בטוח כי ולדימיר ולדימירוביץ 'אולי אינו אוהד, כנראה מכיוון שבמעשיו הוא מדגיש את הסתירות ואת העצבים העירומים של מערב דקדנטי ובו זמנית יהיר, אך מכאן לבחור בדרך העבירה הדיפלומטית יש צורך בזהירות רבה יותר.
הבחירה בחומה נגד הקיר, שאוסטרליה היא הדוברת, אינה אלא הד ההצהרות של אובמה וקמרון, של עולם אנגלו-סקסי הנאבק להבנת הדינמיקה הגלובלית החדשה, מתוך אמונה שהיא עדיין מפיק כוח, מטבע הייחוס וכוח צבאי.
קוצר ראייה טהור!
האוקיאנוס השקט נמצא יותר ויותר בידי סין אשר יתר על כן, באופן רחב ידיים, מתרחבת באפריקה, במטרה לרכוש את חומרי הגלם שלה ובאירופה על ידי הטלת היואן כמטבע ייחוס לחילופים דו-צדדיים עם הקטר הגרמני השאוב, המצור על יצרני נפט משתרע על מדינות כמו ונצואלה או לוב שלא מוכנות לקבל את תכתיבי הכוכבים והפסים ואז ברזיל והודו, בגבול נצחי בין המודרניות לימי הביניים, מטיחות מוצרים טובים יותר ויותר בשוק העולמי. בעלות נמוכה יותר ויותר.
כדי להחזיר את הטענה לרוסיה ואת ההדרה היפותטית שלה מן השולחנות שבהם נקבע גורל העולם, אין ספק שזה לא יהיה החסרונות שדרדרו אותו לשלטון האזורי, יחד עם סנקציות הסחר המגוחכות שיפסיקו את ידו של פוטין, היחסים הבין-לאומיים צריכים היו ללמד אותנו כעת, שהבידוד הדיפלומטי מחדד את הקונפליקטים ומחזק את מדיניות הכוח.
תחומי הקונפליקט מתפתחים בממדים הפיזיים, הקוגניטיביים והמוסריים, ודווקא בשלושה תחומים אלה אנו צריכים לפעול באופן מאוזן, שכן בינתיים רוסיה, במדיניות הניאו-צארית שלה, מפתחת מכשיר תעשייתי וצבאי ובוודאי שלא מן הכוח האזורי, הוא חזק של רצון ברזל שיוצר לכידות, עד כדי כך שסין עצמה, ובוודאי לא באופן חסר עניין, הפסיקה את פרויקט התגמול, שהוצג במועצת הביטחון של האו"ם וגם בעלת יכולת חזקה מבינים את הדינמיקה הפוליטית של תרחיש הייחוס, עד כדי כך ששר החוץ לברוב, שומר על פעילות יוצאת דופן במדינה שבה התקשורת הנפרשת והלא קשובה ביותר, תאהב כעת לבדה וללא משאבים.
כרגע האופק אינו מציע "קואליציה של רצון" שיכולה לשבור את הצוואה ולשלוט בהכרת הרוסים, ולכן האוסטרלים נשארים רק טענות ללא כל בסיס ומכוונים רק לנסות לכוון דעה ככל האפשר העולם, שככל הנראה הוא פחות או יותר מסופר על ידי מה שנקרא פעם המחשבה היחידה.
אנדריאה פסטורה
(צילום: הפדרציה הרוסית הנשיאות / מו"מ PRC)
