הבעיה שעומדת בפני כל מפקד המעורב במלחמה באוקראינה היא הצורך להתגבר על מלחמת העמדה באמצעות תמרון. על אחת כמה וכמה, האוקראינים הם - בסוגיה מספרית גרידא, אך גם בשל תלותם באספקה מערבית - שחשים במיוחד את משקלו של "קרב החומרים".
מנקודת מבט מסוימת, ניהול המלחמה בצד האוקראיני, לפחות מאז שלב ההכנה של מתקפת הקיץ של 2023, הראה כיצד האסטרטגים של קייב תמיד ניסו להשיג ניצחון טקטי כה מכריע שיש לו השלכות רמה אסטרטגית. שיאם של ניסיונות אלו התרחש עם ההתקדמות האוקראינית במחוז קורסק, אשר פעלה מבחינה טקטית בעקבות "שבירת התבנית" לפי התיאוריה של הגנרל זלוז'ני, אך מבחינה אסטרטגית לא השיג את התוצאות שנקבעו.
האוקראינים הגיבו לבעיית הנחיתות האובייקטיבית, שהוחרפה על ידי "הכוח האכזרי" שהטילה מלחמת ההתשה, תמיד בחיפוש אחר תמרון. אותה שיטה, מעין "אוטומטיזם" במלחמת העמדה, שהגרמנים יישמו תמיד במלחמת העולם הראשונה כדי להתמודד עם העליונות (שהמטכ"ל של ברלין היה מודע לה) של האנטנט בשטח.
צריך לחזור למתקפה האוקראינית של הקיץ בשנה שעברה כדי להבין את הדמיון בין ה-AFU לצבא הגרמני הקיסרי. בדיוק כמו הגרמנים במהלך קייזרשלכט (מרץ-אוגוסט 1918 - תמונה
), האוקראינים מצאו עצמם מתמודדים עם מערכת הגנה מאוחדת של האויב, המשתמשת בכוחות המילואים בצורה לא אופטימלית, שנשלחו לתמוך בהתקפות בנקודות שבהן נלחמו בקושי הגדול ביותר, במקום להחדיר כוחות חדשים לעבר נקודות חזית שבהן הצליחו חיילי קייב בקלות רבה יותר לשבור את הקו הרוסי.
התשישות המהירה של הכוחות הזמינים ואי ניצול הפערים הפתוחים המעטים הראו כיצד תכנון המתקפה היה "לא מאוזן" עם פריצת הדרך של החזית, מבלי שהיו להם רעיונות ברורים כיצד "לנהל" את השלב הבא.
נסי להילחם באחד Bewegungskrieg (לוחמת תמרון) ב"חזיתות מתמשכות", שבהן אי אפשר לזהות "נקודת מאמץ מקסימלית" אחת, הקלאוזוויציאני מרכז כובד, היא טעות ש"נגרמה", משני הצדדים, מהדילמה האסטרטגית-טקטית של הסכסוך הרוסי-אוקראיני. ההרחבה המוגזמת של קווי החזית "מתנגש […] עם כל הדרישות של קרב מכריע" כתב קלאוזביץ.
טקטיקת "אש ותמרון", כפי שסיכם אותה גנרל המטה הכללי האוקראיני, אולכסנדר טרנבסקי בקיץ 2023, היא מכשיר המשמש באובססיביות את האוקראינים והרוסים, עד שבשל מאפייני המלחמה הספציפית הזו, אינו נטוש, לזרום חזרה אל "הפסולת המאורגנת" של החיכוך.
צילום: Ukraine MoD / Bundesarchiv
