בקרב על בחמות חוזר ומופיע מצב טקטי שכבר נותח בהרחבה על ידי תיאורטיקנים ומטות כלליים במהלך מלחמת העולם הראשונה: ההתקפה החזיתית במלחמת תעלות.
המאמץ הגדול של המתקפה הרוסית נגד בחמות, אשר מהצפון הקיצוני ועד יהידנה משתרע דרומה לאורך קו היאר איווניבסקה-חסיב, נתמך על ידי היחידות המוטסות של Vozdushno-desantnye vojska (VDV), הנחתים של ה מורסקאיה פצ'וטה (MPR) ושכירי החרב של קבוצת וגנר. מאז הימים הראשונים של הסכסוך באוקראינה, לכל היחידות הנקובות היה תפקיד אסטרטגי וטקטי בסיסי לפיתוח קווי ההתקדמות ומימוש תוכנית המלחמה. רק תחשבו על כיבוש שדה התעופה הוסטומל (חזית קייב, 24-25 בפברואר 2022) על ידי ה-VDV, שננטש רק במרץ 2022, בשילוב עם נסיגת הרוסים מהחזית הזו; ההשתתפות האינטנסיבית בלחימה של מריופול (חזית הדרומית, 24 בפברואר-20 במאי 2022) של חיל הרגלים הימי, הגורם המוביל של הכוחות הרוסיים ברבע זה; והנוכחות המאסיבית של שכירי החרב של וגנר בחזית דונבאס מאז תחילת המלחמה, שם תרמו לייצוב הקווים לאחר המשבר הטקטי של המנגנון הצבאי המוסקובי בעקבות המתקפה האוקראינית בקיץ שעבר.
VDV, MPR ו-Wagner, יחידות שונות מאוד, הממלאות תפקידים שונים לפי הצרכים שזיהו המפקדים, חלקן גם נלחמות "מעוותות" בהשוואה למשימותיהן (רק תחשבו על העובדה שהצנחנים משמשים כחי"ר קו מימין כעת בחזית בכמות), מאוחדים על ידי הבחירות הטקטיות שמתנות כעת את המלחמה הרוסית בדונבאס.
אם המטרה האסטרטגית של הגנרל ולרי ואסילביץ' גראסימוב, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים הרוסים ומפקד קיבוץ הכוחות הרוסים באוקראינה, היא להדגיש את מערך ההגנה של האויב עד שיתמוטט, על ידי הגעה קווים לוגיסטיים שעוברים דרך T0504, מבחינה טקטית החיילים הרוסים נאלצים לשמור על לחץ התקפי מתמיד על הביצורים האוקראינים.
התעלה היא סמל התיאטרון המבצעי של דונבאס - שהוגדר מאז 2014-2015 כ"קונפליקט קפוא" למרות היותו זה שבו, ככל הנראה, יוכרע גורל המלחמה הנוכחית - ולוחמה עמדה מחייבת אותה. התקיפה החזיתית העיקרון הטקטי הפופולרי ביותר, שגורל הקרב תלוי בהצלחתו. כמה בלוגרים אוקראינים הדגישו את ההשפעה ההרסנית שיש לשימוש בנשק מודרני בנוסף לטקטיקות של לוחמת תעלות. הקולגות/האויבים הרוסים במקום זאת ניתחו את התנהגותן של קבוצות האש של וגנר בחזית בכמות לכיבוש התעלות האוקראיניות.
שכירי חרב ואגנר מבצעים תקיפות בגלים מדומים, עם קבוצות של 8 גברים, מצוידים במגוון, עם היקף הולך ופוחת של נשק כבד. הקבוצה הראשונה, חמושה כיחידת "חי"ר כבד", גם היא במשגרי רקטות, מהווה את ה"פטיש" של פלוגת וגנר, במטרה לנתק את ההגנה האוקראינית בפגיעה הראשונה. החוליות הבאות מורכבות למעשה מחיל רגלים קל עם המשימה לנצל את הפערים שפתחה הקבוצה הראשונה ולאחר מכן להמשיך לעומק.
זוהי טקטיקה השאולה ישירות מתורת מלחמת החפירות של 1914-1918, המבוססת על השיקול לפיו צפיפות נמוכה יותר של גברים בשדה פתוח, מצוידים, עם זאת, בכוח אש כזה שיכריע את העליונות המספרית של המגן, מאפשר לצמצם את ההפסדים לתוקף ולגרום יותר לאויב. למעשה, הרעיון הישן - אך מעולם לא הופרך בפועל - שאש מנצחת מסה מועבר קדימה. אבל נראה שההפסדים הרבים שספגו שכירי החרב של הוואגנר בקרב בחמות מדגישים עד כמה "אבן המפתח" לניצחון בהתקפות החזיתיות של הלוחמה הקונבנציונלית העכשווית היא אחרת ואינה נעוצה בעליונות האש על ההמונים, אלא בעיתוי בו נוקט התוקף בהגעה במגע עם המגן ובניהול נכון של עיתוי התקיפה.
במילים אחרות, את התפקיד הבסיסי להתקדמות הכוללת של הקרב ממלאים האחראים על קביעת הרגע המדויק שבו, בתיאום עם האש הארטילרית, משגרים את גלי החי"ר השונים להתקפה.
הנוקשות בשרשרת קבלת ההחלטות ההיררכית של וגנר גרמה למנגנון ההתקפי לתקוע מספר פעמים, וכתוצאה מכך לכישלון המתקפה. לפי עדויות שונות, שכירי החרב מצווים רק לקדם, ללא מרווח של אוטונומיה של קבלת החלטות, גורם אשר, להיפך, יידרש מאוד בתנאים קינטיים ולכן חשוף לשינויים פתאומיים שמפקד מרחוק אינו יכול להשלים. ל. עד כמה שזה נראה אבסורדי, מפחדים מה"כנרים" של וגנר, נחשבים בלתי ניתנים לעצירה וחסרי רגישות לסכנה בדיוק בגלל הטעות הטקטית בניהול עיתוי התקיפה.
אותו סוג של שיטה התקפית מבוצעת גם על ידי חיילי ה-VDV וה-MPR, וכתוצאה מכך התותחנים האוקראינים יכולים להביס בקלות את התוקפים לפני שהם יכולים לבוא במגע ישיר עם חיל הרגלים.
מסגרת: יוטיוב
