(המשך) כשאני מכניס את עצמי לנעליו של קורא סקרן שלא מכיר את הסביבה הצבאית, וגם לא את הספקטרום הרחב של לוחמה אלקטרונית, אני מבין את התדהמה מהמתח העודף, הכעס וכנראה הקללות ששיגרו התותחנים לעבר המשדרים לטלפון סיבובי לא מצלצל או לא נשמע נכון.
במציאות זה בכלל לא טריוויאלי: אנחנו צריכים רציף conferme לפני פעולה, אפילו אש. דוגמה שקל יותר להבין לקורא שאינו בקיא בהגנה היא אולי לדמיין טנקים ללא תחמושת על קווי האויב או מטוס בטיסה שדל בדלק.
פיליפו, בעודו ממשיך בסיפורו, נראה כמי שעשה קפיצת מדרגה בזמן, נראה חושש ומבקש לא לסכם יותר מדי: פרטים חשובים נמצאים בפרטים שניתנו. בקיצור, אני מבין שהוא משחזר את המתח שהוא ואנשיו חשו בסימולציה, מודע לכך שאם זו הייתה התראה אמיתית - היינו מפסידים בקרב.
זעם המפקד והפלוגה שלו
“ביום השלישי בבוקר היו בעיות הפרעות בכל המקלטים וכדי לפתור אותן קטענו זמנית את כל החיבורים והתחלנו לשנות את תדרי העבודה בקושי. כשהכל נראה עובד, התעוררו בעיות אחרות. למעשה, אם חלק הרדיו עבד, חלק הטלפון שוב נתקל בבעיות, חלק מהטלפונים עבדו שוב לפעמים. העצבנות של כולם התחילה להתרשם.
הפעם במקום להחליף טלפון התחלנו לשנות את הערוצים של ציוד תדר הנשא, ולכל ערוץ נאלצנו לנתק את קו הטלפון או הטלגרף הזה. החלפנו גם את כל חוטי הטלפון שחיברו את הטלפון. גם המתח בינינו המפעילים גבר ומפקד הפלוגה שלנו היה נתון ללחץ של ראשי המשרדים שלא הצליחו לבצע את תפקידם באופן סדיר".
משהו באוויר השתנה
פיליפ לא אומר את זה אבל הפאניקה ירדה, אם כי מחופשת צבאית. מה קרה שהיה כל כך מוזר שזה לא קרה מעולם? לפי הפרוטוקול, לכל הבעיות יש תשובות, אבל כאן... לא.
“בערב כל המערכות פעלו בצורה מושלמת כי זיהום התדירות באטמוספרה ירד עם סגירת החברות.
היום הרביעי היה יום חמישי שחור, מהבוקר: היו בעיות בחיבורי הרדיו, האות של כתבנו נעלם מהמקלטים שלנו מכוסה באותות אחרים חזקים ושקטים יותר ואז, לאחר מספר דקות, גם האות החזק וגם האות שלנו. כַתָב. פתאום שום דבר לא עבד במשך כמה דקות.
ניסינו לשנות את כל הציוד שלנו, עברנו בהדרה אבל זה לא הספיק, כולנו היינו מבולבלים ואפילו ברמה הפסיכולוגית התחלנו לפקפק בעבודת הכתבים ובחומרים. מעולם לא היינו במצב כזה!
אי אפשר להסביר את כל ההשלכות בכל המישורים: עונשים, שטויות והרבה הרבה לחץ. בנוסף לאכזבה, היו גם דיונים סוערים בין עמיתים.
ביום האחרון קרו אותם דברים כמו ביום הקודם. התרגיל עבורנו המשדרים, למרות שעות העבודה, המחויבות והכעס לא עלה יפה. זה הלך רע גם לתותחנים: הם הצליחו לעשות את עבודתם רק חלקית".
אני לא מעז לחשוב על הכעס בין משדרים לתותחנים ועל העלבונות הרבים שנפתחו בין קצינים...
כֶּנֶס
"לאחר התרגיל, לאחר כשעה כל המשתתפים נקראו להשתתף בפגישה בתוך הסככה בה נמצא פיקוד התותחנים. במקום שולחנות כתיבה, הטרקלין היה מלא בכיסאות. לא ידענו את הסיבה לפגישה הזו, התיישבנו ופתאום נכנס מפקד גדוד הלוחמה האלקטרונית אנציו”.
"ידעתי מיד מה קרה"
"המפקד הסביר לנו שהם פעילים גם בתרגיל הזה וכל מה שקרה היה בזכותם: נעשה שימוש בטכניקות שיבוש ואיסורים ועוד.
הוא נתן לנו לשמוע את ההקלטה של כל מה שאנחנו המפעילים אמרנו אחד לשני וכל מה שהמפעילים אמרו בטלפון. הקלטת הייתה מלאה BIP כי נאמרו מילים גדולות.
הדוח הזה, גרם לי לחשוב הרבה משדרים (אני מדבר על מפעילים לקישורי רדיו), מעולם לא למדנו ולא הכרנו את הטכניקות של לוחמה אלקטרונית, אף אחד לא ידע בדיוק איך הם פועלים ומה ההשפעות על התקשורת.
ההפתעה הגדולה ביותר הגיעה מאוחר יותר, כשאף אחד לא העלה את בעיית הכשרת הצוות בעניין החשוב הזה.
להיזכר - היום - באירועים שקרו לפני 40 שנה אולי מצחיקים אותך, אבל באותה הזדמנות לא היה אפילו חצי חיוך".
אני לא מכיר את ההיערכות הנוכחית של הטכנאים שלנו בעניין הזה ואני אפילו לא מכיר את החומרים שהם סיפקו, אולם אני חושב ש - היום - עם כניסתם של מחשבים מתוחכמים, לוויינים ובינה מלאכותית זה הרבה יותר קשה לנטרל את התופעה הזו.
כולם היו בחושך במהלך התרגיל, כולם לא הבינו, אפילו לא הקולונלים.
הכל לפי התוכנית
מפקד גדוד הלוחמה האלקטרונית אמר לנו שהתרגיל עבר טוב מאוד עבורם, שהקלטת המוקלטת מושלמת ושהיא תהפוך לחומר לימודי".
על פי הסיפור, ביקורתיות לא באמת תהפוך לנושא לימוד במחלקות. לפחות עד תום השירות הפעיל של המש"ק, שהתקיים על סף המאה החדשה.
קרא את החלק הראשון: סיפורי הסגן: שדה כמו רבים אחרים...
קרא את החלק השני: דברים נהיים מתוחים...
לקרוא: סיפורי הסגן: "סמל הרטמן" (חלק ראשון)
לקרוא: סיפורי הסגן: "סמל הרטמן" (חלק שני)
לקרוא: סיפורי הסגן: קפה
צילום: מחבר
