ממשל טראמפ והים הארקטי

(של ג'וזפה מורביטו)
11/01/25

לאחר בחירתו מחדש של דונלד טראמפ, הבטחת הקמפיין שלו לסיים במהירות את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה נראית מורכבת יותר ויותר, כאשר המצב באוקראינה ממשיך להידרדר מול קייב והמזרח התיכון נותר חבית אבקה. לאחר השיחות בשעות האחרונות נראה שקשה לדמיין ששליחת נשק נוסף לאוקראינה והטלת סנקציות נוספות על רוסיה עשויה להצליח בהשגת שלום.

צבא מוסקבה ממשיך בהתקדמותו האיטית אך הבלתי נמנעת ולכן ייתכן שהנשיא פוטין החליט שארצו צריכה לשאוף להשיג ניצחון צבאי רוסי שלם יותר, ובטווח הקצר, להתעלם מכל פתיח לשלום מערבי.

עם זאת, בקרב מומחים יש ספקולציות כי לממשל החדש של טראמפ עשויה להיות הזדמנות לשבור את הסטטוס קוו ולשכנע את רוסיה לסיים את המלחמה.

זה אמור לכלול התפתחויות בלתי צפויות עד כה בנוגע לסוגיית הים הארקטי, נושא שבוודאי יובא לידיעת הנשיא הרוסי בשולחן משא ומתן רצוי. מצב זה יכול להוכיח עניין גם לממשל טראמפ.

השתתפותו של פוטין בטקס בנובמבר לשיגור שוברת הקרח הגרעינית החדשה צ'וקוטקה (תמונה הבאה) משך מעט תשומת לב במדינות נאט"ו, אבל זה הראה תשומת הלב של מוסקבה למצב האסטרטגי באזור הארקטי. נראה כי הספינה היא שוברת הקרח הגדולה והחזקה בעולם, עם אורך של 173 מטרים ו-33.500 טון של עקירה, והיא מצוידת בשני כורים גרעיניים המספקים 350 מגה וואט של כוח, המאפשרים לה לפרוץ דרך שכבת קרח. עובי של כמעט 3 חודשים.

ספינות כאלה אינן זולות והן צ'וקוטקה מחירו עומד על כחצי מיליארד דולר.

La צ'וקוטקה זה הרביעי בסדרה של שוברות קרח גרעיניות, עם עוד אחת מאותה מעמד, ה יאקוטיה, גם הוא לקראת סיום, וקיל חדש שצפוי להיות מושק בשנת 2025. באוקטובר, מעמד שאפתני עוד יותר של שוברות קרח גרעיניות קיבל אור ירוק לייצור במספנה ליד ולדיווסטוק, בעלות של מיליארד דולר, סכום חשוב עבור המצב הכלכלי של רוסיה כיום, שלפי ההשערה אינו מיטבי.

היעד של שוברי הקרח הוא לכיוון נתיב הים הצפוני (NSR - נתיב הים הצפוני), נתיב ימי העובר מצפון לרוסיה ומחבר את צפון מערב אירופה לאסיה-האוקיינוס ​​השקט. השנה נקבעו מספר שיאים חדשים בנ.ס.ר, כולל אוניית המכולות הגדולה ביותר אי פעם, שחצתה את ה-NSR בספטמבר, וכמות הנפט הגדולה ביותר שהובלה אי פעם.

עבור ממשלת רוסיה, שכפי שכבר נכתב, ההשערה היא שיש לה כמה בעיות פוליטיות וכלכליות, הארקטי תמיד נמצא בראש סדר היום מכיוון שהוא מהווה כ-10% מהתמ"ג של רוסיה ו-20% מהיצוא שלה. אנליסטים רוסים שואפים להכפיל את יצוא המשאבים הרוסיים ל-NSR פי שישה או שבעה, עד 200 מיליון טון בחמש השנים הקרובות. גם על פי דו"ח של אמצע 2024, לרוסיה בהחלט יהיו המשאבים לתדלק את ההתרחבות העצומה הזו של הייצוא.

בנוסף, השאיפות הארקטיות של הקרמלין חורגות הרבה מעבר לנפט וגז. כפי שכל מנהיגי רוסיה יודעים, צמיחתה הכלכלית של המדינה תמיד נבלמה מהעובדה הפשוטה שרוב נהרות הענק של רוסיה, כמו אוב, יניסיי ולנה, כולם זורמים צפונה לאזור הארקטי. לפיכך, NSR פונקציונלי המאפשר ניווט לאורך כל השנה מחזיק באופן הגיוני את המפתח לפתיחת התפתחות מרכזית בעורף העצום והעשירה של המדינה ולסיביר באופן כללי יותר. פוטין מודע היטב לכך שבניית טנקים וטילים לבדה לא תהפוך את רוסיה לחזקה ומשגשגת בעתיד, אבל המגה-פרויקט הזה יכול לפתוח את האפשרות הזו.

PRC גם אימצה את ה-NSR באמצעות "דרך המשי הקוטבית" וביקש לשתף פעולה הדוק עם הקרמלין בקוטב הצפוני מסמך סיני משנת 2024 טען כי בייג'ין צריכה להבטיח שלחברות סיניות ורוסיות המשקיעות במסדרון המעבר הארקטי תהיה לפחות תוצאה רווחית. הממשלות במוסקבה ובבייג'ינג מודעות לכך שהמעבר הארקטי לא צפוי להגיע למלוא הפוטנציאל ללא תמיכה מערבית. בשלב זה - ומהרבה מישורים - נאמר שגם התמקדות בקוטב הצפוני תביא כנראה להפסקת המלחמה באוקראינה. נתיב הים המבוקש דרך הצפון הרחוק נותר אחד מהסוגיות הגיאו-כלכליות המעטות יחסית שהקרמלין מעדיף בהשוואה לעתידה של אוקראינה עצמה.

חיוני הוא שמסדרון תחבורה דינמי חדש מקצה אחוז מסוים מהרווחים העצומים, במהלך חמשת העשורים הבאים, לשיקום התשתית ההרוסה של אוקראינה. זרימה מתמדת זו של משאבים אולי תיראה כסוג של תשלומי פיצויים לקייב, שיסתכמו ככל הנראה במאות מיליארדי דולרים.

ללא ספק, PRC תתמוך מאוד בתוכנית זו, אך מספר מדינות אחרות המעוניינות, (קנדה, פינלנד, נורבגיה ושוודיה במערב, או דרום קוריאה ויפן במזרח), יכולות גם להרוויח מה-NSR, עם פוטנציאל להקלה מתחים עולמיים ברחבי אירואסיה... סין מאפשרת!

אזורים מסוימים של ארצות הברית יכולים גם להרוויח כלכלית, כולל אלסקה, כמובן, אבל גם נמלים צפוניים כמו סיאטל ובוסטון. סביר להניח שמדינות מערביות בשולחן ה-NSR משמעו תקנים סביבתיים משכנעים יותר.

כדי שההסכם הזה יביא לתוצאות משמעותיות, ארצות הברית עדיין תצטרך להסיר את הסנקציות שהופעלו על פרויקטים של NSR. נראה שההצהרה של טראמפ, בימים האחרונים, על הכיבוש האמריקאי האפשרי של גרינלנד היא רק אחת פרובוקציה תעמולה.

במהלך ממשל טראמפ הקודם, הנשיא ביצע כמה מחוות מדיניות חוץ גדולות ולקח כמה סיכונים פוליטיים כדי להשיג שלום. מה שבטוח, הנושאים הקשים של זכויות האזרח במזרח אוקראינה וארכיטקטורת הביטחון שטרם הוגדרה עבור מזרח אירופה יישארו בעלות חשיבות עיקרית בכל הסכם. עם זאת, משא ומתן לשלום באוקראינה עם מרכיב ארקטי משמעותי עשוי לזכות בחסדו של טראמפ ולהצליח. חיבוקו של טראמפ את הסכם הסחר בקנה מידה גדול זה לא רק יכול לעזור להחזיר את השלום למזרח אירופה, אלא גם להחיות מחדש את הסיכויים של היבשת באופן כללי.

האזור הארקטי, אנו יודעים בוודאות, עשיר בחומרי גלם ומשאבי אנרגיה, ואם הוא הופך חופשי ועביר לחלוטין דרך הקרח לאורך כל השנה, הוא יאפשר פתיחת כמה נתיבי ים שהם בעלי יתרונות וקצרים יותר מאשר הנתיבים האטלנטיים או הים התיכון. זאת במיוחד בעקבות המשבר הנוכחי בים האדום, הירידה האפשרית כתוצאה מכך של תעלת סואץ והגבולות ההולכים וגדלים של תעלת פנמה (שהנשיא טראמפ איים לכבוש בכוח וזה יכול להיות משהו יותר מפרובוקציה). בפרט, ספינות תובלה רבות המגיעות מסין, ומחוצה לה, לכיוון אירופה, מעדיפות כיום להקיף את יבשת אפריקה, ולהאריך משמעותית את זמני מחזור ההובלה ואת עלויות הדלק.

לסיום, בהתחשב בכך ש"הנתיב הארקטי" מהווה אתגר חשוב עבור "מדינות הקוטב הצפוני" מנקודת מבט מסחרית, גיאופוליטית וסביבתית, במקום זאת הוא מהווה איום פוטנציאלי על איטליה, שהנמלים העיקריים שלו יהיו מנותקים מהנתיבים העיקריים שבהם השתמש הסחר העולמי. קשה לדמיין שהרוב המכריע של ספינות המכולות מחליטות להיכנס לים התיכון ממיצר גיברלטר לכיוון טריאסטה או גנואה. נראה שקל יותר ורווחי יותר לחצות את תעלת למאנש ולצאת לנמלים של רוטרדם, אנטוורפן והמבורג כדי לפרוק סחורות לכיוון אירופה.

צילום: צבא ארה"ב / קרמלין / web / China MoD