ארגון הפיקוד והשליטה האסטרטגי הנוכחי של הצבא הרוסי פשוט יחסית. בפסגה אנו מוצאים את הנשיא פוטין מבטא את מטרותיו הפוליטיות, ומציין אתמצב סיום אסטרטגי לשר ההגנה שויגו שמעורב, בתורו, את ראש מטה ההגנה, אלוף. צבא ולרי גראסימוב. בשלב זה, על כל המפקדים ברמות השונות, החל מגרסימוב, עד למפקדי 5 המחוזות הצבאיים ובהדרגה, עד למפקדי היחידות השונות, לפרט את "תפיסת הפעולה" שלהם, להביע את " הכוונה שבאמצעותה הם מתכוונים לבצע את המשימה שהוטלה עליהם ולבסוף, להוציא פקודות. זה מה שצריך לקרות ובמקום זה מוביל לשימוש בתנאי בתיאור מה שקרה.
לאור האופן שבו "המבצע הצבאי המיוחד", ששמו שונה ל"מבצע ההגנה של דונבאס" בתחילת אפריל, התנהל עד כה, ביחס למעבר המאמץ העיקרי מהכיוון על קייב לזה שבאזורים הדרום-מזרחיים של במדינה, נראה שהכל התרחש תחת דגל של אלתור מסוים ולא מכבד את השרשרת ההיררכית.
חוסר האמון שניתן למשתפי הפעולה הצבאיים הקרובים ביותר שלו, שויגו וג'רסימוב - דמויות מובילות שכפי שצוינו על ידי כל האנליסטים, ממש נעלמו מהמקום - היה גורם לפוטין לתת פקודות ישירות למפקדי הצבא בשטח אשר, ב בהיעדר פעולת תיאום משוקללת ויעילה, הם היו פועלים בצורה קצת מנותקת, כל אחד מנהל את המבצע שלו.
למסגרת זו יש להכניס גם את הנטייה הגוברת שבאה לידי ביטוי עם הזמן של פוטין להקיף את עצמו כן אדוני, לפיכך, לא של יועצים מהימנים ונאורים, אלא של דמויות שמתרפקות על רעיונותיו ורצונותיו מבלי להטיל בהם ספק. כאן אם כן, בהתאם ל"רצון הצ'יף" ולא בהתאם למציאות המבצעית, כנראה הורו מפקדי כל צבא בודד שנפרסו בשטח על כוחותיהם לעשות בדיוק מה שבפרשנותם עולה בקנה אחד עם מה שביקש פוטין. ..., למרות שהם היו מודעים לכך שרוב הפקודות היו חסרות משמעות.
יש לזכור שפוטין לעולם אינו נותן פקודות ברורות וישירות, על מנת להימנע מכך שניתן לייחס את האחריות לכל אירוע בודד אליו; אם המצב לא יתברר כנוח, הטכניקה המאוחדת של "הנחיות משוערות" מאפשרת לו לגרום לפחות לחלק גדול מהאחריות ליפול על המבצע המהותי של ההזמנות. אין הפתעה, אם כן, לנוכח הכאוס שאנו עדים לו.
דוגמה לכך היא עמוד הרכב הרוסי המפורסם כיום באורך 60 ק"מ שנוצר מצפון לקייב בשלבים הראשונים של הפלישה. ה"פקק" התרחש עקב התקדמות מהירה יותר של יחידות חטיבה 76 א"ב הממוקמות בתחילה בשורה הראשונה במכשיר 35° CAA בהשוואה לאיטיות יותר של 36° CAA, בעוד כולן המשיכו לאורך הצפון. נתיב זה מבלארוס לכאורה לקייב.
ה"מכסה" שנוצר על ידי הרשות ה-36 האט את הקצב של הדיוויזיה ה-76, אשר, בתורה, חסמה את עיקר הרשות ה-35, וסתם לחלוטין את קווי האספקה של כל היחידות הקיימות בגזרה.
חמור הרבה יותר הוא מה שקרה ל-GTA ה-1 לאורך המסלול הצפון-מזרחי לכיוון קייב, התפרק לחלוטין מכיוון שה-GTA השני, שנפרס מצפון ל-GTA ה-2, לא טרח לחלוטין להגן על הצד שלו כדי להגן עליו, אפילו ב. במקרה זה, קווי האספקה וההתקפות של יחידות אוקראיניות הוכיחו יעילות.
אז הגיע תורו של ה-GTA ה-2, שכבר לא היה מסוגל להמשיך את המתקפה לעבר קייב וה-CAA ה-6, פעיל באותה גזרה בין שני ה-GTA הנ"ל אשר, חשוף לחלוטין באגפים, ספג אבדות כבדות עבור הכיתור. תמרונים שבוצעו על ידי החטיבה הממוכנת האוקראינית ה-92.
לא היה תיאום; כל מפקד ביצע בעבדות את הפקודות שניתנו לו מלמעלה מבלי להתחשב באחדות כוונת הפיקוד העליון... אולי בגלל שאחדות הכוונות הזו לא שהיא הייתה כל כך ברורה.
הנסיגה מהגזרה ממערב לקייב - שם השחיקה שספגו ה-GTA הראשון וה-CAA ה-1, יחד עם הבעיות הלוגיסטיות החמורות שנתקלו בהן, הובילו את מוסקבה להגדיר מחדש את המכשיר כדי למקד מאמצים בגזרת דונבאס - כאוטי משהו. בעוד שיחידות הצבאות הנ"ל קיבלו את ההוראה לנוע מדרום לאיזיום ובאזור סברודונייצק, להצטרף לשרידי ה-CAA ה-20 על מנת להקיף את הכוחות האוקראינים מצפון, במקביל קיבלה ה-6 לפנה"ס של הרפובליקה של דונייצק. פקודה לתקוף את סברודונייצק ישירות מדרום.
הבעיה בתמרון זה הוא שהוא התבצע ללא כל תיאום בין מפקדי הצבאות המצוינים, כל אחד נלחם בכוחות עצמו וגם במקרה זה המטרה לא הוגדרה בתודעת המפקדים עצמם. מכאן הצורך לייעד מפקד עליון לניהול המבצעים באוקראינה, מי שהיה בעל דרגה, סמכות וככל הנראה יכולת עדיפה על אלו של הגנרלים השונים שעסקו עד כה במתקפה זו.
פוטין הבין שמלכתחילה היה צריך להקים פיקוד מאוחד, תחת ניהולו של אדם בודד שאינו הוא עצמו, אלא חייל עם ניסיון איתן מאחוריו. הבחירה נפלה על המחוז הצבאי הדרומי, בפיקודו של גנרל הצבא אלכסנדר דבורניקוב (צילום).
במהלך הימים הקרובים נשמע הערות מערביות על חווית הלחימה של דבורניקוב בסוריה. אל לנו לשפוט בחיפזון לגבי יכולתו האמיתית לנהל את המלחמה הזו, כי בל נשכח, המפקדים השונים של היחידות הגדולות שפעלו עד כה באוקראינה הם ותיקי המלחמה ההיא והתוצאות כולן לנגד עינינו. ישנם היבטים נוספים שבאמת חשובים בהחלטה הזו.
הכוחות המזוינים הרוסים מאורגנים, מצוידים ומאומנים לקבל פקודות ממפקדות המחוזות הצבאיים שלהם שאליהם הם שייכים, עד כה זה לא היה כך, מעכשיו זה יהיה כך.
כגנרל בצבא, דבורניקוב הוא בדרגה גבוהה יותר מכל מפקדי הצבא בשטח, שדרגתם היא אלוף-משנה. המשמעות היא שלא יתקיימו דיונים בפקודתו, לא יתקיימו תחרות בין הגנרלים השונים, כפי שקרה עד כה, ולא יתקיימו פעילות לפי הקריטריון של "כל אחד לעצמו". אף על פי כן, כשדבורניקוב מאחוריהם, הקצינים לא יבטלו את פקודות חייליהם על בסיס החלטות מאולתרות של פוטין.
כעת ישנה שרשרת פיקוד מוגדרת היטב ולכן שרשרת אחריות ברורה: המפקדים הכפופים, בכל הרמות, יצטרכו לקבל פקודות, לתאם ובתורם לתת פקודות ברורות.
אנו רוצים להוסיף, בכל מקרה, שיחידות הצבאות בפיקודו של דבורניקוב - הרשות ה-49 וה-58 - לפחות בשבועיים הראשונים של הפלישה התמודדו הרבה יותר מאלה של כל צבא אחר, עד מתי פוטין. הורה להם למהר לווזנסנסק, למריופול ולזפורוז'יה ולהפעיל את מעשי הטבח שכולנו עדים להם.
היבט נוסף שנראה לנו מעניין נוגע לשימוש פתאומי בקנה מידה גדול ביחידות תמיכה מוזרות הדומות ל"גאון הרכבת" שלנו.
למעשה, בסוף השבוע הראשון של אפריל קיבלו הארמיות הנ"ל, שנעו מדרום לאיזיום ובאזור סברודונטסק, את הפקודה לארגן את ההגנה על השטח הכבוש כדי לאפשר את התערבותה של חטיבת הרכבת ה-38 הנפרדת, נקרא לשקם את רשת הרכבות בקופיאנסק, חרקוב, איזיום וסוואטובה, שחוללה בעבר על ידי כוחות אוקראינים.
כאמור בהזדמנויות אחרות, הרוסים עושים שימוש נרחב במסילת הברזל כדי להגביר את יכולת הטיפול בגברים, כלי רכב וחומרים.
בנוסף להתערבויות האמורות, הרוסים תיקנו את מסילת הברזל המחברת את קורסק ווורונז' עם קופיאנסק וכעת משתמשים בה כדי להביא תגבורת ואספקה לאזור איזיום. לא במקרה זוהתה נהירה של גדודים ממחוזות המרכז והמזרח לקורסק ולוורונז', החל מה-8 באפריל. בפרט, עולה הצורך לתקן את ההפסדים שנגרמו, במיוחד עם כוח אדם מיוחד.
המחוזות הגבירו את הריקולים של עובדים בחופשות מאז 2012, תוך מתן עדיפות לנהגים, מכונאים, צוותמודיעין ומשלימים קצינים. הדרישה הבסיסית היא שהנזכרים קיבלו הכשרה ספציפית של לפחות שלושה חודשים בהתמחותם.
התעמולה למען הגיוס מתבצעת גם באזור מולדובה בטרנסניסטריה, המכוונת לתושבים בעלי אזרחות רוסית.
אז בואו נראה מה קורה במגזרים השונים, לאור השינויים המתרחשים.
בגזרה המזרחית המשיכו ה-GTA ה-1 וה-CAA ה-20 לדחוף מדרום לאיזיום: ב-5 באפריל הם כבשו את ברז'קובקה ולמחרת הגדוד השריון ה-13 של דיוויזיית המשמר ה-4 פתח במתקפה על סולייבקה, בעוד הגדוד השריון 237 של הדיוויזיה הממוכנת השלישית תקפה את דובנקה, והלחימה על שני הכפרים נמשכת; באותה גזרה, החטיבה האוקראינית המוטסת ה-3 ממשיכה להגן על האזורים מסביב לעיירות סוויאטוהירסק וטיחוטסקה, שעם זאת נכבשו בחלקן על ידי הרוסים.
כשממשיכים דרומה, אנו מוצאים את ה-1 לפנה"ס של הרפובליקה של דונייצק וה-2 לפנה"ס של הרפובליקה של לוהאנק, אשר מתוקף התגבורת שהתקבלה ממיליציות מקומיות, ההערכה היא שהם יכולים לסמוך על סך של 30 גדודים וכי, לכן, הם 100% מהצוות שלהם. יחידות אלו, המוסגרות תחת ה-CAA ה-8, בתמיכת יחידות התותחנים של צבא זה, פועלות בעיקר באזור סברודונייצק. בגזרה זו תקפו בהצלחה את החטיבה הממונעת האוקראינית ה-57 וב-6 באפריל הגיעו לפאתי זמולובקה. מסקרן לראות כיצד ב-24 בפברואר, בתחילת הפלישה, כלומר, כאשר מוסקבה ציפתה ל"כיכרות ופרחים"1 בזמן הפלישה, אחד הסתובב חדשות מזויפות שהונפקו על ידי TASS2 בו נאמר כי חיילי חטיבה 57 נטשו מיד את הצבא האוקראיני, כדי להצטרף באופן ספונטני לכוחות הבדלנים של הרפובליקה של לוהנסק.
במקום זאת, עובדה היא שהכוחות הבדלניים שנתמכו על ידי הקרמלין פרצו את ההגנות של הבריגדה הממוכנת האוקראינית ה-24, הגיעו לנובוטושקיבסקה וכבשו גם את העיירה פופאסנה. במילים אחרות, CAA ה-8 נע לאורך שני צירים עיקריים, המיוצגים על ידי הכבישים P66 ו-T0504, בגזרה ברוחב של כ-30 ק"מ. למען הפרוטוקול, באזור הורליבקה, האוקראינים תקפו נגד והחזירו לעצמם את השליטה בחלק מהעיירה פנטלימוניבקה.
כשנותרו על המבצעים שניהלו ה-CAA ה-8, אנו מגיעים למריופול, שם נראה שהיחידות האבודות של הדיוויזיה הממוכנת ה-150 הוחלפו בגורמים מה-1 לפנה"ס של הרפובליקה של דונייצק ובאנשי מיליציות צ'צ'ניות; יחידות אלה ייהנו מתמיכה ישירה של יחידות ארטילריה המצוידות בהוביצר 2S3 (תמונה).
מאז תחילת אפריל, מטרת הבדלנים הייתה להשתלט על בניין SBU3 להקים מטווח תצפית וירי בשדרות מטלורהיב, על מנת לחבר אזור זה עם רובע קלמוסקי, צפונה יותר בעיר. באופן זה חילקו הרוסים את ההגנה שארגנו האוקראינים לשני חלקים, שרואים כעת את חטיבת החי"ר הימי 36 בחלק הצפוני של העיר ואת היתרה מוחזקת על ידי גורמים מגדוד אזוב, חטיבה ממונעת 56 וגדוד 12. של המשמר הלאומי.
המגזר האחרון המעניין לניתוח האבולוציה של המתקפה הרוסית הוא הדרומי. כאן, ב-5 וב-6 באפריל, שחררו האוקראינים את הכפרים דובריאנקה, נובובוזננסקה, טרודוליובקה ואוסוקורובקה (כולם כ-70-80 ק"מ דרומית לקרבי ריה), בניסיון להקיף גדוד של החטיבה המוטסת ה-11 ו-126 ^ חטיבת הגנת החוף העצמאית, שתיהן ממוקמות מצפון לאזור קוזאטקה. תמונת המצב הכללית מלמדת גם על ניסיונו של הרשות ה-49 להתקפת נגד מדרום עם יחידות של חטיבה ממונעת 205^.
באזור חרסון נראה כי הכוחות האוקראינים בילו את הימים מה-6 באפריל ואילך כדי לגבש את העמדות שהושגו במהלך הלחימה ב-4 וב-5 באפריל. ככל הנראה, הם אבטחו את היישוב אולכסנדריקה (ממערב לחרסון) ושירוקה באלקה, אך נאלצו לסגת מטומינה בלקה וסופיבקה.
לגבי עתיד המלחמה באוקראינה כל זה מצביע על כך שהגנרל דבורניקוב ינסה להשיג איזושהי הצלחה גדולה כמה שיותר מהר, כדי להבטיח לנשיא פוטין עד התאריך הגורלי של 9 במאי,4 "ניצחון טקטי" שרואה את הכוחות הרוסיים שולטים בחלק גדול מאוקראינה: אזור דונבאס, קרים ואולי גם כל החוף עד אודסה, גם אם המטרה האחרונה לא תהיה כל כך קלה לכיבוש.
1 NC, מלחמת המידע הרוסית, הגנה מקוונת, 04/04/2022. https://www.difesaonline.it/mondo-militare/la-infowar-russa
2לוחמי חטיבת הרגלים הממונעת ה-57 של אוקראינה מניחים נשק ומצטרפים ל-LPR, מס, 24/02/2022. https://tass.com/defense/1410211.
3Služba bezpeky אוקראינה, שירות הביטחון האוקראיני.
4 הישנות ניצחון הצבא האדום על כוחות הציר, המציין את ניצחון "המלחמה הפטריוטית הגדולה", השם שנתנו הרוסים למלחמת העולם השנייה.
צילום: קרמלין / MoD Russian Federation
