מריה לה ביילדורה והקרב על לפנטו

ה -7 באוקטובר הוא יום השנה לקרב על לפנטו וכדי לזכור את הלוחמים הרבים של מה שהיה, למרות שאתה רוצה להתייחס אליו, קרב קשה מאוד, אני רוצה לספר את סיפורה של אישה, מריה לה ביילדורה.

נתחיל בעובדות ההיסטוריות

ההתנגשות הימית של לפנטו התרחשה במהלך מלחמת קפריסין, בין הצי המוסלמי של האימפריה העות'מאנית לציי הנוצרים של הליגה הקדושה שאחד את הכוחות הימיים ברוב הרפובליקה של ונציה (מחצית) והחצי השני מורכב במשותף. מהגלילות של האימפריה הספרדית, מדינת האפיפיור, הרפובליקה של גנואה, אבירי מלטה, דוכסות סבויה, דוכסות טוסקנה, דוכסות אורבינו, הרפובליקה של לוקה, דוכסות פררה ודוכסות של מנטואה.

הקרב נערך באומץ רב, זה לצד זה, על ידי החיילים האיטלקים והספרדים, כפי שקרה לעתים קרובות באותן שנים, במזל טוב וברע אך בדרך כלל בהצלחה.

כפי שאמרתי, זה היה קרב קשה בממדים כה קטלניים, עד שספינות הקו משני הצדדים היו מעורבות בלחימה פעילה במקום לכוון את הקרב ממרחק בטוח. הליגה הקדושה הצליחה מול העות'מאנים עם אובדן של 16 ספינות בעלות הברית בלבד שהיו 8% מהצי לעומת אובדן של 214 ספינות עות'מאניות (76% מצי שלה).

ללא ניצחון הליגה באותו יום, אולי העות'מאנים היו בהחלט משתלטים על הים התיכון.

תן לי לעבור עכשיו מההיסטוריה לאגדה, או יותר נכון לדמות מינורית בהחלט, אולי אגדית, ששמה חוזר לעתים קרובות בסיפורי הקרב הספרדיים.

מכל הדיווחים הרשמיים, או הרשמיים למחצה, על קרב לפנטו, איטלקי וספרדי כאחד, למעשה יש רק דיווח יקר של החייל מרקו אנטוניו ארויו, עד ראייה לקרב. פורסם בשנת 1576 במילאנו (אז שייכת לממלכת ספרד) עם הכותרת "דיווח על סיפורו של צי הליגה הקדושה" מזכיר בקצרה את פרק אישה ספרדית, לבושה כחיילת, שהתגנבה לצי. נלחם על אמיתי של ספרד. הנוכחות של אישה על הסיפון הייתה אירוע יוצא דופן באמת מכיוון שדון חואן מאוסטריה אסר במפורש על עלייה של "נשים ואנשים חסרי תועלת".

בהיותו כרוניקה מדויקת מאוד של הקרב הימי המפורסם, ראוי לדווח על מה שתיאר בדוח זה נחשב יקר ואמיתי.

הנה מה שהוא כתב:

 "... אבל אישה ספרדית, מריה, ששמה Bailadora (הבלרינה), שהפשיטה את עצמה מההרגלים והפחד הנשי הטבעי, נלחמה בכל כך הרבה אנרגיה וזריזות עם ארקבוס, עד שטורקים רבים איבדו את חייהם והתמודדו עם אחד מהם, הוא דקר אותו למוות. לשם כך העניק לו דון חואן כבוד יוצא דופן והעניק לו שמכאן ואילך הוא צריך לתפוס את מקומו בין החיילים, כפי שהראה עצמו, בטרסיו של דון לופ דה פיגרואה. . "

פרק זה היה אפוא כה חשוב למרקו אנטוניו ארויו, עד שהקדיש לו כמה שורות באוסף האנקדוטות המהווה פרק בספרו, ובאופן מאתגר למעשה את מינוביית הזמן. כך נכנסה מריה לאגדה.

אריגו פטקו, בספרו מסע הצלב האחרוןבהתייחס לחוקים המוסריים שקבע פיוס החמישי, הוא ציין כי אחד מאלה אישר את האיסור לעלות על הצי הנוצרי. "גברים, דפים ונשים חסרי זקן", כדי שלא יוכלו "השחתת נשמות משרתי האמונה"; "[...] רק מריה ביילדורה מסוימת, ספרדית, תוכל לעקוב אחר אהובה המחופש לבעל עסקים [...]".

למרות שמציאותו של פרק סקרן, אם כי מינימלי, מבוססת לרוב על פנטזיה, אומרים שמריה הייתה צוענית צעירה שנמלטה מאנדלוסיה ושם נשרפה אמה כמכשפה עוד כשהיתה ילדה. זה לא היה נדיר באותה תקופה, בהתחשב בכך שדברים כאלה נלקחו לאורך זמן ברומנים רבים וגם באופרה של טרובאטור של ורדי. להישרף על המוקד מתוך אמונה טפלה או מסיבות לשמצה לא היה דבר נדיר בספרד הקתולית מאוד.

עם זאת, האגדה מספרת כי הצועני היפה הגיע לנאפולי באופן בר מזל, שם פגשה חייל שהוקסם מהחושניות יוצאת הדופן של הפלמנקו שלה. השניים מתאהבים ומריה, מהידיעה על עזיבת החייל שלה, מזועזעת. אבל בזכות כישורי הריקוד שלה היא מצליחה לצאת לדרך אמיתי, היכן אהובתו, חיילו של אושן טרקיו דל מארה, מיועד רגע לפני היציאה לקרב.

הנשימה הרומנטית וערכה הבלתי מעורער של הקרב, שראה אותה מיומנת לירות עם הארבקוס כמו עם הסכין, הונצח אז על ידי אותו מרקו אנטוניו ארויו, אשר מסיבות לא ברורות עשה לה כבוד בין כל מי שמסר נפשם קרב עקוב מדם.

_{צילום: אינטרנט}

_{(המאמר פורסם במקור ב- אושן 4 עתיד)}