במשך עשרות שנים, חיל האוויר של הרפובליקה האסלאמית של איראן (IRIAF) כמו גם זרועות האוויר האחרות של הכוחות המזוינים והפסדראן של המדינה הפרסית היו נושא לעניין רב הן עבור מומחים והן עבור חובבי המגזר האווירונאוטי. לאור ההיסטוריה הבעייתית ועדיין לא ברורה שלהם ושל המערך המגוון של מטוסים קבועים וכנפיים סיבוביות ממוצא אמריקאי, סובייטי/רוסי, סיני, צרפתי ומקומי, המהווים גם את קו הלחימה הראשון וגם את שירותי התמיכה. גם אם חלק הארי של תשומת הלב הנ"ל מיועד ללא ספק למחלקות הלוחמים-הפצצה, אסור לשכוח שגם לשירותי התמיכה הייתה הזדמנות למלא תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה האווירונאוטית האיראנית בעשורים האחרונים. אחד המגזרים הפחות מוכרים בהקשר זה הוא זה הנוגע למטוסים השייכים ל- טייסת סיור ולוחמה אלקטרונית, הגיבורים האפלים ולעתים קרובות מדי נשכחים של שמי איראן.
ההיסטוריה של מחלקה עילית זו מתחילה במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים כאשר ה-CIA, ה-NSA, ה-USAF, SAVAK (המשטרה החשאית האיראנית באותה תקופה) וה-IIAF (ראשי תיבות המייצגים את חיל האוויר האיראני הקיסרי, חיל האוויר האיראני בתקופת השאה מוחמד רזא פלהבי) החל בתוכנית ריגול חשאית בשם "פרויקט גן אפל" המכוונת בעיקר כלפי ברית המועצות ובאופן משני כלפי מדינות אחרות במזרח התיכון (למשל עיראק, אך גם ישראל, לא כל כך חזק במסלול האמריקאי באותה תקופה).
שלוחה של תוכנית זו, שנקראה "Project Ibex", בשווי של 500 מיליון דולר באותה תקופה, חזתה בניית רשת משולבת של תחנות האזנה קרקעיות המוקדשות לאיסוף SIGINT הנתמכת על ידי יצירת מחלקת אווירית ייעודית במפורש לביצוע משימות לוחמה אלקטרונית (EW). בהתבסס על הנחיה זו, קיבל ה-IIAF את ההחלטה לרכוש 4 Lockheed C-130H (תמונת פתיחה) ו-2 בואינג 707-3J9C, אליהם הצטרפו מיד 2 Rockwell מפקד 690A (תמונה) רשמית בשליטה של IIAA (ראשי תיבות של תעופה של צבא איראן הקיסרי, חיל האוויר של צבא היבשה בתקופת המלוכה) אך למעשה הוקצה באופן קבוע לטייסת המתהווה. כל המטוסים הללו שונו והותאמו לתפקיד החדש על ידי חטיבת גרינוויל של E-Systems, בארצות הברית של אמריקה.
למרות שעדיין לא לגמרי ברור היום אילו סוגי ציוד אלקטרוני הותקנו על ידי האמריקנים על סיפון המטוסים הללו, נראה שלפחות בכל הנוגע ל-C-130H (ששונה לאחר מכן באופן לא רשמי ל-RC-130H או "Khoofash", שבפרסית פירושו "עטלף"), הם צוידו בפלטפורמת ניווט חדשה, מספר אנטנות ומערכות זיהוי שהותקנו מסביב לגוף המטוס והכנפיים ובקונסולה המתאימה להכיל 13 מפעילים. מצד שני, מחבר המאמר הזה לא הצליח למצוא עד עכשיו כל סוג של מידע הנוגע לשינויים שבוצעו בבואינג 707-3J9C וב-Rockwell מפקד 690A.
עד 1975 הוכרזה הטייסת מבצעית ובמקביל החלו טיסות סיור, בעיקר החל מ- בסיס לוחם טקטי 1 (TFB1) של טהראן-מהרבאד (שם התבססה הטייסת), מ בסיס לוחם טקטי 2 (TFB2) של תבריז וממנו בסיס לוחם טקטי 3 (TFB3) מאת המדן.
בשנים שלאחר מכן, עד פרוץ המהפכה החומייניסטית ב-1979, טסו מטוסי טייסת ה-EW ללא הרף, בעיקר לאורך הגבולות שחלקו איראן עם ברית המועצות ועיראק, תוך יירוט תקשורת ואיסוף מידע מודיעיני בעיקר על פליטת מכ"ם. ומערכות הגנה נגד מטוסים וכן ריבוי משימות משניות.
מהפכת 1979 הביאה לעצירה זמנית של הפעילות, אך עם הידרדרות היחסים עם השכנה העיראקית במהלך השנה הבאה, שהובילה בסופו של דבר לפרוץ מלחמת איראן-עיראק (22 בספטמבר 1980), טסו מטוסים מהטייסת EW יותר מאי פעם בעבר.
במהלך 8 שנות הסכסוך המתיש (הלוחמה הקונבנציונלית הארוכה ביותר של המאה ה-25) כל המטוסים שהוזכרו לעיל מילאו תפקיד מהותי על ידי יירוט וסינון התקשורת הצבאית העיראקית. היעילות שלהם הייתה עד כדי כך שחיל האוויר העיראקי (IrAF) ארגן "מסיבות ציד" אמיתיות, אפילו שיגרו מיירטי Mig-130 משלהם למעמקים בניסיון להפיל את מטוס ה-EW האיראני החמקמק. למרות שבאחת ההזדמנויות הללו אכן הופל C-130 איראני, מאוחר יותר התגלה כי מדובר בטרנספורט פשוט, ולא RC-XNUMXH כפי שהוכרז על ידי העיראקים, ולכן בתום המלחמה יכלה טייסת ה-EW להתפאר בכך שעבר את הסכסוך עם כוחו ללא פגע.
עד היום, הממוקם ב-TFB1 בטהרן-מהרבאד, במהלך השנים הוטס המטוסים שהוקצו לטייסת (במיוחד ה"כופאש") מדי פעם גם לתפקידים אחרים, כמו למשל הובלה טקטית, אולם ייעוד ה-EW המקורי נשאר. ועדיין היום הם ממשיכים לטוס באינטנסיביות (בעיקר בלילה), בעיקר לאורך גבולות איראן ובמהלך העשור האחרון גם מעל שמי עיראק וסוריה בתמיכה במשימות איסוף מידע ולוחמה אלקטרונית שבוצעו הן על ידי הצבאות והן על ידי פסדראן האיראנית ועל ידי כוחות בעלות בריתם בתיאטראות המבצעיים של "המזרח התיכון הגדול", גם אם, באופן מובן, פרטי פעולותיהם מייצגים את אחד הסודות השמורים ביותר של המנגנון הצבאי הפרסי, כך שהם כלל לא פשוטים. למפות.
צילום: IIAF / web
