לעתים קרובות קורה שההגדרות שמספק מילון כדי להמחיש את המשמעויות השונות של מילה אינן מספיקות כדי לזהות את המשמעות המסוימת שהמילה עצמה יכולה לקבל בהקשר מיוחד. עובדה זו מקבלת רלוונטיות מסוימת בעולם הצבאי, שבו מה שנקרא "צבא" תמיד היה צורך לעדכן או להגדיר מחדש מספר לא מבוטל של מונחים בצורה מתאימה יותר, הן כדי להדגיש את המשמעויות ה"צבאיות" הראויות יותר. ולהפוך את המונחים עצמם ל"שמישים יותר", ולכן ניתנים לשימוש, אפילו על ידי מוסדות או ממשלים שאינם צבאיים.
דוגמה סמלית היא הגדרת המונח "טֵרוֹר", מונח שרק לפני שנים ספורות הגיע לגרסתו הסופית, לאחר כעשר שנים של שינויים ושכלולים סמנטיים, ברצף מתיש של למעלה מ-150 הגדרות אשר מתוך רצון עיקש ל"תקינות פוליטית" (גם לטובת טרוריסטים) , הם מעולם לא הצליחו להבין את כל הצורות החדשות והמתודולוגיות השונות שבאמצעותן יכול הטרור להתבטא ולהתבטא, וכתוצאה מכך חוסר האפשרות להעמידו לדין סופי מבחינה משפטית ומבצעית.
כעת יש צורך להעמיד הנחה על תופעת ה"גלובליזציה", תופעה אשר אפשרה בשנים האחרונות הטבות אמיתיות ומרובות במגזרים המגוונים ביותר, מהמסחרי ועד הטכנולוגי, מהתרבותי ועד הפיננסי. , מהמקצועי ועד לבילוי. הגלובליזציה השפיעה, במערכת יחסים דו-כיוונית, גם על מציאויות "מקומיות" רבות יותר, משליכה אותן להקשר מקוטע יותר ובכך יצרה את תופעת ה"גלוקליזציה", כלומר, אפקט המתבטא ברמה המקומית. תוצאה טבעית או השלכה של אירוע שהתרחש ברחבי העולם. כפי שקל היה לחזות, איומים שונים על ה"ביטחון הגלובלי" התיאורטי מאוד הפכו גם הם לגלובליזציה ולגלוקאלית, עם ניצול מלא של כל אותם משאבים ואפשרויות חדשות שמספק עולם גלובלי שהפך לפתע שמיש יותר עבור כולם.
בהקשר זה של הגלובליזציה הבינלאומית, קרה שמספר לא מבוטל של "שחקנים" מסוכנים (מוגדרים כ"שחקנים"), בעלי אופי ורקע שונים, באו באופן בלתי צפוי ומהיר זה עם זה במגע, ויצרו את מה שהוגדר כ. "האיומים ההיברידיים החדשים", הנקראים כך מכיוון שהם מיושמים על ידי יחידים או ארגונים המסוגלים לשלב את הכוחות והיכולות המבצעיות שלהם כדי להשיג מטרות מסוימות, לא בהכרח נפוצות.
כדי לספק הבנה מיידית של איך המנגנון הזה עובד בין שחקנים שונים, אנחנו תמיד לוקחים כדוגמה את אותם מצבים של חטיפות/חטיפות של תיירים שלגביהם לא ברור "מי עושה מה" שכן מי שחוטף אינו מי שעוצר את קורבנות והם אפילו לא אלו שמבקשים כופר אפשרי: התיירים האומללים/לא מוכנים (אך לא רק תיירים!) מועברים לרוב ונמכרים (או מחליפים), אפילו מספר פעמים, בין סוגי השחקנים השונים (מחבלים פושעים, פיראטים) , סוחרים, שודדים, פושעים פשוטים) בתמורה לכסף, סמים, נשק, תחמושת, חומרי נפץ, מזון, ציוד טכנולוגי, אבנים יקרות, כלי רכב או דלקים... תלוי בצרכים של המוכרים, אלה שמנהלים משא ומתן ושל אלה הרוכשים. שלא לדבר על הפעולה האפשרית והמתוכננת של "לחץ פוליטי" או "שכנוע כפוי" המופעלות על אומות האנשים הנאיביים הנ"ל על מנת להשיג יתרונות נראות פוליטיים, כלכליים או תקשורתיים.
שלוש דוקטרינות עיקריות עקבו אחר התפתחויות של איומים היברידיים לאורך השנים: "דוקטרינת ליאנג-שיאנגסוי" ("דוקטרינת לוחמה א-סימטרית בלתי מוגבלת בין טרור לגלובליזציה" - 1999), "דוקטרינת ה-NHTs" ("דוקטרינת נאטו של ההיברידית החדשה" איומים" - 2010) ו"דוקטרינת גרסימוב" ("תורת הגנרל ולרג' גרסימוב" - 2013). דוקטרינות אלו הדגישו את העובדה שאיומים חדשים אלו יכולים ליצור תהליכים דינמיים המסוגלים ליצור סכסוכים מזוינים בלתי צפויים המסוגלים להתממש תוך זמן קצר, סכסוכים מזוינים בעלי אופי "לא שגרתי" (כלומר המשתמשים בשיטות חדשניות, לא מסורתיות), "אסימטריים". " (עם כוחות מנוגדים שהם מאוד לא שווים מבחינת עקביות, חימוש וטכנולוגיה) ו"עוצמה נמוכה" (המעסיקים יחידות בעלות עוצמה קטנה/בינונית בהתנגשויות מוגבלות).
אגב, היקף האיומים ההיברידיים כולל גם סוגים מסוימים של "פעילויות" המוגדרות כ"מבצעי מלחמה לא צבאיים", כלומר. "פעולות מלחמה לא צבאיות" (NMWOs), פעילויות אשר יתר על כן, חלק מהמדינות מחשיבות כ"פעולות מלחמה" אמיתיות. בפרט, מדובר בפעילויות הניתנות לניהול הן על ידי ממשלות והן על ידי ארגונים אזרחיים, פרטיים, לא ממשלתיים ולכן, בדיוק, "לא צבאיים", ומכוונות ליצור צורות שונות של ערעור יציבות במדינה ספציפית. מַטָרָה. מדובר בפעילויות ומערכות מסוגים שונים שמטרתן להבטיח את פטור מעונשם של פושעים ועבריינים, או ניהול סחר לא חוקי בסמים, גברים וכלי נשק, להקל על הפצת חומרים פסיכוטרופיים בקרב צעירים, שימוש לא נכון בסיוע הומניטרי ומוטה, קידום הפוליטיקה. הגנה על זהויות אתניות משוערות או אפילו סבסוד, הקלה והגנה על הפצת תיאוריות פוליטיות ו/או דתיות שמטרתן לתמוך באידיאולוגיות עוינות.
למען שלמות המידע, מבצעי מלחמה לא צבאיים מוצבים בעמדה כמעט משלימה ל"מבצעים צבאיים מחוץ למלחמה" הידועים יותר, כלומר. "מבצעים צבאיים מלבד מלחמה" (MOOTW), שהן פעולות צבאיות של ממש, הנערכות על ידי חיילים, אך בהיעדר "מצב מלחמה" המוצהר באופן רשמי, כפי שקורה כעת באופן שיטתי.
בכל מקרה, לאיומים ההיברידיים החדשים, במיוחד ב"אזורים אזוריים" מסוימים של כדור הארץ, ההשפעות של אותם מיקרו-קונפליקטים שנגרמו הן על ידי הצורות החדשות של "מלחמות פרוקסי" והן על ידי "מלחמת המתכות הנדירות" החדשה.
מלחמות פרוקסי (הנקראות "מלחמות קטליטיות" בתקופת המלחמה הקרה) הן אותם סכסוכים "לא נחשפים" בין שתי אומות, אשר מתנהלות בשטחה של אומה שלישית (כמו בתגובה כימית שבה גורם שלישי פועל כ"זרז") , לפעמים מנסה לערב כמה שיותר אומות בסכסוך, מסיבות פוליטיות ו/או תומכות. בעיקרו של דבר, מדובר בסכסוכים מזוינים שבהם יכולים להיות מעורבים גם כוחות "ממלכתיים" (יחידות צבאיות סדירות או יחידות חצי-צבאיות הרשומות "על הגלגול") וגם כוחות "לא-מדינתיים" (מיליציות לוחמות, כנופיות חמושות, גרילה) אפילו בו-זמנית. . , שכירי חרב) וכן כוחות "פרטיים" ("קבלנים צבאיים" השייכים לחברות צבאיות פרטיות) שלעיתים פועלות מטעם מי שאינם מתכוונים להיות מעורבים רשמית. הקשר זה כולל גם את פעילויות המימון, ההכשרה וכל סוג של סיוע צבאי, לרבות סיוע סייבר.
ראוי לציין כי בהקשר של מלחמות פרוקסי, במיוחד בשלבים ראשוניים של חוסר קביעות גדול יותר ובהם "הקהילה הבינלאומית" המפורסמת עדיין לא יודעת היטב היכן למקם את עצמה ועם מי להסכים (כלומר אם לקחת פוליטיקה פוליטית לעמוד בצד של ממשלה לגיטימית או בצד הבלתי לגיטימי של הפלגים המורדים), המורדים מוגדרים בדרך כלל, ואצילית יותר, בתור "מורדים" ("מורדים") מכיוון שזה יהיה לא אלגנטי לעמוד רשמית לצד כוחות מורדים או חתרנים, במיוחד בהיעדר תירוץ תקף. אותו דבר קורה עבור i "טרוריסטים", שלעיתים מתוארים כ"לוחמי גרילה לחופש" או כ "שודדי ים", שלעיתים קרובות מועברים כ"שודדים נפוצים".
זה בהחלט נכון שבצורות השונות של "מלחמה לא סדירה", שבהן חזית לחימה אינה מזוהה פיזית, הכוחות הלוחמים השונים נוקטים בהכרח את אותה טקטיקת גרילה או נגד גרילה, אך אין זה אומר שעלינו להציב אותה. ברמה האתית והמוסרית, מחבל עם גרילה, פיראט עם קבלן או שודד עם שוטר. גם במקרים אלו שאלת ההגדרות היא מכרעת שכן תמיד יש ניסיון פוליטי-משפטי, תרגיל טהור של הרמנויטיקה, לבטל סיווג של פעולות פליליות ו/או טרור מסוימות על ידי משחק על לגיטימציה לכאורה הנובעת מ"מעמד משפטי" שונה לכאורה. מאותו אמת, אולי גם מעורר "סיבה צודקת" משוערת.
כחלק מבחינת מיקרו קונפליקטים חדשים, ניתן לציין גם את "מלחמות על מתכות נדירות", לא להתבלבל עם "מלחמות המתכות היקרות", שתמיד היו בעיצומן כדי לספק את הביקוש לזהב ויהלומים.
הצרכים הנוכחיים של השוק הגלובלי, כמו גם של ה"אקולוגיה בת-קיימא" המפורסמת, החריפו באופן אקספוננציאלי את אותם מיקרו-קונפליקטים לגבי הדומיננטיות של מקורות אנרגיה, במקרה זה הנוגעים למיצוי ואספקה של מה שמכונה "מתכות נדירות". ": חמישים מתכות כולל ליתיום, קובלט, רודיום, ניוביום, ניאודימיום ופראזודימיום. מתכות נדירות אלו, כמו גם מינרלים מסוימים, שימושיים לא רק לסיפוק הצרכים של המגזרים הטכנולוגיים הנבדלים ביותר, אלא נחשבות כיום גם הכרחיות לסיפוק הדרישות של ה"טכנולוגיה הנקייה" החדשה, כלומר לייצור כל אותן סוללות החיוניות עבור הנעה חשמלית של רכבים חדשים.
מתכות, מוקשים וכל המעורבים בהפקתן, האחסון וההובלה שלהם דורשים רמות גבוהות של הגנה ובטיחות המובטחות בדרך כלל על ידי תצורות צבאיות חמושות הנקראות להתמודד עם קבוצות חמושות אחרות בעלות האופי השונה ביותר, המנוהלות לרוב על ידי לקוחות נסתרים המנסים לכפות את שליטה על מוקשים ומרבצים.
ההשפעות של כל הבעיות הללו השפיעו בהכרח, אם כי בדרכים ובאמצעים שונים, כמעט על כל האומות, אשר, עם זאת, אימצו גישות שונות מאוד לסוגיות השונות, תוך אימוץ גישות המושפעות מאוד מהרצון הפוליטי של הרגע, על ידי המורשת ההיסטורית והתרבותית שלהם, כמו גם האינטרסים הכלכליים הרווחים. בפרט, אותן מדינות שיש להן חזון גיאו-אסטרטגי רחב יותר כבר זיהו מה עשויות להיות דוקטרינות מבצעיות חדשות כדי להילחם באיומים השונים המוצגים.
לגופו של עניין, מתגבשת דוקטרינה חדשה שנראית כשילוב של ניסוח מחדש של דוקטרינה "ישנה", ששימשה פעם את ה-OSS האמריקאי (Office of Strategic Service - מבשר ה-CIA) וידועה בשם "מלחמת סף" (לוחמה לימינלית), ודוקטרינת "היתוך מבצעי" שהוגדרה לאחרונה "מלחמה בפסיפס" (לוחמת פסיפס).
הבהרה: המונח "לוֹחָמָה" זה מתורגם באופן אוניברסלי כ"מלחמה", אך למעשה יש להבין זאת כ"מתודולוגיה לצורת לחימה ספציפית" (למשל לוחמת גרילה, לוחמת נגד צוללות, לוחמה אמפיבית...).
לוחמת סף, או לוחמה לימינלית היא מתודולוגיה הקובעת "קריטריוני סף" שבתוכם או מעבר להם ראוי שמבצע צבאי, המנוהל על ידי מדינה דמוקרטית, יתנהל בגלוי (גלוי) או בנסתר (סמוי) בהקשר זה. ישנן ארבע רמות סף, הנקראות "שכבות פעולה": שכבת הפעולה ה"על-לימינלית" (הגלויה), שבה ניכרים גם הפעולה וגם המסית; רובד הפעולה "הסאב-משמעי", שבו הן המבצע והן המסית משוערים אך אינם בטוחים; רובד הפעולה ה"סמוי", שבו המבצע מוסתר אך אם מתגלה, על המסית להישאר בסוד בכל מחיר; שכבת הפעולה ה"סמויה התחתית" (סמויה חשאית), היא מבצע נסתר סודי לחלוטין (כולל המסית) המוגדר גם כ"מבצע שחור".
ברמת הפיקוד האסטרטגית או המבצעית, הסף יכול גם לקבוע, עבור משימה ספציפית, מהם הקריטריונים שלפיהם המבצע עצמו יכול להימשך או חייב להתבטל: על סמך תפיסת נוכחות האדם על ידי האויב או על בסיס שלו. גילוי ו/או זיהוי אפשרי, ובעקבותיו זיהוי השולח. אגב, כדי לבצע משימה על מטרה מסוימת, כעניין של יכולת מבצעית ספציפית וספציפיות המטרה עצמה, מופעלת יחידה מבצעית ספציפית ולא אחרת (חשיבות ההגדרות!). לדוגמה, יחידה שתוקצה לבצע פעולות נגד טרור (פעילויות ואמצעים בעלי אופי הגנתי ותגובה שמטרתם לצמצם את פגיעותה לפיגועים אפשריים) כמעט ולא תישלח לבצע פעולות נגד טרור (פעילויות ואמצעים של אופי פוגעני שמטרתו לייצר מניעה, הרתעה ותגובה לפיגועי טרור אפשריים, כמו כן לספק פעולות סינון, חיפוש ודיכוי למחבלים "בבתיהם" או לתומכיהם).
כפי שכבר הוזכר, מלחמת הסף חופפת למלחמת הפסיפס החדשנית. הרעיון של Guerra a Mosaico נולד לפני זמן רב, מפרויקט של סוכנות DARPA (Defence Advanced Research Projects Agency) המתייחס לתהליך של רכישה, הערכה והפצה של מידע (אינטגרציה בין הגנת סייבר/עבירה e לוחמה ממוקדת נטו) כדי להקל על פעילות "פיקוד ובקרה" של כוחות "חבילה". רעיון כזה של "כוחות חבילה" היא התפתחה והתממשה בדוקטרינה הנוכחית של מלחמת פסיפס, דוקטרינה המספקת הקמת ושימוש בכוח מבצעי אחד או יותר המוקדש לפעול בהקשר של סכסוכים א-סימטריים ובנוכחות איומים מרובים. כל כוח הוא אחד "כוח היתוך מבצעי", הוא כמו פסיפס המורכב מ"אריחים" שונים, או ליתר דיוק "הקבוצות המבצעיות" השונות שניתן לרכוש במהירות הודות לזמינותן שנקבעה מראש מצד חיל החימוש שאליו הם משתייכים. המשמעות היא שהכוח שנוצר יכול לעמוד לרשותו הן אותם אנשים והן האמצעים הנחשבים המתאימים ביותר לביצוע המשימה הספציפית שהוטלה תוך התאמה מלאה לפרמטרים המבצעיים הנדרשים.
לכוחות אלה, בעלי עקביות מוגבלת, יתרון גדול שהם מווסתים מחדש במהירות, בעלי גמישות גבוהה בשימוש, בנויים עבור פעולות מבודדות בהקשר "לא מוכרז", קונפליקט א-סימטרי, ויכולים להיות בעלי יכולות הקרנה גבוהות אפילו לתקופות ארוכות. . במקרה של שימוש במבצעים חשאיים, בשל אופיים המודולרי, הם יכולים לעשות שימוש גם ביחידות מבצעיות של קבלנים, הניתנות על ידי מספר רב של חברות צבאיות פרטיות, אשר את פעילותן הצבאית, בדיוק בגלל אופיה הפרטי, לא ניתן לייחס רשמית לממשלות ספציפיות. , סוכנויות פר-סטטאליות או ארגונים פרו-ממשלתיים.
בסופו של דבר, השילוב בין "מלחמת הסף" ל"מלחמת הפסיפס" מבסס הן את המבנה המבני של כוח מבצעי חדשני והן את המתודולוגיה שלו לשימוש אפשרי באזורים המסוכנים, הכאוטיים, הבלתי יציבים והבלתי ניתנים לשליטה של כדור הארץ.
בסיכום קיצוני: "חשוב גלובלית כדי לפעול גלובלית, או לחשוב אסטרטגית כדי להכות טקטית".
תמונה: טוויטר / ארה"ב צבא / ארה"ב משמר החופים / חיל הים / Asianewsphoto / מרכז המאבק בטרור / USAF
