המבצע שבירה שחר על ידי צה"ל ברצועת עזה יימשך עד להשגת כל היעדים. כך אומר ראש ממשלת ישראל לפיד ומוסיף "אנו פועלים בצורה ממוקדת ואחראית, על מנת למזער את הנזק למי שאינו מעורב".
צה"ל תקף עד כה 140 מטרות ברצועת עזה. בין אלה, מנהרה צבאית של הג'יהאד האיסלאמי. שני מפקדים צבאיים של אותו ארגון חוסלו גם הם: תיאסיר אל-ג'עברי, מפקד צפון הרצועה, וחאלד מנצור, מפקד האזור הדרומי.
בנוסף לתקיפות האוויריות, ישראל משתמשת בארטילריה מתנייעת משלה, המורכבת ממטוסי M-109A5 "בכירים" בקוטר 155/39 מ"מ. הסכסוך האוקראיני מדגיש כיצד קיומה של ארטילריה מודרנית הוא יסוד בסכסוך קונבנציונלי, אולם גם בהקשר א-סימטרי, כפי שהוכיח צה"ל, הוא יכול להיות כלי יעיל לדיכוי מטרות רגישות.
מבחינה היסטורית, הישראלים תמיד העדיפו שימוש בתעופה, במקום ארטילריה מתנייעת, לסיוע באש לכוחות על הקרקע.
בשנות החמישים, הישראלים השתמשו במגוון רחב של ארטילריה נגררת על מנת לספק את סיוע האש הנדרש ליחידות הממוכנות שלהם, אך מהר מאוד הבינו שהתותחנים לא יכולים להחזיק מעמד עם יחידות ניידות בבואם, הפרוסות במדבר. כתוצאה מכך רכשו צה"ל הוביצרים רבים בגודל 50 מ"מ, כמו ה-M-105 האמריקאי. כומר וה-AMX Mk-61 הצרפתי. כבר אז היה ברור שלקליע ה-155 מ"מ יש ביצועים מעולים בהשוואה ל-105, הן מבחינת טווח והן מבחינת אפקט מסוף.
הרכב המתנייע הראשון בקוטר 155 מ"מ שנכנס לשירות הצבא הישראלי בשנת 1963 היה ה-M-50 (צילום), שפותח בצרפת.
זה היה בעצם השלדה של הטנק האמריקאי שרמן, כשהמנוע מוזז מלפנים, מימין לטייס, כדי לאפשר התקנת הוביצר צרפתי 50/155 מ"מ דגם 30 (כבר בשימוש הישראלים בגרסה הנגררת), בתא פתוח בחלקו האחורי של הספינה. האוביצר הפעיל טיל HE במשקל 43 ק"ג, עם טווח מרבי של כ-18.000 מטר.
ל-M-50 צוות של 8 ומשקל עמוס של 31 ט'. החיסרון העיקרי של המכונה המתנעה, ששימשה לראשונה במלחמת ששת הימים של 1967, היה בהיעדר כל הגנה על התותחנים מפני ירי רסיסים ונשק קל, בהיותו כלי הרכב בשמים הפתוחים.
לאחר מכן אומץ ה-L-33 המתנייע (הנקרא כך מאורך בקליברים של הלוע), שיוצר בישראל על ידי סולתם והשתמש בו לראשונה במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. גם הוא השתמש בגוף שרמן, בגרסת M4A3E8, מצוידת במתלי קפיצי ספירלה חרוטיים אופקיים (HVSS), במקום אנכיים (VSS) כמו בדגם M-50, עם אפקט של שיפור הניידות בקרקע לא ישרה. המכונה המתנעה משתמשת בהוביצר 68/155 מ"מ M-33, כמעט זהה לחלק הנגרר ומותקן בחזית. האוביצר משתמש בטיל HE במשקל 43 ק"ג עם טווח מרבי של 21.000 מטר, על הסיפון יש אספקה של 60 רימונים ומטענים נלווים, מתוכם 16 מוכנים לשימוש. גוף הספינה עשוי פלדה מרותכת ומספק הגנה מלאה לצוות מפני רסיסי פגז וירי מנשק קל.
בתחילת שנות ה-70 ישראל קיבלה מארצות הברית כ-80 הוביצרים מתנייעים מסוג M-107 175 מ"מ ו-48 הוביצרים מתנייעים מסוג M-110 203 מ"מ. הראשון יורה פגז HE עם טווח מרבי של 32 ק"מ, ואילו השני יורה פגז HE עם טווח מרבי של כ-17 ק"מ.
בעבר, הצבא הישראלי השתמש בזריקה מיוחדת שלא השתמשה בשום מדינה אחרת עבור ה-M-107. פותח בקנדה ונקרא 175mm Extended-Range Sub-Caliber (ERSC). משקל קליע זה הוא 56 ק"ג, מתוכם 13,6 ק"ג של חומר נפץ גבוה, הטווח המרבי מגיע ל-40 ק"מ.
ה-M-107 שימש במלחמת יום הכיפורים (צילום) כדי להשאיר את שדה התעופה בדמשק בלתי שמיש, שכן המטרה לא דרשה דיוק מדויק או קצב אש גבוה (כשני כדורים לדקה).
בשנות ה-80 פיתחה סולתם רכב מתנייע בקוטר 155/52 מ"מ תוך שימוש בגוף ה-MBT. המרכבה Mk1, בשם שולף. הרכב המתנייע שקל 45 ט' והיה מצויד ב-GPS, ניווט אינרציאלי ומחשב לבקרת אש, המסוגל לירות גם בתנועה. עם זאת, צה"ל העדיף לאמץ גרסה מעודכנת של ההוביצר האמריקני M-109 (כבר השתמשו בכמה דוגמאות במלחמת יום הכיפורים).
נכון להיום, ההוביצר המתנייע המודרני ביותר המועסק על ידי צבא ישראל הוא ה-109/5 מ"מ M-155A39.
סולתם הציע לאחרונה לצה"ל גרסה חדשה של שולף, על הגוף המרכבה Mk3, אך עלויות גבוהות מדי מונעות מהתוכנית להמשיך.
נראה שלמערכת 6x6 ATMOS 2000 155/52 מ"מ מסובבת, גם מיוצרת על ידי Soltam, יכול להיות יותר מזל, לזכותה של טווח של 41 ק"מ הודות לשימוש ב-ERFB-BB (Extended Range Full-Bore - Base Bleed ) פרויקט.
צילום: צה"ל / רשת
