הודו והעימות האסטרטגי עם סין

(של טיציאנו צ'וצ'טי)
30/07/22

השקת ה-Agni V באוקטובר האחרון מאפשרת להודו צעד נוסף לקראתה מצב של כוח על. עם הנשק הזה, ניו דלהי הופכת למדינה השמינית בעולם שמצטיידת במכשיר בליסטי בין יבשתי, אחרי ארה"ב, בריטניה, רוסיה, סין, צרפת, ישראל וצפון קוריאה.

ה-Agni V ICBM (תמונת פתיחה), שזוכה לטווח העולה על 5.000 ק"מ, ביצעה את השיגור הראשון שלו ב-10 בדצמבר 2018 מתוך טווח המבחן המשולב (ITR) באי עבדול קלאם, באמצעות משגר/מיכל המותקן על רכב כביש. הייחודיות של הטיל היא שהוא יכול לעקוב אחר מסלול בצורת (כלומר לא בליסטי בלבד).

הכנסת ה-Agni V לשירות עולה בקנה אחד עם אסטרטגיית "הרתעה מינימלית אמינה", אסטרטגיה הודית המבוססת על המחויבות ל"אין שימוש ראשון" בנשק גרעיני. דוקטרינה אחרונה זו נידונה על ידי ניו דלהי, לנטישה אפשרית עלולה להיות השלכות חשובות ברמה אזורית, במיוחד בכל הנוגע ליחסים עם סין.

בייג'ין מצידה נראית מרוצה מהארסנל הגרעיני המצומצם (יחסית) שלה, כמו גם מתוכניות השדרוג הצנועות שנעשו עד היום. סין כנראה לא מאמינה שהאמינות האסטרטגית האזורית שלה מאוימת או פוחתת על ידי המשך ההתקדמות של הודו הן בטילים בליסטיים והן בטילי שיוט היפרסוניים.

אחסון ראשי נפץ גרעיניים סיניים נמצא בשליטה ישירה של הוועדה הצבאית המרכזית (CMC), שתפקידה להפיץ אותם למחלקות המיועדות להשתמש בהם רק במקרה של אזעקה גרעינית. מבנה זה משקף כמובן את העדיפות של שליטה פוליטית, אולם הוא עלול להפוך את ההרתעה הגרעינית לפגיעה מאוד לתוצאה בסופו של דבר. ראשון להכות אמריקאי.

יתר על כן, צוללות הטילים הבליסטיים (SSBN) של ה-PLAN אינן עושות שיוט הרתעה רגיל, כמו הספינות האמריקאיות. הצי או הצי המלכותי, הפלגות הכוללות נוכחות על סיפון טילים חמושים בראשי נפץ גרעיניים. זה עלול לעורר ספקות רבים לגבי היכולות האמיתיות של צוללות סיניות לבצע תקיפות בעומק (עמוק להכות).

בייג'ין העדיפה לרכז את המשאבים הזמינים בתהליך מרכזי לחיזוק ומודרניזציה של הכוחות הקונבנציונליים שלה, בפרט הכוח הימי-האווירי, על מנת ליצור בועות A2/AD, קשה יותר ויותר לחדור.

במקביל, הודו משקיעה רבות במערכות על-קוליות והיפרסוניות. היא גם מקצה כספים גדולים לפיתוח נכסים אוויריים וימיים המסוגלים למקם אותה, בטווח הבינוני, בין השחקנים העיקריים באסיה ובעולם.

הודו מקיימת מדיניות חוץ המבקשת להקים סדר אזורי על מאזן כוחות באזור המשתרע מן המזרח התיכון לסינגפור, ומצפון לאפגניסטן. עם זאת, אין ספק שהיחסים עם בייג'ינג ישלטו במדיניות החוץ שלה; שני הענקים האסייתיים מופרדים על ידי גבול של 2.600 ק"מ, מאופיין בטווח ההר הגבוה ביותר בעולם: ההימלאיה.

כדי לאזן את ההתרחבות של סין בים סין הדרומי, ניו דלהי מחזקת את קשריה עם מיאנמר, הפיליפינים, תאילנד, אך בראש ובראשונה עם יפן ווייטנאם.

הצי ההודי מנסה להתנגד לצי הסיני, בנתיב שחוצה את ים סין ואת מיצר מלאקה, לצאת למפרץ בנגל ולחוף לאורך הודו עד לים הערבי, לכיוון הנמל הגדול. בייג'ינג בנתה בגוואדר, פקיסטן, כבסיס לדרך המשי הימית החדשה.

המכשיר הימי ההודי גדל כל הזמן, הן מנקודת מבט כמותית והן מבחינה איכותית.

זה ניכר מן הכניסה לשירות (היחידה השלישית נמסרה בסוף 2016) של שלושה DDGs חדשים התגנבות מעמד כלכותה (תמונה למטה), תוכנן ומיוצר במקום ומצויד במערכות מתוצרת מקומית, או מיוצר ברישיון באתר.

כוונת הצי ההודי היא לפרוס מכשיר ימי המסוגל להגן על אינטרסים לאומיים ולהבטיח פתיחת נתיבי אספקת אנרגיה, עם צי שטח המורכב מ-10 משחתות, 20 פריגטות ושתי נושאות מטוסים חדשות, מתוצרת מקומית, יוקרתית. Vikrant, שהיחידה הראשונה שלו צפויה לפעול ב-2023.

הודו מעוניינת לשלוט ישירות באוקיינוס ​​שלה, שלמרות העדה הגיאוגרפית, נשלט על ידי האמריקאים בשל הבסיסים בכווית, ג'יבוטי, בחריין, עומאן וסינגפור שמהם הם עוקבים אחר הגישה למיצרים הראשיים.

מול הפרויקט הסיני להתוות סדר בינלאומי חדש, יפן, בתמיכת וושינגטון, אוסטרליה, הודו וארה"ב (גם הודות לבסיסו של דייגו גרסיה), הם היריבים העיקריים (והיחידים) של בייג'ינג.

האינדו פסיפיק הופך אפוא למרכז של מחלוקת צבאית/כלכלית שעלולה לראות את הקמתו של סדר עולמי חדש בטווח הקצר.

תמונה: MoD India / MoD People's Republic of China / U.S. חיל הים