ראיון עם וישי דה מרצ'י: נשים בקונפליקט

(של מריה גראציה לבלרט)
14/03/19

"זה נכון, נשים סובלות יותר מהסכסוך, אלימות נגד נשים היא לעתים קרובות חלק מהאסטרטגיה של השמדת האויב, מהמלחמה בבוסניה לשעבוד של Yazidis בסוריה ובעיראק", כך וישי דה מרצ'י מזכירה נשים בעימותים, מחייה מחדש את הנושאים הבולטים של הרומן שלו בלב ליבה של קובנה, שפורסם על ידי Piemme, שוחרר האחרון 5 מרזו. עיתונאית וסופרת, היא מפנה גם את ה- WE Women להעצים את הוועידה העולמית, העוסקת בקידום תפקידן של נשים בהקשרים בינלאומיים.

דובר ארגון המזון העולמי (WFP), ויצ'י דה מרצ'י, כבר היה דובר של סוכנות הידיעות העולמית (WFPI De Marchi), עם מונדאורי, פיאמה, עורך העיתון סקיינזה, אינודי רגאזי, שזכה בפרסים רבים ובהכרה.

בראיון שנערך לאחרונה הוא סיפר לנו כי הבנות שלצבא הלוחמים הכורדים, תצורה של כל הנשים, שגיבורי הרומן שלו שייכים לה "הם זוכים להילחם על ידי כניסה לתצורות אלה המורכבות רק מנשים, הן נלחמות נגד מורשות חזקות". האם אתה חושב שהמלחמה הראשונה להילחם בנשים האלה היא בדיוק זו, של "מורשות"? האם עדיין יש צורך במלחמות כדי לאשר את הזהות הנשית או שמא הכל תעמולה?

אני לא חושב שהמלחמה היא הפתרון לבעיה, שלא לדבר על כך שהמלחמה יכולה להיות הזדמנות לאמנסיפציה עצמה. ההפך הוא הנכון. לעתים קרובות נשים הן בין הנפגעים ביותר בקונפליקט, שסובלות ממנו הרבה יותר. עם זאת, במקרים מסוימים, תנאי הסכסוך לשמש זרזים חזקים לפעולה הנשית. כך זה קרה לנערות ולנשים ברוג'אבה, באזור הכורדי של סוריה, שלחמו על מנת להגן על הטריטוריה שלהן, קודם כל בעיר הסובית של קובנה. הם מצאו את עצמם נלחמים במבנה של כל הנקבה, שם לצד ההיבט הצבאי חיו ודו-קיום של לימוד, של דיון, של השתקפות על מצבו הנשי ועל הצורך בשחרור מקודים גבריים עדיין.

נשים, שלום וביטחון: "הנשים הן הסובלות ביותר, אבל אז הן אף פעם לא נמצאות בשולחן השלום והגישור". האם קיבלת מושג מדוע?

נכון, נשים סובלות יותר מסכסוך, אלימות נגד נשים היא לעתים קרובות חלק מאסטרטגיית השמדת האויב, מהמלחמה בבוסניה ועד לשעבוד היזידים בסוריה ובעירק. עם זאת נכון שנשים, ברגע הרגיעה, אינן מעורבות מעט, תפקידן ונוכחותן בשולחנות המשא ומתן ובמשא ומתן לשלום נשכחים. עם זאת ישנן החלטות רבות של האו"ם על כך ואקטיביזם מסוים בחזית זו מבשר טובות. הנושא "נשים, שלום, ביטחון", אם כי בקושי, נכנס לסדר היום הפוליטי הבינלאומי.

לקראת סוף הרומן שלה היא בוחרת להישאר אחד הגיבורים ולמצוא את דרכה החדשה, תוך כדי הגעה לקהילות אחרות בחו"ל. מי מנצח במלחמה בין השתיים? 

ניסיתי לדבר על המלחמה ועל מעורבותן של נשים כורדיות במלחמה בסוריה באמצעות שני גיבורים בני 15 שאינם מבוגרים מספיק כדי להילחם, אבל הם עדים ישירים איכשהו, שותפים במשותף בחייהן של הנערות הלוחמות. אניה, המשכילה ביותר, זו שמגיעה ממשפחה עשירה ומיליטנטית, בוחרת בסופו של דבר להגר עם משפחתה לגרמניה ומשם כדי לעזור למטרה הכורדית. דלאל, הענייה והאומללה ביותר, נידונה לנישואים כפויים ולא רצויים, באמצעות מלחמה, מודעת לכך שמאבקה למען המטרה הוא גם המאבק על "השחרור" שלה. היא נשארת ברוג'אווה, בכפר שלה אבל מוצאת את עצמאותה, את החופש הפנימי שלה, אולי אפילו אהבה. לא חשבתי על איזה משני השבילים היה טוב יותר, או נכון יותר. הסתכלתי על מה שנראה לי תרחישים אמיתיים. המתכון הנכון אינו קיים. דלאל יכול לעזוב, אבל לבחור להישאר. אנייה בוחר בדרך קשה נוספתpanied. ההגירה כאן אינה בריחה אלא דרך אחרת להיות נוכחת ונאבקת. שתי חלופות חוקיות ואפשריות הן לגיטימיות.

המלחמה בסוריה הלכה בעקבותיה כדוברת לאיטליה של סוכנות האו"ם. איזה עתיד יש למדינה הזאת?

זה היה סכסוך עקוב מדם וארוך, שעלה בחיי אדם רבים וסבל בין מצורים, אלימות, הרס של ערים עתיקות כמו חלב. אני מקווה שסוריה תוכל לגלות מחדש את השלום שנראה קרוב יותר כיום. אני מאחל לכורדים של סוריה להשיג את אותה צורה של אוטונומיה בתוך המדינה הסורית שהם רוצים.

צילום: צבא ארה"ב / אינטרנט