בעוד טורקיה מגבירה את הטון כלפי היוונים, שוברת את הדיאלוג עם ממשלת אתונה, פריז מחדשת את תמיכתה ביוון. למעשה, שתי המדינות מקושרות, מאז 2021, בהסכם שיתוף פעולה אסטרטגי המכיל סעיף הגנה הדדי.
הנשיא מקרון נזכר בכך במהלך ביקורו הרשמי בפריז, ב-12 בספטמבר האחרון, של ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס שהגיב לפרובוקציות של אנקרה באומרו כי "אנחנו מוכנים להתמודד מול כל אלה שמאיימים עלינו לנחות על האיים שלנו, על השטח שלנו", ומוסיף את זה "אנחנו תמיד פתוחים לדיון ודיאלוג".
לטורקיה ממשיכה להיות גישה מאיימת כלפי היוונים (במיוחד לאחר שהתחדשו חיפושי הגז הטבעי במזרח הים התיכון).
יוונים וטורקים כבר נלחמו זה בזה במלחמת 1974, בעקבות אותו סכסוך נכבש חלק מהאי קפריסין על ידי אנקרה, מה שהוביל להקמת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מוכר רק על ידי טורקיה.
בעקבות המלחמה היוונית-טורקית בין שתי המדינות החברות בברית האטלנטית, מזכ"ל נאט"ו דאז, ג'וזף מארי אנטואן הוברט לונס ההולנדי, פיתח את מה שמכונה "דוקטרינת לונס", שקבעה שהברית אינה יכולה להתערב בכל דרך במחלוקות בין המדינות החברות. דוקטרינה זו נמצאת בשימוש עד היום.
לכן אין זה מפתיע שהמזכיר הנוכחי, ינס סטולטנברג, אינו רוצה לקחת צד, גם בהתחשב בחשיבותה של טורקיה, השולטת במצר הדרדנלים, שער הכניסה לים השחור. "אנו קוראים ליוון ולטורקיה לפתור את המחלוקות ביניהן בים האגאי ברוח של אמון וסולידריות בין בעלות ברית. [...] המשמעות היא התמתנות והימנעות מכל פעולה או רטוריקה שעלולה להוביל להסלמה של המצב"הוא אמר ביוני האחרון.
באשר לאיחוד האירופי, בו יוון חברה, הוא הביע את "דאגותיו הרציניות" לאחר ההצהרות האחרונות של ארדואן, בהן נזכר בפרק איזמיר/סמירנה, במהלך מלחמת יוון-טורקיה ב-1919/22.
הפרשה שנזכרה על ידי הנשיא הטורקי מתייחסת לשליטה הצבאית של הכוחות היווניים בעיר סמירנה והסביבה מ-15 במאי 1919 עד 9 בספטמבר 1922. מעצמות הברית אישרו את הכיבוש ויצירת אזור איזמיר במהלך המשא ומתן על חלוקת האימפריה העות'מאנית כדי להגן על האוכלוסייה היוונית האתנית המתגוררת בעיר ובסביבתה. הנחיתה היוונית ב-15 במאי 1919 נחגגה על ידי האוכלוסייה היוונית המקומית הגדולה, אך הובילה במהירות לאלימות אתנית באזור.
הכיבוש היווני של סמירנה הסתיים ב-9 בספטמבר 1922 עם הכיבוש הטורקי על ידי הכוחות בפיקודו של מוסטפא כמאל אטאטורק, אבי טורקיה המודרנית.
"אנו מצפים מטורקיה להימנע מהסלמה מילולית ולהתחייב לקידום יחסי שכנות טובים", אמר פיטר סטאנו, דובר הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, ג'וזפ בורל, ב-5 בספטמבר.
ברור שאף אחד לא יצפה להתערבות של האיחוד האירופי אם המצב יחמיר. למרות זאת, אתונה תוכל להפעיל את סעיף 42-7 של האמנה על האיחוד האירופי, הקובע את זה "במקרה שמדינה חברה נתונה לתוקפנות מזוינת בשטחה, על שאר המדינות החברות לסייע ולסייע לה בכל אמצעי שבכוחן, בהתאם לסעיף 51 של מגילת האומות המאוחדות".
אין ספק שיוון יכולה רק לקוות לתמיכת פריז. מקרון אכן הצהיר זאת "לפני כמעט שנה חתמנו על שותפות אסטרטגית בין שתי המדינות שלנו במונחים של הגנה וביטחון כאן באליזה. והסכם זה התבסס על קהילת הדעות והערכים המושלמת שלנו, על ההתקשרות המשותפת שלנו לעקרונות החירות, הדמוקרטיה, כיבוד זכויות האדם והמשפט הבינלאומי, כולל דיני הים"..
גם מוסיף את זה "למרות שהיו שוב ושוב פרובוקציות והתבטאויות בלתי מקובלות המעמידות בספק את ריבונותה של יוון, אני רוצה לחזור על תמיכתנו המלאה בבהירות ובתקיפות. שותפות אסטרטגית זו (עם יוון, NdA) עברה דרך ארוכה ותגיע רחוק ולכן לא נאפשר להתרחש אי סדר, במיוחד במזרח הים התיכון".
עם משבר הגז, מזרח הים התיכון הופך לאסטרטגי עוד יותר. טורקיה מנסה להרחיב את ההגמוניה שלה באזור זה על ידי בידוד הולך וגובר של האי קפריסין, כך שהוא נופל לחלוטין בתחום ההשפעה שלה.
ישנם שדות גז טבעי גדולים על כף המאזניים, ואנו מקווים שהמנהל האיטלקי הבא יממש את ההימור וינקוט באמצעים מתאימים שיאפשרו ל-ENI לפעול בחופשיות באזור.. אם זה לא המקרה (כפי שאנו מאמינים), נותר לנו רק סיוע של צרפת, היחידה שמסוגלת להגן על האינטרסים שלנו... אבל באיזה מחיר?
צילום: Ministère des Armées
