המלחמה באוקראינה נכנסה לשבוע הרביעי שלה. נראה שהתקדמות הכוחות הרוסיים עדיין האטה. ה בליצקריג, עליה דיברו אנליסטים רבים, כשהם מזכירים לזכרנו את המתקפה שניהלה במהלך מלחמת העולם השנייה הוורמאכט במערכה במערב, שהכריעה את הולנד, בלגיה וצרפת. באביב 1940, הטנקים של היטלר כבשו את פריז תוך פחות מחמישה שבועות לאחר תחילת הלחימה!
בינתיים, הכוחות הרוסיים המעורבים על הקרקע כבשו את צ'רניהיב ממזרח, את מליטופול ואת העיר והנמל של מריופול וחרסון בשפך אזור נהר הדנייפר המוביל לזפוריז'יה ודניפרו, הגיעו לפרברי קייב, זירת לחימה אינטנסיבית על ההתנגדות הקשה של הכוחות האוקראינים. חרקוב נמצאת במצור כבר ימים. אירפין מצפון-מערב לקייב נמצאת גם היא במצור. בעוד קייב עצמה מוקפת משלושה צדדים ברוב כוחות הקרקע של מוסקבה.
עם קייב ומריופול מוקפים, לא קשה לחזות מתקפה קרובה על הערים. המטה הכללי האוקראיני בדיווח ביום שבת ה-19 במרץ אמר כי הצבא הרוסי עומד לצאת להתקפה על הבירה.
אנו נמצאים בנקודת מפנה בסכסוך האוקראיני שהחל עם שחר ב-24 בפברואר האחרון. עתיד המלחמה באוקראינה תלוי אפוא בכיבוש ערים ומרכזים עירוניים גדולים.
מתקפה של חיילי מוסקבה על קייב והמרכזים הגדולים מעוררת באופן טבעי תרחישים ידועים של לוחמה עירונית. אשר ראו את הצבא הרוסי מעורב בעשורים האחרונים. החל מהעימותים בצ'צ'ניה ובאפגניסטן, ועד להתערבות האחרונה בסוריה, לתמיכה בנשיא סוריה אסד.
המטרות הראשוניות
ואכן, ניהול לוחמה עירונית כנראה לא היה במקור בתכנון הצבאי הרוסי. משנתם מדגישה את האסטרטגיה של שימוש מסיבי בכוח אש המבוסס על ארטילריה, טילים, פצצות, לצד יחידות טנקים גדולות, על מנת לשבש מרכזי פיקוד, מתקנים צבאיים ותשתיות קריטיות של האויב.
עם זאת בחשבון, הרוסים העדיפו את הגישה המכונה "הלם ויראה" ששימשה את ארה"ב לראשונה בעיראק למבצע "חירות עיראק" (בהצלחה מועטה: העיראקים כלל לא נבהלו מהתקיפה האמריקאית ולמעשה עיראק נכנעה עשרים יום לאחר מכן), אז באפגניסטן, על מנת להכריע ולשתק את היכולות ההתקפיות של האויב ואת רצונו להתנגד.
לפי רוב האנליסטים הצבאיים, המטרה הראשונית של הכוחות הרוסיים הייתה לחדור במהירות לשטח אוקראינה כדי לכבוש את הערים החשובות ביותר מבחינה אסטרטגית עד להגעה לקייב, שם להדיח את ממשלתו הפרו-אמריקאית של זלנסקי ולהחליף אותה במשטר חדש. .
זוהי גישה חדשה לפעולות הצבאיות שלהם "מלחמת רוסיה של הדור החדש". בפרספקטיבה זו, מטרת הסכסוך אינה ניצחון אלא שינוי משטר. אסטרטגיה כזו מניחה את חסד חלק מהאוכלוסייה המקומית והנהגה חדשה המוכנה להחליף את הממשלה שהופלה.
זה לא קרה. עד היום תרחיש זה לא התרחש מסדרה של סיבות, אשר מיוחסות בעיקרה להערכת חסר של היריב על ידי המטה הכללי הרוסי, מתוך אמונה שהכוחות המזוינים האוקראינים היו באותם תנאים כמו ב-2014, תוך התעלמות מכך בשמונה השנים האחרונות, הודות לסיוע של ארה"ב, הם חיזקו באופן מסיבי את חימושם ומקצועו את צבאם, מאומן על ידי "יועצים" אמריקאים. אך גם להערכה השגויה (מכוונת או עקב חוסר יכולת) של שירותי המידע על נאמנותם של האוקראינים לממשלת זלנסקי ועל הרצון העממי להתנגד לפולש בנשק.
בשלב זה, הסכסוך הפך למלחמה קונבנציונלית. בסכסוך כמו זה, הדוקטרינה הצבאית הרוסית המסורתית מחייבת שימוש מסיבי במה שמכונה "נשק משולב", כלומר, פריסה בו-זמנית ומשלימה של אמצעים צבאיים, כגון טנקים, חי"ר, חילות אוויר. אבל עד היום רוסיה עדיין לא נקטה באסטרטגיה כזו. גם האסטרטגים הרוסים לא נקטו עדיין לאסטרטגיה ההתקפית ההיסטורית שלהם של אש המונית עם שימוש מרוכז בארטילריה וטילים, יחד עם יחידות טנקים גדולות. אסטרטגיה שנותרה בליבה של הדוקטרינה הצבאית הרוסית. למעשה, כל היחידות הצבאיות הרוסיות, כולל יחידות טנקים, מצוידות במספר רב של ארטילריה וטילים המספקים כוח אש גבוה.
המלחמה בעיר: "הלקחים שהופקו" בסכסוכים בצ'צ'ניה (1994-1996 ו-1999-2000)
כדי לדמיין את התרחיש של מתקפה הבאה אפשרית על קייב, כדאי להיזכר ב"לקחים שלמדו" הרוסים במלחמות בצ'צ'ניה.
בהקדמה יש לזכור שבתקופה שלאחר המלחמה, על פי תורת ברית ורשה, הטקטיקה הנהוגה כללה התקדמות ככל האפשר לשטח האויב, תוך עקיפת הערים הגדולות, אותן היה צריך לכבוש. במועד מאוחר יותר. למעשה, הסובייטים לא רצו להסתבך בקרבות עירוניים ארוכי טווח שכללו משאבים צבאיים אדירים.
הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, היובלים בדרך כלשהי לדוקטרינה זו, במהלך המלחמה הראשונה בצ'צ'ניה במקום זאת מצאו את עצמם מתמודדים עם סכסוך עירוני אכזרי שאליו לא היו מוכנים. סכסוך שנפתר על ידי פנייה לבסוף להפצצת שטיח על כל העיר עם ארטילריה וחיל אוויר, פגיעה ללא הבחנה בכוחות ידידותיים ואויבים, מתקנים צבאיים, מבנים אזרחיים ואפילו בתי חולים.
אפילו הקרב השני על גרוזני 1999-2000, למרות שבעימות זה הרוסים חידשו בטקטיקה מבצעית והפעילו כלי נשק חדשים, בסופו של דבר נפתר על ידי פנייה להתערבויות מסיביות של טילים וארטילריה והפצצות אוויריות ישירות על מרכזים מיושבים, שגרמו להרס גדול. קנה מידה, אפילו גבוה יותר מאלו של 1994-96. התוכנית המבצעית, למעשה, קבעה כיתור העיר, למניעת זרימת אספקה ותגבורת וריכוך שיטתי של ההגנות. יריבים באמצעות פעולות חוזרות ונשנות של אש.
יתר על כן, הרוסים, במהלך הסכסוך בצ'צ'ניה, התמודדו עם היכולת הצבאית יוצאת הדופן שהפגינו הצ'צ'נים, הביאו כמה חידושים ברמה הטקטית והשתמשו בנשק חדש. שני הפתרונות הוכיחו את עצמם כיעילים במיוחד בלחימה באזורים עירוניים.
החידושים העיקריים ברמה הטקטית ובטכניקות הלחימה. שימוש בכלי נשק חדשים
טנקים, נשק בשימוש נרחב בלחימה עירונית, התקדמו בשלבי הלחימה הראשונים בראש הטורים בתמיכת חיל הרגלים. טקטיקה זו הובילה לאובדות כבדות מכיוון שכלי הרכב היו פגיעים לנשק הנ"ט הנייד ששימשו את הצ'צ'נים. בשלבים המאוחרים יותר של הלחימה נעשה שינוי. יחידות חי"ר וצנחנים התקדמו ברגל, עם כיסוי צמוד של נושאות שריון ונ"מ עצמית, בעוד טנקים סיפקו הגנה ממרחק רב יותר. טנקים ירדו לחלק האחורי של ההרכב.
שינוי זה בוצע גם משום שהצ'צ'נים נהגו לפגוע בטנקים בראש ובזנב העמודים החוסמים את האחרים. יתרה מזאת, לתותחי הטנקים זווית גובה שמנעה ממרחק קצר שילוב מטרות הנמצאות בקומות העליונות של מבנים או במרתפים. מנגד, המטוסים הנ"מ המתנייעים, כמו ה-ZSU23-4 וה-2S6, התגלו כיעילים מאוד מול מטרות אלו, שעם פגזי ה-23 מ"מ שלהם הצליחו לחדור קירות עבים יותר ולפגוע בגגות של מבנים, הודות להגבהה של הזרועות.
שיטות חדשניות אומצו גם בטכניקות של פריצה למבנים. הרוסים אימצו נוהל מבצעי שכלל העסקת כיתת סער עם כיסוי של מחלקה שנייה המצוידת במקלעים ומשגרי רקטות ומחלקה שלישית מצוידת במרגמות, שסיפקה את אספקת התחמושת של השניים האחרים.
בין כלי הנשק החדשים היעילים במיוחד בלחימה באזורים עירוניים, נעשה שימוש בנשק טרמוברי, כמו משגר רקטות כתף RPO-A שמל. כלי נשק אלו משתמשים בתרסיס נפץ אשר בשילוב עם חמצן גורם לפיצוץ עם השפעות משבשות ותרמיות הרסניות במיוחד, במיוחד בשימוש בתוך הבית כגון בונקרים וחדרים תת קרקעיים.
כמו כן נבדקה מערכת TOS-12 "בוראטינו", א משגר רקטות מרובות מותקן על מסגרת טנק T-72 עם 30 צינורות שיגור, המסוגלים לירות רקטות תרמובריות בקוטר 220 מ"מ בנפרד או במחלקה אחת, עם השפעות הרסניות.
גרסה משופרת, הנקראת TOS-1A עם טווח של עד 6 קילומטרים, לפי כמה מקורות מידע, זה כבר היה בשימוש באוקראינה.
בתחילת הסכסוך הצ'צ'ני, הרוסים פרסו כלי רכב משוריינים מסוג BMP2 חמושים בתותח אוטומטי 30 מ"מ ומסוגלים לשאת צוות של שישה רובאים. ה-BMP2s התבררו כלא מתאימים ללחימה עירונית, כשהם מוגנים בצורה גרועה הן מפני התקפות RPG והן מפני ירי צלפים. מסיבה זו הם צוידו בפלטת מתכת קדמית אשר עם זאת לא חסמה את הפגזים חודרי השריון בקוטר 20 מ"מ.
מכאן הצורך שלרוסים יהיה רכב משוריין שתפקידו לספק אש תמיכה ליחידות ספינות קרב ואלו של חיל הרגלים. יוצרה מכונה מתנעה חדשה בשם BMP TERMINATOR שעברה שינויים נרחבים במהלך השנים.
הגרסה האחרונה, BMPT-72 Terminator-2, המבוסס על גוף הטנק T-72, הוא רכב משוריין כבד הן לרוחב והן לחזית. מצויד בשריון תגובתי וצריח חדש, עם 2 מקלעי 2A42 30 מ"מ, ארבעה צינורות שיגור לטילי נגד טנקים 9k114 שטורם e 9M120 אטקה, מקלע קואקסיאלי בקוטר 7,62x54 מ"מ ומשגר רימונים אוטומטי בקוטר 17 מ"מ AG-30D. מתאים לביצוע משימות מרובות, שיתוף ודיכוי יחידות אויב המצוידות במשגרי רימונים או טילים נגד טנקים, השמדת בונקרים, הפעלת טנקי קרב (MBT) או כלי לחימה חי"ר (AIFV) וגם כחומר ניגוד נגד מטוסים, BMPT-72 Terminator-2 בשל מאפייניו הוא מייצג מכשיר הרס רב עוצמה לשימוש בלחימה באזורים עירוניים.
משני הסכסוכים הצ'צ'נים, הרוסים למדו לקחים רבים על המלחמה בעיר, שברמה הטקטית הם יבצעו כצפוי בהמשך הלחימה.
עם זאת, כדי להתמודד עם הלחימה העירונית יש להעסיק חיילים מאומנים היטב, וכרגע נראה כי לצבא הרוסי אין חיילים כאלה, מלבד כמובן שיעורי הכוחות המיוחדים, שכן הכוחות שהתגייסו לסכסוך באוקראינה. למעלה מגויסים, שבמהלך הגיוס ככל הנראה לא קיבלו הכשרה מספקת ללחימה עירונית. עד כדי כך שהרוסים גייסו את המיליציות הצ'צ'ניות והסוריות, מאומנות במיוחד בסוג זה של לחימה.
מסקנה
אם הרוסים רוצים להימנע ממלחמה עירונית, יש להם שתי אפשרויות להתגבר על התנגדות הערים האוקראיניות. הראשון הוא מצור ממושך של ערים כדי להרעיב את הנצורים; השני הוא לצמצם ערים להריסות. "האפשרויות הללו אינן סותרות זו את זו", אומר האנליסט הצבאי גארי אנדרסון.
טוב לזכור שהרוסים בדצמבר 1999, לאחר שהקיפו לחלוטין את גרוזני, המשיכו להכפיף אותה להפצצה בלתי פוסקת במשך שבועיים נוספים, לפני שנכנסו לעיר לכבוש אותה, גוש אחר גוש.
בתרחישים הלא ברורים הללו, הוודאות היחידה היא שקייב, בכל מקרה ארץ של לחימה אכזרית והרסנית, תהפוך ל"גיהנום בטון" ויכולה להפוך לגרוזני חדשה.
מסגרת: טוויטר
