הקו הכחול הדק. הסיבות והשיטות של התקיפה הישראלית בדרום לבנון והסיכונים עבור כוחות יוניפי"ל

ב-1 באוקטובר 2024 הודיעה ישראל כי כוחות היבשה נכנסו לדרום לבנון, בתחילה עם יחידות קומנדו, ולאחר מכן יחידות שריון ויחידות חי"ר. היחידות המעורבות הן חטיבת הצנחנים 98 הא-אש, עם כוחותיה המיוחדים של חטיבת הקומנדו 89 Oz; דיוויזיית השריון ה-36 געש והדיוויזיה ה-91 המשולבת גליל. לאלה הצטרפה לאחר מכן דיוויזיית חיל הרגלים המילואים 146 המפ"ץ.

מדובר ביחידות שבמעבר מבסיסי הזינוק בצפון ישראל מוטלת המשימה לכבוש פיזית את דרום לבנון, לאחר פעולת ההכנה שביצעה ההפצצות האינטנסיביות על העמדות שנכבשו על ידי מיליציות חיזבאללה.

העניין הוא שרבים מיעדי צה"ל במבצע חצים צפוניים הם ממוקמים בגזרה שבשליטת משלחת UNIFIL של האומות המאוחדות, שאיטליה תורמת לה במידה ניכרת עם קבוצה של כ-1200 איש.

אנו זוכרים כי התחום אחריות של UNIFIL היא רצועת האדמה התוחמת מדרום במה שמכונה "הקו הכחול" קרוב לגבול עם ישראל ומצפון בנהר הליטני.

האזור, בתורו, מחולק לשני מגזרים: מערבי ומזרחי. להלן אנו מדווחים על המחלקות העיקריות הפרוסות שם, בשל התרומה הגדולה יותר של הממשלות בהתאמה.

ב מגזר מערבי אנו מוצאים את המחלקות מ: איטליה, גאנה, דרום קוריאה, אירלנד, פולין, מלזיה. ב- מגזר מזרחי התנאים המסופקים על ידי: ספרד, הודו, אינדונזיה, נפאל פועלות. ואז אנו מוצאים את צרפת (עם פלוגת חי"ר מפינלנד בשליטתה), המהווה את כוח מפקד חיל ובעל מומחיות בשני המגזרים.

בינתיים שום דבר חדש. בואו נראה אם ​​נוכל להוסיף כמה פרטים מעניינים כדי להבין כיצד מתפתחת הלחימה, בתרחיש מבצעי שנוי במחלוקת בעליל, לאור המעורבות הישירה שסבלו יחידות האו"ם עם ההשלכות הידועות של פציעת חלק מחייליהן.

בינתיים, יש לומר כי UNIFIL פועלת עם תקן בטיחות המבוסס על שני סוגי נהלים: פסיבי e פָּעִיל.

נהלים פסיביים כוללים שימוש בהגנה פרטנית, המורכבת מהציוד הסטנדרטי המורכב מאפוד וקסדה חסינת רסיסים. במידת הצורך, הצוות ימצא מקלט בונקר מוכן בבסיסים שבהם הוא ממוקם.

ההליכים הפעילים, לעומת זאת, מתממשים בפעילות הכרחית שמבצעת סניף קישור של UNIFIL:

שומרי שלום העובדים בסניף הקישור של יוניפי"ל פועלים כמגיבים הראשונים של המשימה. הם פרוסים באופן פעיל באזורים רגישים לאורך הקו הכחול. בנוכחותם במקום הם מסוגלים לעצור את הפרות הקו הכחול, למנוע אי הבנות ולהפחית מתח. תקשורת היא המפתח. במהלך היום היחידה נמצאת בקשר שוטף עם אמ"ן לבנון (ל"פ) ועם צבא ההגנה לישראל (צה"ל). ענף הקישור כפוף ישירות לראש המשימה ומפקד הכוח של יוניפי"ל ומעדכן את ההנהלה הבכירה בכל בעיה אפשרית. ... "צוותי הקישור מורכבים משני קציני קישור ממדינות שונות ועוזר קישור. יש לנו 34 שומרי שלום בסניף שלנו והם מגיעים מ-18 מדינות שונות. עוזרי שפה מקומיים הם מרכיב מרכזי בצוותים שלנו".¹

בשל המשאבים המוגבלים העומדים לרשותם, ל-LAF אין רלוונטיות רבה כמכשיר צבאי, אולם בדרום לבנון הם המוסד היחיד הנהנה מסמכות מסוימת שכן הם בין-וידויים, ומציגים את עצמם כבני שיח אמינים. עם כל הצדדים לסכסוך. הנשק שלהם הוא כוח רך; ניתן לומר כי בפגישות השונות בין הצדדים הכלל החל על כל משתתף הוא "בוא, אבל בוא עם ה-LAF!". למעשה, הם "הערבים" לאובייקטיביות בהשוואה.

המצב, למעשה, רואה את ניצול של יוניפי"ל הן מצד צה"ל, המאשים את המשימה באי הגנה מספקת על האינטרסים של ישראל, והן מצד חיזבאללה, שלהפך, מאשים את חיילי האו"ם בהיותם מרגלים בשירות הישראלים.

אולם במסגרת "דיאלוג בין חירשים" המתקיים בדרך כלל בשטח המצוין לעיל, "שיתוף הפעולה" שמציע צה"ל ל- סניף קישור בהעברת כוונותיה, הקובעות את אימוץ שלוש רמות השונות של נהלים על ידי UNIFIL:

• דרגה 1: אנו ממשיכים בפעילות השגרתית, שכן לא צפוי סוג של סיכון ביחס לפעילות שמבצע צה"ל;

• דרגה 2: אנו פועלים עם אמצעי הגנה שחוקים וסיורים נקראים בתוך הבסיסים;

• דרגה 3: אנחנו נסוגים למקלט הבונקרים.

בפרט, בעקבות מתקפת הטרור שערך חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שוכלל רמה אחרונה זו מבחינה פרוצדורלית החל מה-8 באוקטובר 2023.

באופן כללי, נהלים אלה מאומצים על פי שני קריטריונים:

• כאשר חיזבאללה משגר רקטות לעבר ישראל, אין טעם להתעצבן. חשוב לבצע את פעילות התצפית על השיגורים וההתקפות שהם מייצגים, אך למעשה, הם אינם מהווים סכנה למצבם היחסי של בסיסי יוניפי"ל;

• זה עניין אחר אם צה"ל יגיב בתגובה לפיגועים שספגו. קורה שגל ההלם שנוצר מפיצוצי רימונים ישראליים יכול לערב את מכשיר יוניפי"ל, כמו במקרה של בסיס גנאי שניזוק קשה בינואר השנה מפיצוץ פצצה שהתפוצצה 250 מטרים מיקומו).

למרות זאת, חיזבאללה גם "דואג" ליידע את מפקדי הכוחות על הזדמנות או אחרת לפעול בזמנים ובמקומות מסוימים, כדי להבטיח את שלומם.

La הגנה על כוח UNIFIL גם עושה שימוש בסדרה של התקני ISR², בעצם מצלמות מעקב מכ"ם ווידאו, שגרמו לא מעט בעיות, שוב, עקב האשמות הדדיות בריגול שהוגשו נגד יוניפי"ל מצד שני הצדדים. במציאות הכל סובב סביב אקלים שבו דיסאינפורמציה של הצדדים בסכסוך הוא נשק לשימוש בכל החזיתות, במיוחד זה המכוון לדעת הקהל, ובהקשר זה, לא קל להתמצא באיסוף המידע מנגנון האבטחה שהוקם במסגרת UNIFIL.

בואו נראה אם ​​כן מה הסיבות והסיכונים היחסיים ביחס לבעיות שנוצרו ביחסים בין צה"ל ליוניפי"ל. יש לומר, קודם כל, שהפרקים שבהם נפצעו חיילי המשלחת, במציאות כבר התרחשו בעבר, כמו במקרה של פציעת שלוש "קסדות כחולות" גנאי, כדי לדווח הכי הרבה לאחרונה לפני אלה בעקבות חדירת צה"ל לשטח לבנון:

שלושה שומרי שלום של האו"ם נפצעו קל כאשר פיצוץ התרחש ליד "רכב האו"ם המסומן בבירור" שלהם במהלך סיור ליד יארין במחוז חמוץ בדרום לבנון, כך אמר כוח הביניים ביום ראשון של האו"ם בלבנון (UNIFIL). ...זו לא הפעם הראשונה שכוחות שמירת השלום של האו"ם ממוקדים בדרום לבנון. בתחילת מרץ נפגעה סיור משותף של יוניפי"ל וצבא לבנון ליד עיתא א-שעב (מחוז בינת ג'ביל).³

אולם כעת אנו עדים לשינוי בקצב, שבו האקראיות והפציעות של אנשים כבר לא שם כוח שלום מקבל משמעות אחרת לגמרי.

בסיס נקורה, המארח את פיקוד יוניפי"ל, ממוקם על הגבול בין שתי המדינות ובעיקר קרבתו ל- דרך החוף, כביש החוף המייצג את ציר הכביש הראשי בתוך לבנון ואשר מתפתל לאורך כל החוף. אורך החוף הלבנוני הוא כ-225 ק"מ והוא ביתם של חמש הערים המפורסמות ביירות, ביבלוס, צידון, טריפולי וצור. הכביש העורקי מתפתח בתוואי העובר בגזרה של שטח לבנון השטוח (ראה מפה פיזית של לבנון) ולכן מתאים לתנועה ותמרון של יחידות השריון של צה"ל ולמרות זאת גם מקל על תנועת קבוצות של חיזבאללה בטקטיקת הגרילה שהם מיישמים נגד צה"ל⁴.

הגזרה המערבית, שבה, כזכור, פועלת גם המשלחת שלנו מבסיס שאמה, היא המתאימה ביותר להתקדמות של יחידות שריון, גם בגלל שהיא שטוחה בחלקה וגם בגלל שהיא פחות מדוררת על ידי ואדי ולפי החספוסים ההרריים שיש בכל הגזרה המזרחית. הנה, אפוא, אחד ההיבטים הטקטיים שהובילו את ישראל לפעול בחוסר מצפון (מופרז), עד כדי שילוב בסיסי הכוחות בקרבותיה ולא רק ביעדים שנקבעו מראש של חיזבאללה.

סביר להניח שלצה"ל יש את המיפוי של כל יעדים בעלי ערך גבוה (HVTs) של עניין וההבדל בין מה שקרה בעבר למה שקורה היום מורכב דווקא בפחות תשומת הלב המוקדשת להימנעות מ"תופעות לוואי", אפילו במחיר של הגדלת חוסר הפופולריות של האדם יום אחר יום. אם הם מזהים יעד רווחי, צה"ל פוגע. זה ה"תורת האביר השחור"⁵, המבטא בסינתזה קיצונית מהי הרוח המוחרפת המנחה את הפעולה הצבאית של ישראל בשטח. מצד האירוניה, צה"ל הגביר את התקיפות בלבנון, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית:

ההסלמה של האלימות בסוף ספטמבר עולה בהרבה על כל שלב אחר בסכסוך ישראל-חיזבאללה. לאחר שביצעה בממוצע כ-160 פיגועים בכל שבוע במשך 11 החודשים שלאחר ה-7 באוקטובר, ישראל פגעה בלבנון יותר מ-300 פעמים בשבוע של ה-15 בספטמבר ויותר מ-700 פעמים בשבוע של ה-22 בספטמבר. אבל עוד לפני שישראל החלה במבצע "חיצי צפון" בספטמבר, היו אינדיקציות לכך שהסכסוך נכנס לשלב חדש. מספר התקריות האלימות הקשורות לסכסוך ישראל-חיזבאללה נע בין 150 ל-250 תקריות בכל שבוע בין ה-7 באוקטובר 2023 ל-18 באוגוסט 2024. אבל עד סוף אוגוסט עלה מספר התקריות מעל 280 בשבוע, עם התקפות ישראליות שהניעו רוב הגידול. סימן נוסף היה עלייה במטוסי קרב ישראלים המבצעים טיסות יתר מאיימות מעל לבנון. לפני קיץ 2024, תקריות כאלה היו נדירות ביותר, אך ישראל שלחה מטוסי קרב מעל ערי לבנון בתדירות הולכת וגוברת לאורך כל הקיץ, ושברה תכופות את מחסום הקול במה שנראה כעת כאיום מרומז.⁶

ובבחירת ההו"ת ודאי לא הכילו את ההתערבויות צפונה בנהר הליטני - לכן מעבר ל"תחום אחריות של יוניפיל - מכוון באופן שיטתי למרכזי הלוגיסטיקה והפיקוד והשליטה של ​​חיזבאללה בבקעת הבקעה.

אסור לשכוח שבגזרה המזרחית יש גם את הגבעות של חוות שבעא, רצועת אדמה על הגבול בין לבנון לסוריה הכבושה כיום על ידי ישראל. לבנון טוענת כי האזור הוא שטחה וסוריה מסכימה עם עמדה זו. ישראל טוענת שהיא חלק מרמת הגולן, השטח הסורי שהיא כבשה מאז 1967 ולמעשה סופחה ב-1981. מחלוקת זו ממלאת תפקיד משמעותי ביחסים העכשוויים בין ישראל ללבנון.

הגזרה המזרחית, בנוסף למבנה השטח, קשה יותר גם מנקודת מבט אקלימית, במיוחד בעונת החורף, כשהטמפרטורות יכולות לרדת מתחת לאפס צלזיוס ותנאי מזג האוויר הגרועים הכלליים מעכבים את השימוש ברחפנים. תצפית אש. יש פתגם שאומר "מזג אוויר גרוע משפר את השלום"עם זאת, באותה תקופה חלה עלייה בעימותים על הגבול בין סיורים של הפלגים היריבים.

בגזרה זו יש לחיזבאללה יתרון בידע מפורט על השטח, לניצול, כאמור, למידורו המהווה מניעה גבוהה לתמרון של יחידות סדירות. יתרה מזאת, בל נשכח את רשת המנהרות התת-קרקעית הצפופה שיצרו אנשי המיליציה, שאותם נטלו כמודל גם מחבלי חמאס בעזה:

לחיזבאללה יש רשת ענפה של מנהרות בדרום לבנון, כך אומרים גם בקבוצה וגם בישראל. המנהרות גדלו לאחר המלחמה של הקבוצה עם ישראל ב-2006, על פי דו"ח משנת 2021 של צוות החשיבה עלמה. ישראל מעריכה שהם משתרעים על פני מאות קילומטרים. מפקד השדה של חיזבאללה אמר כי המנהרות "הן הבסיס לקרב". חיזבאללה עבד קשה במשך שנים כדי לבנות אותם, הוא הוסיף. "הגיע הזמן שלהם," אמר. הצבא הישראלי פרסם צילומים שלדבריו מציגים מנהרות עמוקות שנתפסו על ידי חייליו. נראה כי סרטון שפורסם ב-5 באוקטובר מציג חדר תת קרקעי המצויד בטלפונים קוויים. רויטרס לא הצליחה לאמת את התאריך או המיקום של הצילומים. גורם המקורב לחיזבאללה אמר כי המנהרות שזוהתה על ידי ישראל נבנו עבור יחידות הכוחות המיוחדים שלה רדואן כדי להיכנס יום אחד לאזור הגליל בצפון ישראל. המקור אמר שישראל לא ידעה את מלוא היקף המנהרות.⁷

חיזבאללה מנצל את האורוגרפיה כדי להבטיח את הסתרת הבסיסים שלו ועל פני השטח הוא ארגן סדרה של להקות הגנה מ הקו הכחול לנהר הליטאני, בעומק של כעשרה קילומטרים ומזכיר מאוד את הארגון ההגנתי הרוסי, בנוי בשלוש להקות: מתקדמים, בינוניים ואחוריים. הכל מחובר על ידי רשת המנהרות התת-קרקעית, כמובן.

כפי שאמרתי, סביר להניח שצה"ל יודע היטב אילו מטרות להביס, אפשר גם להעלות על הדעת שבמציאות כולם יודעים הכל על כולם וכל פיגוע מתבצע ללא כישלון, במעגל אינסופי של פעולות תגמול.

ובהקשר זה התרחש גם שינוי הקצב של חיזבאללה:

מבצע הטילים האיראני "ההבטחה האמיתית 2" שינה את המאזן באזור, שנשאל בתקשורת המערבית לאחר רצח סייד נסראללה.

זה ימים שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מתנהג כאילו הוא השחקן היחיד באזור, ששום כוח בעולם לא יכול להשפיע עליו ולמנוע ממנו לבצע מעשי טבח ופשעים נגד פלסטינים ולבנונים. לפיכך, מתקפת הטילים האיראנית – שקדמה לה מבצע איכותי של ההתנגדות הפלסטינית – הייתה, בנוסף לתוצאות מבצעיות וטקטיות, שהיו מוצלחות ב-90%, תוצאות אסטרטגיות שהחזירו את האיזון הצבאי. הסצנה המשמעותית ביותר, שרק מאשרת זאת, היא השמחה העממית שהתפשטה במדינות השונות באזור, החל מרצועת עזה, עוברת דרך לבנון, סוריה, עיראק ותימן, ועד לרפובליקה האסלאמית של איראן. בעוד למעלה מ-10 מיליון מתנחלים ישראלים הסתתרו במקלטים, מתחת לגשרים ובתחנות רכבת תחתית. זה גרם לראש עיריית תל אביב לקרוא לסיום המלחמה ולהעיר כי נתניהו "הביא את ישראל למצב של טירוף". אם נחזור לפרטי המבצע, מפתיע היה את כמות הסיקור התקשורתי שליוותה אותו ואת כמות ההדלפות הישראליות שהצנזורה הצבאית לא הצליחה למנוע לחלוטין, והראו מראות של הצלחת המבצע..⁸

מנימת הציטוט עולה עוינות ברורה כלפי ישראל ואם זה נכון שאיראן והזרוע הלבנונית החמושה שלה, כמו שאומרים, "העלו את הרף" ביכולת התקפות טילים, נכון גם שהתמונה הציג זה מוגזם.

הבטחת אמת 2 היא הראתה תלות איראנית כמעט מוחלטת במערכות טילים, אולם לא מספיקה כדי לאזן את הכוח הישראלי כשהיא לא מלווה בנשק אטומי. המחקר והפיתוח של טהראן במגזר הולך ומטורף וברור שהסימטריה של התקפות ופעולות תגמול מדגישה את המגבלות הטכנולוגיות האיראניות, כמו שדוחפות את איראן לקחת סיכונים גדולים יותר כדי להשיג הרתעה אמינה. ההיבט הגרעיני, ואני אומר זאת בצער, הוא יסוד עבור שני המתמודדים. כל זאת באקלים של אי בהירות גוברת. הבה נזכור ש"לוחמה היברידית" מוגדרת גם כ"לוחמה מעורפלת” וכאן מכבדים את כל המלכודות של הכלאה, אסימטריה ועמימות. תיאורטית, הירידה בעמימות תאפשר לומר שתל אביב מוכנה לחצות את סף התגמול הגרעיני כדי להעניש את כל מעשי התוקפנות, תוך שליטה על כל הסלמה באסימטריה הנוכחית שעלולה להוביל אפילו את טהראן לפנות לבעלות ברית גרעיניות צפון קוריאה. זה לא בדיה פוליטית, צפון קוריאה, תחת עינה הפקוחה של בייג'ינג, "מתרחבת" לארבע פינות העולם.

אבל מה זהמצב סיום נקבע על ידי ישראל? ראשית, לעצור, באופן מוחלט ככל האפשר, את הנצחת גשם הרקטות על השטח. למרות זאת, תל אביב אומרת כי היא רוצה להבטיח את חזרתם של עשרות אלפי אנשים שפונו את צפון ישראל לאחר שחיזבאללה החל לירות רקטות בסולידריות עם חמאס בעזה לפני שנה. אולם מנגד, אומרים הרשויות בלבנון כי המתקפה של ישראל עקרה יותר ממיליון בני אדם בלבנון, רובם בני העדה השיעית שממנה שואב תמיכה לחיזבאללה. ממשלת לבנון אינה רוצה להפקיר את השטח בידי צה"ל ומסיבה זו היא בחרה לתמוך בחיזבאללה. אגב, יש לומר שהכפרים הנוצרים לא נוצלו בארגון המבצעי שלהם, משום שהקהילות הנוצריות לא אפשרו לאנשי המיליציות הפרו-איראניות להתפרס במרכזי אוכלוסייתם. מסיבה זו צה"ל לא תקף אותם.

האו"ם הוכיח, שוב, את גבולותיו. מי שמרוויחה, ברגע ההיסטורי המסוים הזה, מהכאוס שנוצר במזרח התיכון, היא ללא ספק רוסיה, שבזכות התמרונים הגיאופוליטיים של בעל בריתה האיראני הנאמנה, מצליחה להסיט את תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית מהסכסוך שבו היא נמצאת. מעורבים באוקראינה ושבימים אלה אנחנו שומעים מעט מאוד עליה, כמעט כאילו אנחנו רוצים לראות בזה פחות עניין או אפילו להסיק. זה לא ככה.