כיתת הרובים של הנחתים

(של טיציאנו צ'וצ'טי)
26/10/21

ארצות הברית מרכזת יותר ויותר משאבים אסטרטגיים בדרום האוקיינוס ​​השקט. זה בהחלט לא סוד שאנליסטים צבאיים רבים נותנים כמעט בוודאות התנגשות בין המעצמה היחידה לסין, אולי כדי להציל את טייוואן מרצון הסיפוח של בייג'ינג (ולכן ייצור מוליכי-על, הבסיסי לטכנולוגיה המערבית).

חיל הנחתים מתכונן להתמודד עם התרחיש המבצעי "החדש" (חזרה לשורשים ה"ימיים") המורכב משרשרות של אטולים קטנים (חלקם מלאכותיים). סילוק הרכיב המשוריין, לטובת אימוץ מערכות טילים (בעיקר אנטי-ספינות), הולך יד ביד עם השינויים המבניים של חוליות הרובים והמחלקות. שם כיתת רובים ימיתבמיוחד, היא ראתה עדכון ששינה את הרכב הבסיס שלה מ-13 רובאים ל-15. בנוסף להוספת שני נחתים לחולייה, האימוץ שלהם במערכות נשק גדל.

הנחתים ערכו ארבעה שינויים בציוד של חוליית הרובים. שינויים אלו הגדילו את כוח האש שלה ויישמו את יכולותיה בסכסוך בעוצמה גבוהה כמו זה נגד סין. נראה שהמטרה היא להפוך את הצוות היחיד ליותר אוטונומי ומסוגל יותר, בהתאם לעדכון המבנה של חיל ים רוֹבֶה חוליה.

חיל הרגלים של חיל הנחתים של ארצות הברית כבר מזמן אימץ את ה-M-27 IAR (חֵיל הַרַגלִים מכני עם סלילה אוטומטית רוֹבֶה), הנובע מה-H&K 416, קליבר 5,56x45 מ"מ וקנה 16,5 אינץ' (המאפשר שימוש אופטימלי בכדור 77 גרגירים). הכוונה המקורית הייתה להחליף את ה-M-249 SAW, באותו קליבר, באקדח מצית שהשתמש באותם מגזינים סטנדרטיים כמו סדרות M-4 ו-M-16A4.

עם זאת, חיל הנחתים המשיך להציג את ה-M-27 IAR (המצויד בביפוד), מבלי לנטוש את ה-M-249. למעשה, התעוררו ספקות רבים בקרב המומחים לגבי האפשרות של ה-IAR לקחת על עצמו גם את תפקידיו של LMG. 

בקרוב ה M-27 יהיה מצויד בא Trijicon LPVO, היקף 1-8X שיכול לשפר מאוד את דיוק הצילום, גם א קצר מאשר טווח ארוך. בנוסף, בחיל הנחתים מתכננים לצייד כל רובה במדכאי קול שבנוסף להפחתה משמעותית של הרעש שמייצר הירי, מפחיתים את השריפה.

לאור הדיוק בירי למרחקים בינוניים, הנחתים החליטו לצייד את ה-SDMR (Squad Designated Marksman Rifle) ב-M-27, במקרה זה נקרא M-38 SDMR (אחד עבור כיתת רובים ימית). ההבדל העיקרי בין M-27 ל-M-38 יהיה הרכבה של עדשה חזקה יותר. ה יורים מנוסים מצויד ב-SDMR ישתמש ב-Leupold TS-30A2 Mark 4 MR/T המספק טווח הגדלה של 2,5-8X. הרובה מ יורה מומחה, שהוצב בצוות, הוכיח את עצמו כנכס יקר ערך לנחתים בלחימה, במיוחד בנסיבות שבהן נדרשת ירייה מופלית.

היכולת להגיע למרחקים "ארוכים" (בסדר גודל של 500/600 מטר) מאפשרת לצוות הנחתים להרחיב את טווחיו, תוך שהוא בעל נשק מדויק מאוד למגוון מפגשים (כגון אם היה אמור להתבצע מארב, M-38 יבטיח ירייה ראשונה מדויקת).

באשר לנשק התמיכה, הנחתים נטשו את משגר הרימונים M-203, לטובת ה-M-320. האחרון הוא משגר רימונים 40X46 מ"מ המסוגל להשתמש במגוון רחב של תחמושת, מ-HEDP (High Explosive Dual Purpose) ועד לקליעי עשן וגז מדמיע. ה-M320 מצייד את ה"גרנדירים", דמות חדשה שהוכנסה ל- חיל ים רוֹבֶה חוליה.

גרנדירים על חוליית הרובים הימיים יוכלו להטיס מחלקה מ-40 מ"מ ל-350 מ' במטרה. יכולת זו תאפשר לנחתים לעסוק במטרות מכוסות ולספק תמיכה באש גם במרחקים ניכרים. 

היתרונות של מערכת אוטונומית (בניגוד ל-M-203) הם רבים. ראשית, זה מבטיח שהרובה קל יותר והרבה יותר קל לשימוש. לא פחות חשוב: משגר עצמאי הוא הרבה יותר פרקטי לשימוש מאשר אחד המחובר לרובה ציד. המבנה של ה-M-320 מאפשר גם כיוון טוב יותר וטעינה מהירה יותר מקודמו. 

ה-M-3E1 MAAWS (מערכת נשק רב-תכליתית נגד שריון) נמצא בשימוש עם צבא ארה"ב במשך שנים והוכיח את עצמו כאקדח נטול רתע בעל יכולת וקל לשימוש. ה-M-3E1 יורה פגז של 84 מ"מ עם טווח של למעלה מ-800 מ'. כֹּל כיתת רובים ימית יהיה לו אחד, בפעולה נגד שריון אבל מעל הכל במבצע אנטי בונקר e נגד צוות.

צילום: חיל הנחתים האמריקני