ITALCON: בלב הסכסוך, הפשטות והאומץ של האיטלקים

(של ג'אנלוקה סלנטנו, פיליפו פורמייקה)
23/01/25

בשנות ה-80 פעל הצבא האיטלקי בהקשר טכנולוגי פחות מתקדם מהיום, אך הוא פיצה על כך בתחכום ובמסירות של חייליו, בעיקר בשורותיו. למרות שאיטליה סומנה לעתים קרובות כ"בטן הרכה" של נאט"ו, הצבא האיטלקי הפגין הרבה יותר, ותרם משמעותית ליעילות הפלטפורמות ומערכות הנשק החדשות, גם הודות לגישה החדשנית שהחיילים ראו מעורבת בתהליך הערכת הציוד .

בתקופה של שלום יחסי, ההוצאות הצבאיות באיטליה היו סביב 2-2,5% מהתמ"ג, מה שכנראה עורר ספקות בקרב דעת הקהל. עם זאת, משלחת איטלקון בלבנון (1982-1984) בפיקודו של הגנרל. פרנקו אנג'יוני, מחולק לשלבים "לבנון 1" ו"לבנון 2", סימן נקודת מפנה של ממש. פעולות אלה הדגישו את הארגון, יכולת ההסתגלות והאומץ של החיילים האיטלקיים, והניחו את היסודות לצבא מודרני, המוכן להתמודד עם תרחישים בינלאומיים והולכים ומורכבים.

צוות העורכים של מביטונטו דווח ב ינואר 1984, הידיעה על שני תת-ניצבים מביטונטו המשתתפים במבצע. סמל רַב סֶרֶן אנטוניו קרבון עדיין תושב באזור לודי והחתם מטה. רַב סֶרֶן Pasquale Rapio, כיום תושב ביטונטו. בזרועותיה של קרבון אנו רואים את הקמע של המחלקה, הפלסטיני מוסטפה האוי, כיום טכנאי מעבדה בביובנק רגינה אלנה ברומא.

הסיפור הזה הוא של רס"ר פסקואלה ראפיו (תמונה), שפרש כעת כסמל, נאסף על ידי המרשל הראשון פיליפו פורמייקה, עמיתו הוותיק. סיפור שנחווה ממקור ראשון במהלך המשימה בלבנון, שהיום ממשיך להדהד חזק באקטואליה.

כפי שמציין ראפיו עצמו: "הפוגה בין ישראלים לפלסטינים היא חדשות, סימן לתקווה לדרך של שלום שתוביל להכרה הדדית של שני העמים".

מבוא

יציאה לביירות, בהקשר גיאופוליטי מתוח ולא יציב, פירושה התמודדות עם מציאות שתבחן לא רק כוח פיזי, אלא גם כוח מוסרי ופסיכולוגי. בל נשכח שחלק הארי של שורות הצבא היו מגויסים לא מקצועיים. לנו, החיילים האיטלקים, שהגיעו מפינות שונות במדינה, הייתה משימה ברורה: להגן ולהבטיח את שלומם של הפגיעים ביותר.

המבצע מתרחש בהקשר גיאופוליטי עדין מאוד. הכל התחיל בהתערבות הישראלית של "שלום בגליל", שמטרתה לנטרל את בסיסי אש"ף של יאסר ערפאת, שמהם החלו פלישות נגד ישראל. כדי למנוע השמדה מוחלטת של הכוחות הפלסטינים, ארגן התיווך האמריקאי, בתמיכת מדינות ערב, את פינוי הלוחמים הפלסטינים מלבנון למדינות ערביות אחרות.

על כוח רב לאומי, המורכב מחיילים איטלקים, אמריקאים וצרפתים, הוטל ללוות את הכוחות הפלסטינים. איטליה מצאה את עצמה אפוא משתתפת במבצע הבינלאומי הראשון שלה לאחר המלחמה, שנקרא "לבנון 1". עם זאת, הנסיגה הראשונית של המחלקה גררה אירוע טרגי: רצח נשיא לבנון בשיר גמאייל. בתגובה, מיליציות נוצריות, בשותפות של כוחות ישראליים, ביצעו טבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, והרגו כ-3.000 אזרחים פלסטינים ושיעים.

בעקבות זוועות אלו, הקהילה הבינלאומית שלחה שוב כוחות איטלקיים, אמריקאים וצרפתים, במטרה להגן על אזרחים ולתרום לייצובה של המדינה. רס"ר קרבון ואני, שנינו שוכנו בצריף סנטה ברברה במילאנו, קיבלנו את ההוראה לצאת לביירות. קרבון, שהועסק כמכונאי, היה מעורב בפעילות לוגיסטית, בעוד שעלי, האחראי על התקשורת, הייתה המשימה להבטיח חיבורי רדיו וטלפון בין המחלקות האיטלקיות הממוקמות בביירות והבסיס המבצעי איטלקון, וכן עם חדר המבצעים של הסגל הכללי באיטליה.

היציאה עם אוריאנה פלאצ'י

פרק אחד שאני זוכר בבירור התרחש במהלך הטיסה ב-C-130 מפיזה ללרנקה (קפריסין), ולאחר מכן לביירות, כאשר הבחנו בדמות יוצאת דופן בין הנוסעים: אוריאנה פלאצ'י. העיתונאי, חזק, נחוש ולעיתים מפלג, נסע לביירות כדי לתעד את המצב ולפגוש את אנשי המשלחת. נוכחותו ואישיותו (וראיית הנולד) לא נעלמו מעיניו, והותירו חותם בל יימחה על כולנו.

המשימה בלבנון (ITALCON)

בתקופת "לבנון 2", המשימה העיקרית של החיילים האיטלקים הייתה להגן על מחנות הפליטים הפלסטינים סברה, חתילה ובורג' אל בראג'נה מפני פלישות אפשריות. בנובמבר 1983, לאחר המתקפה על בסיסים אמריקאים וצרפתיים שגרמה למותם של 241 חיילי נחתים ו-56 חיילים צרפתים, הגיעה פקודת היציאה. קרבון ואני, חברי גדוד ההולכה ה-3 של ספלוגה, ששובצו לביירות, עלינו על הספינה והגענו לבירת לבנון כדי לבצע את משימתנו.

אני זוכר בעוצמה מיוחדת את ינואר-פברואר 1984, כשהלחימה בין מיליציות אמל-חיזבאללה השיעיות לצבא לבנון ניתקה את קווי הטלפון, והותירה את החיילים האיטלקים ללא כל קשר עם משפחותיהם. דעת הקהל האיטלקית הייתה מודאגת מאוד מהשתיקה הזו, לא הבינה את היעדר התקשורת, ונשיא הרפובליקה, סנדרו פרטיני, הורה על שחזור קווי הטלפון בכל מחיר.

משימה מסוכנת אך הכרחית

למרות הסיכונים, הצוות שלי ואני מיד התחלנו לעבוד, תחת אש האויב, לתקן כבלי טלפון חדשים.

זה היה ניתוח עדין. עם עלות השחר למחרת, עם צוות שכבות, התחלנו לעבוד בתיקון כבלי טלפון חדשים לעמודים. מצוידים בפאל, קסדה ואפוד חסין כדורים, מצוידים בסולמות ועם AR76 שגורר את סלילי כבל הטלפון, התכוננו לטפס על עמודי החשמל ולתקן את כבלי הטלפון בשטח.

מדי פעם יכולנו לשמוע את פצפוצי הנשק ושריקות של כמה כדורים. התנועות היו מעייפות ואיטיות בגלל הציוד השחוק. הזמן אוזל, היינו צריכים למהר.

בשלב מסוים החלטתי לשים את הקווים באופן אישי גם לאימון הגדול יותר בהשוואה למתגייסים וגם בגלל שהייתי צריך להוציא את הצוות מהמצב המסוכן הזה ללא פגע. הורדתי בחוסר אחריות את האפוד חסין הכדורים שלי והמשכתי ביתר קלות ובמהירות לתקן את חוטי הטלפון לעמודים. הצוות המגולוון תמך בי מאוד בתנועותיי ובסביבות הצהריים סיימנו את המבצע בתחנה.

בחזרה לבסיס, שיחת הטלפון הראשונה בוצעה על ידי הרמטכ"ל לאמו. סמל קרבון, כאות תודה, נתן לי את המגש עם ארוחת הצהריים.

משקלה של פרידה

המבצע הסתיים בנסיגת המחלקה, שהוחלט לאחר הגעתו של השר ספאדוליני לביירות. היציאה ממחנות הפליטים הפלסטינים, שבהם הבטחנו טיפול ובטיחות במשך שנתיים, הייתה אחד הרגעים הקשים ביותר.

החרטה על הפקרת אותם אזרחים לגורל לא ברור עדיין שוקלת היום. אני זוכר בחיבה ובכבוד את פיליפו מונטסי, ההרוג האיטלקי היחיד במשימה, ואת 75 הפצועים.

חשוב לזכור גם את תרומתו של רס"ר פאולו נספולי שבמהלך המשימה הופקד ללוות את העיתונאית אוריאנה פלאצ'י: הודות גם לנחישותו, הוא יגשים את חלומו להיות אסטרונאוט.

לבסוף, עולה מחשבה לקפטן סלווטורה קנטטורה שבדיפלומטיה שלו מנע ממשאית עמוסה בחומרי נפץ לגרום לטבח בקרב החיילים האיטלקים. מחווה שבגינה זכה להכרה מאוחרת.

כשחזרתי לאיטליה, התקבלתי בכבוד בליוורנו תחת גשם זלעפות עז, בנוכחות הנשיא פרטיני. לאחר מכן, הקרבינירי ליוו אותנו לאחר שירדו אל הגדוד שלנו. אבל בביטנטו אף אחד לא היה נוכח לקבל את פניי: באותו יום אירחה העיר את האפיפיור.

גם היום, הזיכרונות הללו מתעוררים מחדש בעוצמה. המשימה בלבנון, על כל הקורבנות וההרפתקאות שלה, היוותה שיעור באנושיות ובמסירות שראוי לעבור לדורות חדשים.

תמונה: פייסבוק