הכוחות המיוחדים

"זו לא יחידה מיוחדת רק בגלל שיש לה עבר מפואר ואפי, וגם שם התואר מיוחד לא יכול להספיק כדי להצדיק הקצאת משאבים כלכליים אדירים הרואים בנו, בתוך המגזר הצבאי הלאומי, את המשתמשים הראשונים. אנחנו לא טובים יותר כי אנחנו יכולים לגשת לחומר היעיל והמתקדם ביותר מבחינה טכנולוגית. העליונות המשוערת הזו אינה יכולה להיות מונעת על ידי ההליכים הלא קונבנציונליים שננקטו, והיא גם לא מועצמת במבחנים או המבחנים הפסיכו-פיזיים הסלקטיביים ביותר.

המהות שלנו מוצאת הגשמה עמוקה וקונקרטית רק אם ההיבטים שהוזכרו זה עתה מעוצבים על גברים מודעים, בוגרים, גאים להיות חלק מקהילה עם מנהיגות סמכותית שיוצרת תחושת שייכות. אחרת יש רק כישלון. רק כך ניתן להתמכר במלואו לרעיון מקצועי המכוון למטרה גבוהה יותר. רק כך אפשר לצפות להקרבה הכי קיצונית מהצעירים האלה".

(חלץ מספרו של מריו צ'ימה, קאימנו 69. חול ואבק)

נחת יסוד

הנושא השני שאנו מתמודדים איתו בהכרח בבחינת העולם ה"מיוחד" הם היחידות, הכוחות, האנשים שמתמנים לנהל מבצעים מסוג זה. בחלקו הצגנו את הנושא כאשר תיארנו את מבצע מיוחד אך כאן אנו מציעים להעמיק אותו על ידי נגיעה בתחומים, פרטים ופרטים שלמרות שאינם תמיד נפוצים ופופולריים, נראים לנו חיוניים כדי לחולל שינוי ולא להישאר בהקשר המעורפל, הערפילי והשטחי של מאמרים וספרים רבים כבר עכשיו. פורסם וידוע.

ודאי, בעצם, אנחנו לא מקוריים כי נהרות של דיו נשפכו על היחידות הלא שגרתיות ונעשו סרטים מרתקים ושובי לב שפלשו, במיוחד בשנים האחרונות, לעולם המסך הגדול והקטן, מבלי לשכוח את האלקטרוני. משחקים של ריאליזם מדהים שאולי מסיבות של שיווק, מתייחסים יותר ויותר למגזר המנוצל יתר על המידה. כולם יודעים כמעט הכל ואפילו הילדים שמתחרים באינטרנט במשחקים מפרכים של "תחושת שליחות" (מסגרת) או "קבוצת כוחות מיוחדים 2", הם בוחרים את הטקטיקות, הנהלים והנשק של התחרויות שלהם עם יותר עושר, דיוק ומודעות מאשר איש מקצוע בתחום.

לכן, מודעים לציפיות השאפתניות של הציבור, אנו עומדים לתאר ולהגיב על דעותינו, תוך אישור מיידית, ובהתאם למה שכבר פורסם, את האופי הסלקטיבי, האליטיסטי והבלעדי של מה שאנו עומדים להציג. כבוד, למעשה, אינו חלק מהטבע שלנו ואנו מאמינים שבזה, כמו בתחומים אחרים בעלי חשיבות עיקרית, לאחר שעורר את זעמם של חלק מהקוראים הוא חלק ממשחק שאם הוא צריך להיות כן ונכון, אינו יכול. בבקשה כולם.

הכוחות המיוחדים

כוחות מיוחדים הם כוחות מאורגנים, נבחרים, מאומנים, מצוידים, חדורי מוטיבציה ומחוננים במיוחד, אשר, תוך שימוש בטכניקות ספציפיות ובנהלים חדשניים, מבצעים פעולות מיוחדות. הגדרה שנמצאת בכל פרסום צבאי או דומה ואשר כשלעצמה אין בה כמעט כלום ואינה עושה דבר מלבד לחדש ולהציע מחדש, במעגל קסמים, את ההגדרה של מבצעים מיוחדים.¹.

עם זאת, מה שמתרחש מיד הוא שההגדרה מעמידה מיד כוחות מיוחדים בקורלציה ישירה ואחד על אחד עם מבצעים מיוחדים. כוחות נתפסים כ"כלי", כ"אמצעי", כאמצעי הכרחי וחיוני לביצוע פעולה ספציפית.

גורם נוסף שמתגלה מיד הוא האופי הספציפי, המסור, המתכנס והחד-משמעי של יחידות אלו. הם לא נלקחים באקראי; הם באים מכלום; הם לא מועילים לשום דבר אחר e אני לא שימוש כפול, באותה מידה היו רוצים כמה אישים שגם תפסו עמדות בולטות בפנורמה הביטחונית וחולמים לפרק את מי שמצד שני עשו מקצוע של נשק ואשר בשל יכולתם המיוחדת להשתמש בהם, גם אם רק בפוטנציה, לבצע שירות שאין לו תחליף לטובת המדינה.

אין ספק שללא מכשירי היד הייעודיים והספציפיים הללו לא היו מתקיימות ולא ניתן היה לבצע פעולות מיוחדות. וזה כבר אמור לפתוח הרהור על אותן יחידות אשר, תוך הגדרת עצמן כוחות מיוחדים, משמשים במצבים, הקשרים ומשימות קונבנציונליות לחלוטין. אבל הנושא הזה, כבר מוזכר בתקדימים שלנו מוצרים, יועמק כאשר נעסוק בפנורמה הלאומית.

לכן, הפושטים נולדים ככאלה, הם נבחרים ומאומנים לבצע את אותן משימות ולאותן משימות הם מתאמנים ומכינים את עצמם לאורך חייהם המבצעיים. בניגוד למה שחושבים, מדובר בנכסים מיוחדים ביותר, וככאלה, יש להעסיק אותם בהתאם להכנה ולייעוד שלהם. למה שהם מתכוננים, והדרך שבה הם עושים זאת, שונה באופן מהותי ועמוק ממה שעושים חיילים אחרים, שבאופן לא מפתיע, אינם נחשבים כגורמים העיקריים בביצוע מבצעים מיוחדים. אף אחד לא היה חולם להעסיק צוללן או טייס קרב, הן בשירות המבצעי, לשום דבר מלבד התפקיד הספציפי לו הם מוקדשים, אבל כשמדובר בכוחות מיוחדים הרעיון של אפשרות להשתמש בהם עם טקטיקה של "פטרוזיליה "כלומר, קצת בכל מקום ולכל דבר - אז זה אף פעם לא מזיק - זה פיתוי שכבר כבש מנהיגים צבאיים רבים מהדרג הגבוה ביותר.

כפי שהדוקטרינה הנגישה של הברית קובעת, ה-SF הם נכסים אסטרטגיים² ואף אחד שקרא את ההגדרה הזו לא יכול היה אפילו לדמיין להשתמש בכלי כה חשוב למטרות שאינן גם אסטרטגיות. ודווקא בגלל שהם עושים דברים שונים בפרוצדורות שונות באותה מידה, הם מוכנסים לשרשרת פיקוד ייעודית ונפרדת, מבחינת המונח, מהמקובל.³

אבל ביציאה מהתחום הדוקטרינרי גרידא ובחנו את אותן מציאויות מובנות ויעילות במיוחד בתחום המבצעים המיוחדים, קבענו סטיגמה של מה שנראה לנו כמאפיינים העיקריים של יחידה זו.

קודם כל אני numeri. יחידות הפושטים הן בהגדרה קטן⁴ והדרישות להצטרפות הן סלקטיביות ביותר. אין בהם שימוש "מאסיבי" או לפעילויות קונבנציונליות, הם אינם שומרים על השטח או מטרות רגישות ולכן אין צורך להיפטר מהם בכמויות משמעותיות, על אחת כמה וכמה כוח תגובה מהירה ולפיכך אין צורך לפזר אותם בקבוצות השונות בתקווה שיוכלו לשמש תרופת פלא לכל מצב לא נעים.

גם מחלקות אלו יקרות ומכבידות במיוחד, הפרטים הנמנים עליהם זקוקים לתקופת הכשרה ארוכה ומסורה.⁵, הכשרה מתמדת ומבנים מיוחדים וייעודיים, כוחות מצבים ואזורי אימונים הממלאים גם את תפקיד ההגנה, המבטיחים את בידודם, חיסיון ושיקול דעת. הם מצוידים ומצוידים במיטב האמנות של מכשירי מלחמה ונשק הזמינים, ומסיבה זו הם דורשים תשומת לב מתמדת, תובענית ומכבידה, כולל כספית. לאף מדינה אין את היכולת והמשאבים לייצר בכמות, כל עוד היא רוצה לסמוך על הטוב ביותר שטכניקות אימון, טכנולוגיה, מדע וחדשנות יכולים להבטיח, מבלי להוריד את הרף להתפתות למספרים ולא לאיכות. הם כמו קבוצת נוסחה XNUMX: שתי מכוניות על המסלול הן די והותר אם בכל גרנד פרי לפחות אחת מהן תעלה על הפודיום.

סיבה נוספת להיות מעט מאוד מוכתבת על ידי יעילות המכשיר: כפי שכבר הדגשנו במאמר המוקדש למבצעים מיוחדים, ב"מערכת"מבצעים מיוחדים יעילים ויעילים, לכל פושט יש להקדיש 3 עד 6 חיילים לעבודה עבורו מבחינת פיקוד ובקרה, לוגיסטיקה, תמיכה טקטית, תמיכה בטיסה ובקרת מרחב אווירי, תמיכה בחלל, תמיכה בשידור ולוחמה אלקטרונית, הקרנה. תמיכה וכו'... אז אם הכוח הכולל של הפושטים שאני יכול לסמוך עליהם הוא 700 איש, אצטרך להקדיש 2100 עד 4200 כדי לתמוך בהם. המספרים הללו כבר רהוטים בפני עצמם ומסבירים, בצורה רציונלית ופרגמטית, מדוע הכוחות המיוחדים חייבים להיות קטנים מאוד. בתנאי ש, בגראנד פרי ההיפותטי, המטרה היא לעלות על הפודיום ולא להסתפק רק בעשיית כל כך הרבה רעש מיותר על המסלול.

על מנת לאשש את הנטען באמצעות דוגמאות מעשיות ואמיתיות שגורמות לישות הכמויות המעורבות להבין באמת, הבה נלך לבדיקה מהירה של כמה מבצעים מיוחדים מפורסמים מאוד.

בלילה שבין 18 ל-19 בדצמבר 1941, 6 פשיטות של הצי ביצע את אנטרפרייז אלכסנדריה, לרעת הצי הבריטי בים התיכון, כתיבת סיום לשיאו למבצע GA3.⁶ אולם לתמיכה בהם הייתה צוללת עם הצוות, מתקניה ואנשי המודיעין של חיל הים, שהחלו את לימודיהם וניתוחיהם 6 חודשים לפני הפעולה, וכל האנשים והמתקנים הטכניים. , לוגיסטית, הכשרה שאפשרה להתכונן. הפשיטה.

בפברואר 1943 כעשרה פושטים מגדוד ארדיטי ה-10 בפיקודו של לוטננט ברטוליני פוצצו את המטרה בעלת החשיבות העיקרית שהוקצה להם (ויאדוקט מסילת הברזל מעל ואדי בודו-וואו באלג'יריה). בתמיכתם, בנוסף לגברים ולמבני האימונים המודיעיניים והלוגיסטיים, הצוללת מלאכיט וכל צוותה שהוטבעה בדרך חזרה כמה קילומטרים מקליארי.

מבצע ה"תלאטין" שערך COS הצרפתי בסומליה ב-2008 כנקמה בעקבות תפיסה (בתשלום כופר) של אוניית המפרש היוקרתית "פוננט" כלל שימוש בסך של כ 20 פושטים מול תמיכה במכלול Commendement des Opérations Spéciales, 2 פריגטות, נושאת מסוקים, 4 מסוקים, 2 מטוסי טרנסאל ו-2 מטוסי אטלנטיק, נכסי לוויין SIGINT ו-COMINT⁷ שלא לדבר על הסדרי היחסים הדיפלומטיים ועם השריון.

המבצע טנדרבול בניצוחו של הישראלים באנטבה.

גם באפגניסטן בין השנים 2005 ל-2014 היו לקבוצות המשימה של הכוחות המיוחדים שהועסקו על ידי המדינות התורמות מספר פושטים נע בין כמה עשרות למקסימום של 50-60. אפילו בהקשר זה, היה פיקוד ייעודי שתמך ביחידות אלו והמדינות המובנות פרסו, לתמיכה ב-TFs אלו, יחידות תמיכה טקטיות, נכסי טיסה ייעודיים, יחידות מודיעין (גם יוצרות ספציפיות תאי היתוך מודיעיניים) וגם סידורי ISR מכוונים ספציפית (כולל מבנים לפירוש המוצרים המסופקים על ידי החיישנים).

אנחנו יכולים להמשיך עם דוגמאות דומות אבל אנחנו מאמינים שסיקרנו את המגזר בצורה מקיפה. לכן אנו שואלים את עצמנו מה הם המניעים המבצעיים שבמדינות מסוימות, כולל שלנו, דוחפים את המירוץ להגדלת מחלקות הכוחות המיוחדים או דומים, מבלי, עם זאת, לחזק בו-זמנית ופרופורציונלית את המחלקות והמבנים התומכים שבמקום זאת, מתוך ניתוח אובייקטיבי , נראה המרכיב החיוני והמבחין באמת. מה, אם היינו דוקטרינות אנגלו-סכסיות, היינו מגדירים את "יכולת קריטית" של מערכת המבצעים המיוחדת.

תכונה נוספת שתופסת את העין מיידית היא צִיוּד. הציוד מהווה א ייחודי עם המפעיל. למעשה, היכולת לנהל משימות עד קצה גבול הבלתי אפשרי מוקנית על ידי ההכנה והמקצועיות המופלגת של האנשים שפותחו בהרמוניה סינרגטית עם מצב הציוד וההקדשים. לעתים קרובות היחידות קשורות ישירות למציאות תעשייתית אוונגרדית שמייצרת, מכוסה במצע של סודיות וחוקרים ומתנסים בסינרגיה עם הפושטים, את הציוד שיצטרך להעסיק את היחידות הלא שגרתיות. לעתים קרובות הציוד מתאים רק לסביבות מסוימות, למצבים טקטיים מבצעיים ספציפיים ולסוגים בודדים של משימות, ולכן על המפעילים להיות זמין במספרים פרופורציונליים לגמישות ולמשיכות השימוש שלהם.

אם אתה רוצה לשאוף לרמות של מצוינות, אין פתרון "מידה אחת מתאימה לכולם". כמו בפורמולה XNUMX, אותה מכונית חייבת להיות מסוגלת להיות מחוברת לעשרות צמיגים שונים בהתאם ללחץ אטמוספרי, טמפרטורה, לחות, סוג המסלול ועוד מאות משתנים. והצמיגים הם אלו שעושים את ההבדל לרוב. תופיע בגראנד פרי עם א "גומי טוב לכל אירוע" כי אין לך את המשאבים לפארק צמיגים הולם - כי אולי הם הוצאו כדי לשים 4 או 6 מכוניות על המסלול בנוסף ל-2 מכוניות המירוץ הקנוניות - זה אומר להפסיד באופן בלתי נמנע! ומכאן העלבון, כמו גם הנזק: לא רק שאתה מוציא עצום כדי להכניס 4 או 6 מכוניות למעגל, אלא שאתה גם בטוח שאתה מפסיד. כמובן שאם המטרה היא לא לנצח אלא לעשות רעש מיותר על המסלול, הבעיה משנה פרספקטיבה.

סימן מובהק נוסף בהשוואה ליחידות קונבנציונליות הוא שָׂכָר. כמו בכל מגזר מצוינות, השכר עומד בחוק השוק: ככל שמספר האנשים המסוגלים לבצע משימה נמוכה יותר בנוכחות דרישה הולכת וגוברת למקצועיות זו, כך גדל התמורה למומחים המעטים הללו. זאת ועוד, בהתחשב בצמצום המספרים (בתנאי שתוקפת מדיניות המספרים המצומצמים), התגמולים הגבוהים אינם כרוכים בהוצאה מסוימת לקופת המדינה מול השירות האליטיסטי שניתן. מצד שני, תשלומים נדיבים של המינהל הציבורי לטובת קטגוריות מסוימות הנחשבות הכרחיות אפיינו גם את העבר הקרוב, כפי שהוכיח מה שמכונה "צו הטייסים".

השכר הגבוה במידה מספקת מהווה תמריץ להמשכיות. מי שעושה את הפשיטה מוצא עבודה ללא קושי באלף מבנים אחרים תמורת שכר שלעיתים בולט הרבה יותר. אימון הפושט עולה הרבה במונחים כלכליים, במשאבים ובזמן, ומרגע היווצרותו, על הצבא להבטיח שההשקעה שבוצעה תוכל להניב כראוי, תוך הימנעות מוחלטת ממגבלות ומגבלות, כגון עצירות חובה וכדומה, שיעברו ל לערער את מהימנות המפעיל. התשלום גם מפצה על הסיכון הקבוע והזמינות הקבועה האופיינית למחלקות הפשיטות. המחויבות המתמדת בתקופת הפעילות כרוכה באי נעימויות כבדות כמו חוסר האפשרות (או כמעט) להקים משפחה, ליהנות מחופשה כשרוצים ולהתמסר לתשוקות ול תחביבים אישי. בנוסף, האגרה מכסה גם, אם כי באופן חלקי בלבד, את הסיכון המתמיד אליו חשופים כוח אדם במהלך ההדרכה והתפעול.

גורם נוסף שאינו מבוטל ומיושם היטב על ידי מדינות רבות המייחסות שכר לאנשי הכוחות המיוחדים העולה לרוב ב-30% על שכר החברים המקובלים, הוא גורם דרישות המינימום: אלו שאינם מסתגלים לסטנדרטים של הכוחות המיוחדים. המחלקה מפוטרים לאלתר מתוך מודעות לכך שהיציאה מהתחום מרמזת גם על אובדן סופי של תגמולים משמעותיים. הליך זה מהווה מניע, אם כי לא היחיד, לשואפים וממריץ למי שכבר מבצעי על מנת לשמור תמיד על דרישות פיזיות ומקצועיות לעמוד במשימה.

בנוסף לגורם הכלכלי הטהור, במדינות רבות הפושטים נהנים גם מיחס נדיב ומקיף הרבה יותר בכל הנוגע לאפשרות, לעצמם ולבני משפחותיהם, לסיוע בריאותי, לגישה ללימודים גבוהים ואוניברסיטאים, לעבודה מחדש. בחיים האזרחיים, ניצול של מגורים צבאיים במרכזי השירות, גישה למתקני ספורט, תרבות ונופש, ולהיות מסוגל ליהנות מפנסיה מיוחסת ומוקדמת.

הקבוע, הקשה, הריאליסטי הַדְרָכָה זו גם הסיבה לחיים של מחלקות הפשיטות. אין מקום לשום דבר אחר! או שאתה במבצעים או שאתה בהכשרה! וכל פעילות אחרת מסיטה זמן ומשאבים משני העיסוקים שאין להם תחליף והכרחיים הללו. תנועות לאזורי ההדרכה וממנה, הפסקות טכניות, הפסקות לתקופות רישיון של עובדים ו/או מנהלים, טקסים, אי זמינות מטוסים או תומכים, צרכי משפחה או חיים רגילים הינם חול גס בגלגלי השיניים של מחלקות הפשיטות.

מציאות זו הבחינה מיד על ידי איש החזון אדמירל מקרייבן, אשר ב"הצהרת יציבה של USSOCOM"משנת 2012, כבר סיפקו בניית שטחי אימונים הסמוכים לחיל המצבים של הפושטים וסדרה שלמה של צעדים כדי תמיכה של משפחות ו מסלולים מקצועיים ספציפיים של צוות המגזר⁸ (במיוחד של ה"מנהיגים") במטרה בסופו של דבר לקבל זמינות רבה יותר של האנשים שלהם, לשחרר אותם מדאגות, מחויבויות, קורסים, צרכים, שאינם קשורים ישירות לאלה המקצועיים למהדרין. אם, למעשה, מצב הציוד הוא חיבור הכרחי לניצחון, המפתח להצלחה טמון בפרט ובאיכויות ובהכנה שלו.⁹.

כמו כן norme הקונבנציונליים הם אילוץ ובלם. לא ניתן לטעון לביצועים יוצאי דופן בתפעול בהתבסס על כללי הכשרה קונבנציונליים. עם זאת, כאילו התבקש המילטון לזכות בגראנד פרי, מה שמגביל אותו להתאמן, כמו נהג שאפתן של מונית, במסלול עירוני פתוח לתנועה ותוך ציות מלא לקוד הכביש המהיר. לא שהמונית, עם הנהג שלה, אינה אמצעי הכרחי לחיי העיר - היא בהחלט יותר מהמילטון ומכוניותיו המותאמות אישית - אבל שני ה"נהגים", למרות ששניהם עם הגה ביד, עושים עבודה שונה ולכן יש להכשיר אותה על פי כללים ועקרונות שונים ונפרדים.

עוד אבן דרך בכל מדינות העולם להפוך לחלק מהכוחות המיוחדים ורצינית, זהיר וחסר רחמים בְּחִירָה. נטילת תפקיד הפושטה היא לא משהו שמתאים לכולם ולא לכל החיילים יש את המאפיינים לעשות זאת דווקא משום שהפעילות לה הם מוקדשים במחלקות הללו שונה מהותית מזו של העולם המקובל. לעתים קרובות, מחויבות ורצון אינם מספיקים, אבל יש צורך בתכונות שיש לאחד או שקשה להשיגן. הבחירה, אפוא, מדויקת מאוד גם משום שהיא מונעת בזבוז מיותר של משאבים ומהווה ערובה הכרחית לבטיחות.¹⁰.

כל פושט שם את חייו בידי חברו על בסיס יומיומי ועלינו לוודא, בוודאות סבירה, כי ברור שאלו "ידיים טובות".

הדרך הסלקטיבית חייבת להתבסס על דרישות גישה שצריכות לכלול את ההיבט הפיזי, הכישרון והמקצועי. אם הראשון והאחרון קל מספיק למדוד מדוע הם מבוססים על הופעות אובייקטיבי הגישה תמיד נשארת מיטה בעייתית שיש להעריך אותה. הפושטים, למעשה, חייבים להפגין יציבות, הסתגלות, עקשנות, קלות למידה, יכולת עמידה בלחץ פיזי ופסיכולוגי, קבלת סיכונים, נכונות לחיות בתנאים מוחלשים ביותר ונטייה מכוונת לשינוי וחדשנות.

המבחר, דווקא בגלל שהוא מורכב, מנוסח וגם מכוון להערכת איכויות שלא קל למדוד, חייב להיות ארוך. לכן לא ניתן לצמצם אותו רק לשלבים הראשונים של החינוך אלא יש להמשיך לאורך כל תקופת ההכשרה כדי להבטיח מוצר המתאים בהחלט לצרכים. זה גם שולל שא פטנט כפושט, בניגוד לכישורים אחרים, יכול להיחשב כסכום של כישורים שונים שנלקחו בפרק זמן בלתי מוגבל. מחוך היום, אחת לשנתיים או שלוש, הסמכה בעוד חמש ובסופו של דבר, לאחר 10-15 שנים הפטנט נמסר כי הצפוי תוכנית הלימודים זה הושלם. אם השיטה הזו יכולה להתאים לאוניברסיטה בגיל השלישי, היא בהחלט לא תואמת את עולמם של העושים מבצעים מיוחדים למקצוע.

במדינות רבות הבחירה היא בהחלט מהירה יותר מהמציאות הלאומית, אבל, באופן כללי, מדובר במדינות המבוססות על כוחות מזוינים המבטיחים רמות איכות ממוצעות ברמה הגבוהה ביותר. כדי להיכנס לצבא האיטלקי בתור VFP1, למשל, המבחנים הפיזיים אינם פוסלים אלא רק נותנים ציון מצטבר. כלומר, אדם שמן שלא עובר אפילו אחת מ-4 המבחנים הגופניים הקלים מאוד שסופקו עדיין יכול לענוד את הכוכבים אם הוא אולי ידקלם את דנטה, ידע לחשב או יזכור את היום, החודש והשנה שבהם נפוליאון מת. ואנחנו כל כך משוכנעים בפרקטיקה הזו, שרק לפני שנים ספורות, בהחלטת שר, הוקפאו כל ההנחיות וההוראות שאפשרו נקיטת צעדים חמורים נגד אנשי צבא שחרגו מהמשקל ולבסוף שונו באופן מהותי. אם אז אנחנו חושבים שהמעבר מ-VFP1 ל-VFP4, במציאות האיטלקית, מבוסס בעיקרו על היכולת להגיב לשאלון ולא על הכישורים הפיזיים, המקצועיים והחווייתיים שנרכשו, אנחנו מבינים שהזוכים בתחרות יהיו בעיקר להיות אלה שהספיקו ללמוד את אוֹצָר מִילִים שאלות ולא ספורטאים, יורים, נועזים או טכנאים ממגזרים ספציפיים. וזו גם הסיבה שבאיטליה 30-35% מהמתנדבים לגזרת הכוחות המיוחדים עוזבים את הבחירות ב-3-4 הימים הראשונים כאשר המבחנים, האמיתיים, טרם החלו. בהכרזה היחידה שהם יצטרכו לבלות שבועיים ללא שעון או טלפון נייד, 2% מהפושטים האמיצים נוטשים את הדרך הסלקטיבית. זו הרמה הבסיסית של החייל האיטלקי ומכאן יש צורך להתחיל.

בחירה מרמזת גם על המושג של וולונטריאטה כפי שהוא חייב להיות מיושם על נושאים התנדבותיים משוכנעים לחלוטין. אפילו הנועזים של 1917 היו, בדיוק כפי שהם בכל העולם! מוזרה ושנויה במחלוקת, בהקשר זה, החקיקה בנושא הגיוס בצבא המציבה את "מודול כוח"לרצון השואף. בקצרה, אם במהלך מיון היו 10 מועמדים וכולם עברו את כל המבחנים וביקשו להיות פושטים, התנדבותם תוחלף על ידי הקריטריונים למילוי הצוות - מה שנקרא "מודול האכלה"¹¹. עיקרון שנראה כאילו נחקר על השולחן על ידי אסטרטגים של חולשה כללית וחזית מניבה באותה מידה על כל רוחבה, ועוזר להפחית את המוטיבציה של אלה שיש להם את התכונות והפוטנציאל לשאוף לטוב ביותר. יתרה מכך, עיקרון זה הוביל בעבר לוויתור מרצון של כוח אדם, שלמרות שעברו את הסלקציות, העדיפו לחזור למחלקה המקורית במקום להשתלב ביחידה שאינה לרוחם.

לבסוף, עוד דאגה ותלונה מתמדת כמעט בכל הכוחות המזוינים בעולם היא הדעה לפיה הכוחות המיוחדים ירוקנו את המחלקות האחרות מכל המשאבים הטובים ביותר ומהאנשים המאומנים ביותר. ועל זה, אם מערכת הגיוס באמת עבדה, לא היה שום דבר רע בזה. קודם כל, כי אם הייתה מכבדת את הדרישה למספרים מאוד מצומצמים המאפיינת את מחלקות הפשיטות (המכסות בממוצע 03% - 04% מסך אמ"ן), הניקוז הזה היה שולי והיה מוצדק בתעדוף. של הצרכים. יתר על כן, איננו חולקים את הרעיון של "המשאבים הטובים ביותר". מי שעושה את הפשיטה אינו "טוב יותר" ממי שעוסק בפעילויות אחרות, אולי הוא מוזר. אתה יכול להיות לוגיסטיקאים מצוינים, מכונאים ימיים יוצאי דופן, בקרי מרחב אווירי שאין להם תחליף, צירי אוויר אלפיניים שאין דומה להם מבלי שיהיו לך המאפיינים להתגבר על הבחירות כפושט.

לבסוף, מכיוון שהמחלקות הפושטות של "החורים השחורים" לא זוללות הכל, יש לאזן את הזרימה הנכנסת הזו על ידי הזרם היוצא השווה של אלה שסיימו את חייהם המבצעיים ויכולים לצקת ניסיון רב ערך למחלקות קונבנציונליות אחרות שבהכרח יכולים לנצל יתרון גדול. של אנשי המקצוע הללו. הזרימות הללו, תיאורטית, אמורות לעבוד טוב מאוד, במציאות, לפחות בפנורמה הארצית, ישנן בעיות שונות - כמו גרירת הקצבה - אותן אנו מתכוונים לנתח במאמר עתידי.

כמו במבצעים, גם כוחות מיוחדים חייבים להיות משותף, או מאורגנת על ידי מכירה מוקדמת של כל הרכיבים והתחומים של השימוש בהם¹². זה לא שולל את ארגון חיל המצב שלהם מחולק בכוח מזוין, אבל השימוש בהם, ולכן גם הכשרתם, חייב להיות משותף בעיקר על פי העיקרון "להתאמן בזמן שאתה נלחם". יתר על כן, כפי שהייתה לי גם הזדמנות להגיב באחת הכתבות הקודמות, כל מחלקות הפשיטה המפורסמות ביותר בזירה הבינלאומית חולקות היבט כרומוזומלי. מחלקות אלו, והגברים שהם חלק מהן, מאוחדים על ידי א גנום מסוים שעיצבה את עצמה עם ההיסטוריה, עם המבצעים יוצאי הדופן שנערכו, עם ההרוגים בלחימה ובאימונים, כשהניסויים השתבשו, עם התבוסות שספגו, עם התסכולים הנובעים מכך שנחשב פזיז, עם אווירת העליונות האירונית שבה. הם מטופלים לעתים קרובות... איננו שוכחים שמנגנון הנשימה העצמאי והטורפדו הפועל באיטיות שתוכנן והוצע על ידי Teseo Tesei במשאבים מוגבלים מאוד זכו לזלזל על ידי ה-Regia Super Marina עקב החלטתו של ידע כלשהו- הכל ואדמירל קונבנציונלי שהוא האמין יותר בספינות קרב מאשר באיזו פנטזיה, מוזרה ובלתי סבירה צוֹלְלָן. אז, בין אם מדובר בתעוזה של סירות הטורפדו של מסה וריצו, אנשי סטירלינג או הקומנדו של קארל סטודנט, למחלקות הללו יש שורשים בהיסטוריה בכך שהם יורדים ישירות מאלה שבמשך יותר ממאה שנה - או לפחות כמה עשרות שנים - ניסה את כוחו בתכנון וביצוע פעולות על גבול הסביר.

מאפיין נוסף שניתן לתפוס על ידי התבוננות בפנורמה של מדינות מובנות הוא הגודל "דִיגִיטָלי"מהיחידות הללו, במובן" האלקטרוני "של המונח: כמו בטכנולוגיה בינארית, למעשה, או שאתה אפס או שאתה אחד, אפס נקודה חמש לא עוברת! גם כאן, דוקטרינת נאט"ו, שתמיד הייתה מכלילה בכוח ובמכוון, מציגה רמות שונות של יכולות ליחידות SOF, אשר מצד אחד מובנות בפרספקטיבה של שימוש משולב בכוחות המגיעים ממגוון כוחות. ספקי כוחות לאומיים, לעומת זאת, זה מנוגד לעצם ההגדרה של נכסים אלה. כיצד אוכל לשקול נכס אסטרטגי אם יש לו רק חלקית את היכולות שהוא צריך להחזיק? אבל נאט"ו היא מעל הכל ברית פוליטית והעדיפות הראשונה שלה היא לא לנתק, לפורר ולנתק את הברית עצמה, מה שדורשהכללה אפריורית אפילו על חשבון יעילות ויעילות טכנית-צבאית גרידא.

כאשר, בשנת 2007, ה מרכז התיאום SOF של נאט"ו (שהתפתח אז למטה נאט"ו SOF) שהועסק על ידי האדמירל הכריזמטי מקרייבן, אחת הדאגות הראשונות שנפתרו הייתה למצוא דרך לכלול במעגל ה-SOF את כל חברי הברית, ללא יוצא מן הכלל, למשוך גם את המדינות הקטנות יותר. עם כוחות מזוינים זניחים וכמעט לא קיימות יכולות של כוחות מיוחדים. מנקודת מבט פוליטית, גישה זו הייתה מוצלחת, אך לתרומות המציאות הללו במבצעים הייתה מעט מאוד רלוונטיות ואפשר היה להשתמש בהן רק בהקשר שבו מערכים אחרים סיפקו את הכישורים החיוניים שחסרו להם.

ההבדל העיקרי נראה בתיאטרון המבצעי הראשון שבו שיחקה מפקדת נאט"ו SOF תפקיד: אפגניסטן. בהקשר זה, למעשה, האומות המובנות מנקודת מבט של מבצעים מיוחדים כמו ארה"ב, בריטניה, AUS ו-FRA, והיה להן גם אינטרסים לאומיים ורצון פוליטי להשיג מטרות מסוימות, כבר פרסו את כוחותיהן באופן עצמאי ואוטונומי. . כוחות משימה פועל תחת חסות לאומית. המדינות הביישנות האחרות, לעומת זאת, רק מאוחר יותר הגיבו לקריאת הברית בכך שהלכו למלא את הצהרת דרישה משולבת¹³ מאשר במגוון ועידת דור כוח בריסל בחסות, כל אחת מספקת נתח קיבולת קטן ולעתים קרובות מצחיק. ובמבצעים, ללא מודיעין, המטוס רוטרי e כנפיים קבועות, האמצעים לניידות יבשתית, נכסי ה-ISR ולעיתים קרובות גם ה-QRF שסופק בעיקר על ידי ארה"ב, היחידות הקטנות שסופקו על ידי מדינות אלו היו למעשה בלתי שמישות. במציאות, הם פעלו באופן שולי, כמעט כ"עובדים" מכיוון שאף מדינה מעולם לא מכרה את יעדי התשלום והערך לאחרים כוחות משימה שבאופן פנימי לא היה בעל הכישורים לזהות אותם, לעקוב אחריהם ולפגוע בהם. אף דייג לא אומר לך היכן לתפוס את הטרף הטוב ביותר כי לקח שנים ומשאבים למצוא את הדוכנים האלה, ולכן זה עובד גם בעולם הלא שגרתי.

בסופו של סיכום זה בו ניסינו להדגיש את איכויות יחידות הסמן, אנו עומדים בפני הנושא החשוב בהחלט של אֶמְצָעִי. בעיית הכספים הזמינים בתקציבי הביטחון ותת המימון הכרוני כיום של חיל החימוש, במיוחד בתקופת המשבר העולמי שאפיינה את שלאחר 2008, משפיעה גם על סביבות הכוחות המיוחדים. גם כאן התשובות היו שונות, בהתאם לעמים השונים ולאינטרסים העיקריים שלהם מבחינת מדיניות ואסטרטגיה ביטחונית. בחלקן נעשו קיצוצים רוחביים שהשפיעו בהכרח גם על מחלקות הפשיטות, באחרות, אותן מחלקות ראו בכל זאת את התקציבים, הריבית והמשאבים הכוללים שהועמדו לרשותם גדלים.

במיוחד באיטליה הנושא הזה נוגע ללב, והערותיהם של קוראים רבים וחיילים רבים בכל הנוגע לפשיטה על מחלקות מתמקדות לעתים קרובות בשיקול שלמרות ההפחתה הכללית במשאבים שהשפיעה על כל הכוחות המזוינים ללא הבדל, הפער בין מה מותר לפושטים וכמה מעט שנותר לאחרים זה מוגזם. וזה מוביל בהכרח למירוץ להפוך כולם ל"מיוחדים" או, אם תרצו, ל"חצי שודדים" בתקווה שאפשר למשוך כמה שאריות של כסף גדול גם לטובתם.

אם אפשר רק להביע סולידריות עם המציאות המדאיגה הזו, בכל זאת יש צורך להדגיש את הגישה השונה שניתן ולדעתנו ראוי לאמץ במצבים אלה.

אם ניקח תמיד את המטאפורה עם הפורמולה XNUMX, אליה הטמענו את מחלקות הפשיטות, מה שבולט הוא המטרה שלשמה מועלות מכוניות מירוץ על המסלול. למעשה, אין צורך בנוכחות גרידא במעגלי המהירות אלא המטרה העיקרית, והייתי אומר ייחודית ומשתלמת, עבור נוסחה קבוצה אחת היא לעלות על הפודיום. רק תוצאה זו מבטיחה "שביעות רצון לקוחות" ולכן ההחזר על ההשקעה במונחים של נראות, תדמית, תהילה, הבטחת "נאמנות" הציבור: אם פרארי תנצח, כמה טייקונים יקנו את מכוניות המירוץ האדומות אבל את המוני הצרכנים הוא יקנה כובעים, סוודרים, עטים ופריטי שטן שונים עם סמל הסוס המטהר כי הסמל הזה מייצג צוות מנצח, מאוחד, בחזית מבחינה טכנולוגית. תנאי זה יועיל גם לקבוצה הגדולה ביותר שמממנת את פרארי אך מייצרת רכבים מסחריים למטרת יצירת רווח בלבד.

לכן, אם במקרה של מחסור במשאבים אני יכול להרשות לעצמי לעשות בחירות דרמטיות לפעמים בחברה גדולה המייצרת מכוניות מסחריות, כמו פיטורי עובדים, צמצום קווי ייצור ומפעלים, אופטימיזציה של רשתות מסחריות וכו'... חוסר מימון לצוות הפורמולה XNUMX, ובכך מונע בהכרח את השגת המטרה היחידה המצדיקה את קיומה - הפודיום - יסכל לחלוטין את הסיבה לקיומו.

בדומה לכך, דווקא משום שהמחלקות הפשיטות משמשות להגנה על האינטרסים הלאומיים הגבוהים והחיוניים ביותר ודווקא משום שמבצעים מיוחדים אינם מעניקים זכות תשובה, מערכת תפעול מיוחדת עם טווח צר או קיבולת חלקית בלבד מכיוון שהיא אינה ממומנת היא חסרת תועלת לחלוטין. אכן לא פרודוקטיבי! בנוסף לנזק, למעשה, המצב האבסורדי הזה מייצר גם עלבון. אם מערכת ה-OS לא תמיד עומדת על 180% ומסוגלת לנהל את הפעילויות אליהן היא מוקצית עם ההסתברות הגדולה ביותר להצלחה, היא מאבדת את הסיבה לקיום ומבטלת לחלוטין השקעות במגזר. עדיף לא לקבל את זה אז. במקום לבזבז הון תועפות כדי לשמור על המסלול של מכונית קשיחה בהתאמה אישית שלעולם לא מנצחת, עדיף להשאיר אותה בשקט ולהתמסר למשהו אחר. עיקרון אשר, לעומת זאת, אינו חל על קבוצה גדולה המייצרת כלי רכב ובעלי מניעי רווח המצדיקים את קיומו.

הצטיידו ב פשיטה על מחלקות, כמו מירוץ בפורמולה 1, זה לא חובה ואף רופא לא רושם זאת. אמנם ויתור על הכוחות המזוינים הוא בלתי אפשרי, לפחות עבור מדינה שרוצה לשרוד ואינה רוצה לוותר לחלוטין על הריבונות הלאומית שלה. המדינות הבלטיות מודעות לכך היטב, ובהיעדר כוחות אוויר נאותים, הן ביקשו מהברית האטלנטית לדאוג להגנת השמים שלהן, ובמקביל לוותר על חלק ניכר מהריבונות והשליטה במרחבים הלאומיים שלהן. . וזה נכון באותה מידה שקיומה של המחלקות האלה לא מייחס לא תהילה ולא מוניטין. גם בעולם הרכב, יש יצרנים שמייצרים מכוניות מצוינות ויש להם שוק שהוא יותר ממוערך גם בלי לראות את מכוניות המירוץ שלהם מיוצגות בגראנד פרי השונות. אז, אם ההחלטה היא לקיים מערכת פעולות מיוחדות המתחם חייב להגיע לביטוי המקסימלי האפשרי.

בקצרה, או שיש לך מערכת הפעלה מיוחדת המייצגת את המצב של הכנה, הדרכה, תפעול, טכנולוגיה, ציוד ויכולת תגובה או, עדיף לא לקבל את זה ולהקדיש את המשאבים היקרים האלה למשהו אחר. למרבה הצער, בגזרה, כפי שכבר הודגם כשמדברים על הממד הדיגיטלי והבינארי של הכוחות המיוחדים, שבילי האמצע לא מייצרים אלא אסונות. בהיעדר משאבים אינסופיים, אפשר לחשוב על מימדי הכלי המיוחד אך לא על שלמותו, יעילותו ויכולתו על כל מרכיביו. מצד שני, אם הפושטים הם למעשה "מעטים מאוד" כפי שהם צריכים להיות בפועל, גם המערכת הכוללת תהיה מוגבלת ביותר ומכבידה במידה סבירה.

פנורמה לאומית

באיטליה, המרכיב המיוחד מורכב מ-4 קבוצות של יחידות הנבדלות זו מזו ומאופיינות בפונקציות ומשימות שונות.

1. פיקוד כוחות משותפים למבצעי כוחות מיוחדים (COFS): פיקוד יחיד האחראי על תפיסה, תכנון, מוכנות וביצוע ומבצעים מיוחדים, אימונים ותרגילים לאומיים ורב-לאומיים משותפים של הרכיב המיוחד והגדרת תקני הכוחות המיוחדים. יתר על כן, מפקד ה-COFS הוא בן שיחו הראשי של מפקד הסמ"ד לשימוש ברכיב המיוחד.

2. שיעור מס 1 Tier - פשיטה על מחלקות: מונה במיוחד לבצע כל המשימות שחזונו על ידי נאט"ו (פעולות ישירות, סיור מיוחד e סיוע צבאי) ו משימות לאומיות שככל הידוע לנו, גדלו לאחרונה מאז שתי משימות לאומיות חדשות היו מתווספים לאלו של סיור אסטרטגי e פעולות שחרור בני ערובה שכבר ידענו.

3. נתח מחלקות 2 Tier: אחראי על פטור רק אני משימות שנקבעו על ידי נאט"ו ו - מחלקות תמיכה 1 Tier;

4. נתח מחלקות 3 Tier, לתמיכה במבצעים מיוחדים.

התיאור לעיל, שמקורו בפרסום רשמי אליו כבר התייחסנו¹⁴, כבר מספק בהירות מסוימת בפנורמה לאומית מבולבלת למדי הניזונה מסיפורים, פטפוטים, אתרים אינטרנט ממוצא מפוקפק ושמועות החורגות ממה שהיא במקום המציאות האובייקטיבית. עם זאת, אנו מתכוונים לנתח בפירוט את המרכיב הלאומי המיוחד במאמר עתידי, בתקווה לעדכן את כל הקוראים גם בפרטים הנובעים מהחידוש של כמה הנחיות יסוד של המגזר.