היחסים הסודיים בין הקבוצות הציוניות לצי האיטלקי (חלק 3/3)

(של אנדראה מוסדולה)
15/12/22

עם תום מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1946, עשו סוכני המוסד באיטליה שימוש באנשי הארגון. פליאם, עשו הכל כדי לשחזר ציוד שהיה שייך ל-Xª MAS שישמש למשימות החבלה הימיות שלהם.

ביוני 1946 התקיימה פגישה ראשונה בין נציגת הארגון הציוני באיטליה עדה סרני לבין רב החובל אגוסטינו קאלוסי, ראש הארגון. שירות מידע חשאי (SIS) של חיל הים, אותו קצין שקומנדנט בורגזה לקחו בתום המלחמה, כדי שיישפט ולא יוציאו אותו להורג.

אישה אחראית

עדה סרני, ילידת אסקרלי, הייתה אוהדת חשובה של התנועה הציונית באיטליה.

רומנה, בת למשפחה עשירה של סוחרים, היא נישאה לאנזו סרני, סוכן שלה"הגנה", and was one of the first Italian Jews to emigrate to Palestine in 1928, to build the dream of a new land of Israel (Erez Israel).

חזרה באיטליה ב-1945, בחיפוש אחר בעלה שהתגייס לבריגדות היהודיות שאורגנו ב-44 כדי לעזור ליהודים שנרדפו על ידי הנאצי-פשיזם, היא באה במגע עםעליה ב', אשר, כפי שראינו במאמר קודם, עסק בהעברה חשאית של ניצולי שואה לארץ המובטחת.

בהיותו בן למשפחה טובה, הוא היה בבית בסלונים רומיים רבים, ועד מהרה הפך לאחראי לסניף הזר באיטליה של מוסד.

ישראל הייתה זקוקה לנשק ולאנשים כדי להמשיך את הפרויקט שלה ועדה סרני פנתה למטה הכללי של חיל הים כדי לבקש עזרה.

בהתחשב ביחסים הקודמים בין הציונים לחיל הים המלכותי האיטלקי, הוא ביקש שאנשי חיל הים יובילו את סירות הפליטים שנמצאות בפלסטין ולמדריכים להכשרת קומנדו שיועסקו בפעולות חבלה הן ביבשה והן בים נגד הערבים והבריטים , שדה שבו היו האיטלקים אדונים במהלך המלחמה.

מי אם לא ותיקי רכבי התקיפה של Xª MAS לשעבר?

לאחר שקיבל את הסכמת השלטונות העליונים, הורה המפקד קאלוסי לקפטן מהנדסי חיל הים נינו בוטצוני, לשעבר מפקד גדוד שחיייני הצניחה, לחפש את הצוות המתאים ביותר לשלוח לישראל.

Buttazzoni (תמונה), שהבדל את עצמו בהגנה על הגבולות הצפון-מזרחיים מפני כנופיות טיטו, עזב את השירות לאחר המלחמה והפך למנהל של Micoperi, חברה המפורסמת בפעילותה התת-ימית במיוחד בשדה הנפט. . בשנת 1986 השיקה החברה את "מיקופרי 7000", ספינת מפעל של 150.000 טון, שאותה תכנן בפועל.

משימה עדינה מסיבות פוליטיות ברורות: התנועות הציוניות היו בסכסוך גלוי עם בריטניה הגדולה, אשר עם זאת הייתה בעלת ברית מערבית במה שתהפוך בקרוב למלחמה הקרה נגד ברית המועצות.

ברור שלא ניתן היה להעסיק את הצוות שעדיין בשירות ולכן הוחלט על הדרך ה"לא רשמית", כלומר שימוש בחיילים לשעבר ממחלקות התקיפה של רג'יה מרינה, הן של ה-Xª MAS והן של MARIASSALTO. חלקם קיבלו, כולל קפטן ג'או קלדרוני, חבר לשעבר בגדוד השחיינים בצניחה, וסגן ניקולה קונטה, מפעיל SLC, שהיה מדריך את התוקפים התת-מימיים.

ראש המחלקה השלישית פיורנצו קפריוטי, טייס לשעבר של ספינות נפץ קטנות (MTM-Motoscafi Turismo Modificati), הציע את עצמו כמדריך רכבי התקיפה העיליים. כלי הטיס המהירים הללו השיגו את הצלחתם הראשונה בסאודה על ידי הטבעת הסיירת יורק ואת מכלית הנפט פריקלס. קפריוטי השתתף, ללא הצלחה, בלילה הטרגי במלטה, שבו נספו גברים רבים מה-Xª MAS.

מבין שלוש הדמויות שהוזכרו לעיל, פיורנצו קפריוטי היה מרכיב בסיסי ליצירת "שייטת 13" או "השייטת השלושה עשר".

קפריוטי, שהוצג בפני הגברת עדה סרני, הגיע במהירות להסכמה להדריך קבוצת מפעילים בישראל בשימוש בסירות נפץ, אותן הסירות שהועסקו ב-X^ MAS.

עכשיו היינו צריכים למצוא את האמצעים

בפעילות חקר מידע מתמשכת זו, מפקד ב פליאם, וולודיה איזקוביץ. אשר שירת במהלך המלחמה בצי המלכותי, מצא MTM ישן (Motoscafo Turismo Modificato- Barchino Explosivo) בליוורנו. מתוך תשומת לב ליעילותו, הוא החל בחיפוש קשה כדי למצוא את היצרן, שהתברר שהוא CABI Cattaneo ממילאנו.

ב-1948 נסע איזקוביץ באופן אישי למילאנו ופגש את בעל החברה, אינג'. ג'וסטינו קטנאו, ברגע מסוים. למעשה, המהנדס היה בדרכו לבית המשפט כדי למסור את ספרי הנהלת החשבונות של החברה להגשת בקשה לפשיטת רגל.

הפגישה הייתה בהשגחה מובהקת ואיזקוביץ הציע לרכוש 30 סירות קטנות בשלושה מגרשים וחלקי חילוף, מה שמאפשר לחברה לגבות חשבונית של כ-50 מיליון לירות בתקופה קצרה על מנת לחדש הן את הייצור והן את העיצוב. 

ההגעה לישראל

בינתיים הגיע קפריוטי לחיפה ביוני 1948, כיהודי מרומניה ועם אשרה שהוצאה ל"מר כץ". מאוחר יותר הוא הוצג ל-12 הנערים, שהגיעו מפלמק ומפאלים, שהקימו אז את הקבוצה הראשונה של טייסי סער של MTM. יוחאי פישר, לימים יוהאג' בן נון, תפס את מנהיגותו, תפקיד שהוביל אותו, לאחר מכן, ב-1960 עד 1966, לכהן בתפקיד הרמטכ"ל של חיל הים הישראלי.

בחודש יולי 1948 החלו להגיע לקיסריה אמצעים של המחלקה הראשונה של ה-CABI. כך נולדה קבוצה מיוחדת של חיל הים בשם B 10. בהמשך לאימון הועדפה הכנרת (אגם טבריה) על פני הים התיכון, שם החלו אימוני יום ולילה אינטנסיביים.

הקורבט הוקצתה לגישה מבצעית של הנקודות אל המטרה מעוז (צילום) מצויד בציוד הרמה מיוחד וארבעה אוכפים ל-MTM.

בתחילת אוקטובר 1948, במהלך מלחמת ערב-ישראל, היו כלי הרכב חמושים וב-22 באוקטובר עלו לאונייה המתקרבת שלושה מט"מים בתוספת רכב חילוץ (סירה קטנה המצוידת לחילוץ מפעילים). המבצע היה בניגוד לצי המצרי שהתכונן לספק את חייליו המוקפים בעזה.

בשעה שתיים לפנות בוקר, ב-23 באוקטובר, העירו את קפריוטי והוחזרו לסיפון מעוז ומיד הבחין כי ארבעת כלי הרכב אינם נוכחים יותר.

הפעולה הראשונה בוצעה, זו של עזה, עם טביעת ספינת הדגל המצרית "אמיר פארוק" ושל שולה מוקשים.

משימה זו הייתה חשובה מבחינה אסטרטגית מכיוון שהיא שחררה את החוף הישראלי מהלחץ של הצי המצרי ואפשרה לצבא לכבוש את רצועת עזה.

במבצע השתתפו הטייסים הבאים:

יוחאי בן נון – ראש צוות שהטביע את שולה המוקשים;
זלמן אברמוב – פגע באל אמיר פארוק;
יעקב VARDI – החטיא את ההתקפה, חזר עליה על ידי פגיעהאל אמיר פארוק.

שני טייסים נוספים, יצחק ברוקמן ויעקב רייטוב, על סיפון רכב החילוץ, דגו תחילה את יוחאי ואחר כך את השניים האחרים, ואז פנו למעוז.

יחידת לוחמי הסער של חיל הים הישראלי שהטביעה את ספינת הדגל המצרית "אמיר פארוק" ליד עזה. משמאל לימין: זלמן אברמוב, יוחאי בן נון (מפקד), יעקב רייטוב, דוד בן גוריון (ראש הממשלה), יעקב ורדי, יצחק ברוקמן, יעקב דורי (רמטכ"ל).

ה-22 באוקטובר הוא עדיין תאריך חשוב בחיל הים הישראלי והוא הפך להיות שלהם יום חיל הים.

ההשלכות הפוליטיות

איטליה, בפרט הצי האיטלקי, לאחר פעולת הסירות הקטנות הישראליות, קיבלו תלונות כבדות מממשלת בריטניה, אשר משרידי כלי השיט שהתגלו בים, הבינה מיד את מקורן. הדבר הביא לחסימת האפשרות לרכוש עבור הישראלים ספינות צבאיות שנבנו באיטליה (זה לא מנע מהבריטים לנצל את ההזדמנות למכור לישראלים את אחת המשחתות שלהם, מחלקה Z, שהושקה ב-1944).

החיפושים אחר כלי רכב תת-מימיים לא נשאו פרי: כלי הרכב המעטים (ניתן לספור אותם על שתי ידיים) נתפסו על ידי בעלות הברית או נשמרו בחשאי לתקופות קצרות יותר.

חסר אמצעים תת-מימיים שניתן למצוא בשוק, קפריוטי, בסיועו של ישכר חיימוביץ', ראש האגף. הוועדה הכלכלית של שגרירות ישראל ברומא, ארגנה מחקר טכני בלוגאנו בהשתתפות Eng. Guido Cattaneo, בנו של Giustino Cattaneo, מייסד חברת CABI Cattaneo במילאנו.

Eng. לגידו קטנאו היה רקע צבאי, כקצין משלים של הנשק הימי ב-Xª MAS, והיה חלק מטור מוקגאטה אשר מיוני 1942 עד מרץ 1943 פעל בים השחור עם אמצעי תכנון ובנייה על ידי CABI Cattaneo : חמישה MTM וחמישה MTSM (Motoscafi Turismo Siluranti Modificati).

יתר על כן, הוא עקב אחר בניית סדרת 100 ולאחר מכן של ה-SLC (Siluri Lunga Corsa), לאחר שהשתתף עם רב הנשק הימי מריו מסקיולי, מעצב ה-SSB (Siluro San Bartolomeo), ביישום כלי השיט הראשון. . הפרויקטים הראשונים, שפותחו ב-1950, נבנו במילאנו ולאחר מכן, ב-1951, נשלחו כל הרכיבים הדרושים להרכבת מספר מסוים של כלי רכב אשר בתחילת 1952 הורכבו ונבדקו בישראל.

מפעילי הרכבים התת ימיים הללו החלו לעבור הכשרה משנת 1949 על ידי ניקולה קונטה אשר כיועץ תמך במפקד הקבוצה התת ימית החדשה, יוסף יוסל'ה דרור, שהגיע מ"צוותי החבלה התת ימיים". לאחר תום מלחמת ערב-ישראל, ב-20 ביולי 1949, אוחדה מחלקת השטח, ב' 10, עם התת-ימית ונולדה "שייטת 13".

החוויות שנרכשו בישראל, שבאותה תקופה לא יכלו להיעשות באיטליה (בשל מגבלות שלאחר המלחמה), אפשרו לחברת CABI Cattaneo לחזור לעבוד בצי האיטלקי, בעיקר עם רעיונות חדשים.

בשנת 1952, כאשר חיל הים ביקש תכנון ובנייה של כלי שיט חדשים, נקודת המוצא של הכלים החדשים היו הכלים שנבנו עבור הישראלים, כפי שניתן לראות בהשוואה בין כלי השיט המוצגים במוזיאון חיפה לבין הכלי שנקרא "C" נבנה על ידי CABI Cattaneo בשנת 1954. מוצג כעת ב-Sala Storica del Varignano.

האנשים השקטים

שייטת 13, המכונה גם S-13 או "אנשי השתיקה", היא היום יחידת קומנדו של חיל הים הישראלי הפועלת בים, ביבשה ובאוויר. גם היום חבריה והפרטים של רבים מפעולותיהם נותרים בסוד. מאז הקמתה הוא פעל בכל המלחמות שניהלה ישראל, במשימה של סיור מתקדם, הסתננות וחבלה. ממלחמת לבנון בתחילת שנות ה-80 ועד למלחמת פלסטין בשנים 2000-2005, חיילי שייטת השתתפו בפעולות קרקעיות שונות נגד תשתיות טרור פלסטיניות הן בעזה והן בגדה המערבית.

חברי היחידה שימשו גם בקרב על ג'נין במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002. מאז שנת 2000 תפסה היחידה בהצלחה כלי שיט שניסו להבריח נשק למחבלים פלסטינים. הספינות הללו, קארין A, סנטוריני, אבו-יוסוף, פרנקו פ, ויקטוריה וקלוס C, היו כולן עמוסות בכבדות בטונות של כלי נשק וטילים מתקדמים שישמשו לתקיפת ישראל. במהלך מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, פעל שייטת מאות קילומטרים מאחורי קווי האויב בעיר מעוז חיזבאללה צור, כשהיא מכוונת את רשת שיגור הרקטות נגד ישראל.

קוריוז

שם הכונן הוא שייטת 13 כאשר "שייטת" היא המילה העברית ל"משט" ו-13 הוא מספרו, לפיכך המשט השלוש עשרה. מספר שלא נבחר באקראי אך התייחס לכך שראשוני היחידה נפגשו כל 13 לחודש, כדי להנציח את פעולתם עם אחד הניצולים.

שייטת 13 היא נחשבת לאחת מיחידות המבצעים המיוחדות המאומנות הטובות ביותר בעולם ועדיין היום היא מזהה, בגאווה מסוימת, את המטריצה ​​שלה באותם אנשי הצי המלכותי האיטלקי לשעבר.

   

קרא: "היחסים הסודיים בין הקבוצות הציוניות לצי המלכותי האיטלקי (חלק I/3)"

קרא: "היחסים הסודיים בין הקבוצות הציוניות לצי האיטלקי (חלק 2/3)"

מקורות
אליעזר טה, הפליאם: משרת וסמוראי בעלייה ב'
קפריוטי פיורנצו, יומנו של פשיסט בבית המשפט בירושלים, 1948 - 2002
ה-Varignano והאולם ההיסטורי שלו, Varignano, 2005
ויקיפדיהLino Mancini, התרומה האיטלקית בהולדת הצי הישראלי - התרומה האיטלקית בהולדת הצי הישראלי (altomareblu.com)
יהודה בן צור וצבי בן צור, הפלימה – הפלוגה הימית של הפלמ"ח הפלימה

צילום: web / גיל נחושטן

(המאמר פורסם במקור ב- https://www.ocean4future.org)