משחק החבילות בוושינגטון

לפני שבועיים, ממשל ביידן ניסה לספק מטוסי MIG-29 פולניים לחיל האוויר האוקראיני. ורשה הייתה מקבלת אספקה ​​של F-35A בתמורה. המבצע לא הצליח (בין היתר, ה-Fulcrum-E הפולנית הוגדרה מחדש בהתאם לסטנדרטים של נאט"ו) מכיוון שממשלת פולין מצאה לנכון לא "להתגרות" ברוסיה יתר על המידה.

כעת האמריקנים חוזרים להאשמה עם "ההצעה" לטורקים למסור לאוקראינים את מערכות הקרקע-אוויר ארוכות הטווח שלהם S-400. כמו כן, וושינגטון דחקה במדינות נאט"ו אחרות בעלות מערכות דומות (בולגריה, יוון וסלובקיה), כמו ה-S-300s, לעשות את אותו הדבר.

ב-16 במרץ הודיע ​​שר ההגנה הסלובקי, ירוסלב נאד, כי ברטיסלבה יכולה לתת מענה חיובי לבקשה האמריקנית, אך בתנאי השגת מערכות חלופיות.

נשיא בולגריה, רומן ראדב, לעומת זאת, שלל מכירת טילי קרקע-אוויר לאוקראינים, שכן הוא סבור כי זה יהיה בגדר גרירת ארצו למלחמה.

מכירת ה-S-400 הטורקית לכוחות אוקראינים הייתה מטופלת על ידי וונדי שרמן, מספר שתיים בדיפלומטיה האמריקנית, במסעה האחרון לאנקרה.

נזכיר כי רכישת מערכות S-400 הובילה להדרת הטורקים מתוכנית F-35 (100 מטוסים בגרסאות A/B). מאז, אנקרה ניסתה לרכוש מטוסי F-16V, מה שהתברר כמסובך ביותר לאור הנידוי של הקונגרס האמריקאי.

אנחנו בקושי מאמינים שהטורקים ישמחו את האמריקאים בכך שיתנו את ה-S-400 שלהם לאוקראינים. למעשה, למרות שקיים שיתוף פעולה צבאי הדוק בין שתי המדינות מזה זמן, אנקרה זקוקה לרוסיה, הן מנקודת מבט של אספקת מזון (דגנים וחיטה) והן מבחינת אנרגיה.

טורקיה הביעה עד כה את תמיכתה באוקראינה, וכינתה את המתקפה הרוסית "בלתי מתקבלת על הדעת", תוך התנגדות לסנקציות נגד רוסיה. כידוע, אנקרה הציעה את התיווך שלה לשני המתלהמים.

מטוסי S-400 עלו לטורקיה 2,5 מיליארד דולר, אז ארה"ב צריכה לפצות אותם באספקה ​​צבאית בעלת ערך לא פחות. זו נראית לנו אסטרטגיית וושינגטון לספק לבעלות הברית מערכות פטריוט PAC-3, שהושלך על ידי אנקרה כבעל יכולות נמוכות יותר מהמערכות הרוסיות (כמו גם לנוחות גיאופוליטית).

יתר על כן, נותרו ספקות רציניים לגבי יכולתו של הצבא האוקראיני להשתמש במטוסי S-400, מערכות שהרוסים יודעים כל פרט.

_{צילום: הפדרציה הרוסית}