היחסים הסודיים בין הקבוצות הציוניות לצי המלכותי האיטלקי (חלק I/3)

(של אנדראה מוסדולה)
25 / 11 / 22

בשנות העשרים של המאה ה-XNUMX החלו יחסי שיתוף פעולה הדוקים בין הצי המלכותי האיטלקי לתנועה הציונית שהגיעו לשיאם, לאחר מלחמת העולם השנייה, בשיתוף פעולה סודי בין אנשי הצי המלכותי האיטלקי לשעבר (שנלחם ב-Xª Flottiglia MASתקשיבו) וחיל הים הישראלי הצעיר. 

היחסים שלפני המלחמה בין הציונות לאיטליה הפשיסטית

בשנת 1923 נולד "Betar" בריגה, לטביה, תנועת נוער השייכת ל"תנועה הרוויזיוניסטית הציונית ", שנוסדה על ידי ולד יבגניביץ 'זבוטינסקי (בעקבות תמונה), במטרה לעודד את הגירה של יהודי אירופה צעירים לפלסטין לתרום להולדתה של מדינה יהודית חדשה, ישראל.

Zionist revisionism differed from other types of Zionism in asserting the Jewish right to sovereignty over the whole of Eretz Yisrael, identified as Mandatory Palestine and Transjordan.

The young European Jews, once they returned to Palestine, were employed on agricultural farms (kibbutz) and at the same time enrolled for at least two years in special brigades both to defend their new settlements from Palestinian attacks and to participate, in support of other תנועות ציוניות להקמת המדינה היהודית החדשה.

In reality, the transfers of young Jews to Palestine had already begun at the end of the 1870th century, following the persecutions suffered by the Jews in Russia and, in XNUMX, the first Mikve' Israel agricultural school was founded north of Jaffa.

כדי להתמודד עם בעיית האנטישמיות המשתוללת באירופה, נערך הקונגרס הציוני הראשון ב-29 באוגוסט 1897 בבאזל, במהלכו נוסדה ההסתדרות הציונית.

בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, האימפריה העות'מאנית קרסה והותירה סוגיות פוליטיות רבות בלתי פתורות. עם הכרזת בלפור, הבריטים התחייבו להקל על הקמת "בית לאומי" בפלסטין, תוך ציון כי יש להבטיח את "הזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא יהודיות של פלסטין".

בפועל, הבטחה לאוכלוסייה הערבית הקיימת הכרה בהגדרה עצמית להקמת "מדינה ערבית" (עם גבולות לא מוגדרים במכוון) שהייתה משלבת בערך את כל השטח בין מצרים לפרס, כולל חלק מפלסטין.

(Jewish immigration data from 1919 to 1941 from The Holy Land Herald, Movements of a People- Immigration Statistics for Jewish Immigrants to Palestine, Aidan McDonald)

בשנת 1920, במהלך המשא ומתן שלאחר המלחמה, העניקה ליגת העמים לבריטניה את המנדט של פלסטין. מחוזקת מההבטחות הקודמות נוצר מצב של מתח בין היהודים לאוכלוסיות הערביות (מוסלמיות ונוצריות), במיוחד הרגשה התנועה הציונית שמטרתה הקמת מדינה יהודית חדשה.

הלידה שלה"הגנה"

באותה שנה נוסדה הה"הגנה", כוח פרמיליטרי שמטרתו המקורית הייתה להגן על התנחלויות יהודיות מפני פיגועים ערבים (סבלו במהלך 1920, 1921, 1929 מהומות ובמהלך המרד הערבי 1936-1939 בפלסטין), בשליטת הסוכנות היהודית, הגוף הרשמי של הממשלה הרשמית אחראי על הקהילה היהודית בפלסטין במהלך המנדט הבריטי.

הארגון ניזון מיציאת יהודים ממדינות אחרות שאורגנה ומאורגנת במדינות שונות באירופה על ידי תנועות נוער ציוניות. ביניהם "בית"ר" הנ"ל, שנוסדה בריגה (לטביה) ב-1923, והיווה חלק בלתי נפרד מ"התנועה הרוויזיוניסטית הציונית".

בתי הספר הימיים של ה בית"ר

Il בית"ר הוא יצר הן בפלסטין והן במדינות בהן היה פעיל, בתי ספר להכשיר מדריכים ואנשי צבא מיומנים; ביניהם, בשנת 1930, הוקם בתל אביב בית הספר הראשון להכשרה לכוח אדם שיועסק במהלך פעולות ימיות. לאחר מכן, בין השנים 1935-1939, נוצרו שני בתי ספר ימיים, אחד בלטביה (שם הוכשרו כ-50 תלמידים) ואחד באיטליה, בצ'וויטווקיה, שנועד למלא את הקדרים של הצי העתידי של מדינת ישראל. Civitavecchia נבחרה בגלל שמאז שנות העשרים של המאה הקודמת היה בית ספר ימי טוב שהכין צעירים רבים להתחיל בחיל הים הסוחר האיטלקי.

בסיוע המשטר הפשיסטי פנתה התנועה הציונית לאיטליה כדי ליצור את היסודות לצי העתידי של ישראל, הן הצבאי והן הסוחר. עניין משותף כמו איטליה ראתה גם שביב של שיתוף פעולה עם מדינת ישראל העתידית, באותה תקופה בשליטה בריטית. 

The Jewish Nautical School, which grew up inside the Civitavecchia Nautical School, was operational until 1938, and trained 153 students from all over Europe, Palestine and South Africa, destined to become the future commanders of the Israeli navy. במיוחד, הצוערים הצעירים הוכשרו על ידי קצינים לשעבר של הצי המלכותי, אשר, בנוסף להוראה עיונית, הדריכו את התלמידים בפעילויות מעשיות על סיפון שייט מנוע במשקל 500 טון, "I Quattro Venti", ששמו שונה מאוחר יותר בשם " שרה הראשונה" (תמונה).

מנהיג הקבוצה דאז אברם בלס, שלימים הפך לאדמירל של חיל הים הישראלי, נזכר שהכשרתם הייתה שווה לזו של הסטודנטים האיטלקים ועל המדים הם לבשו עוגן, מנורה (מנורת שבעת הקנים) וה צרור littorio.

הכל התחיל ב-1933 כשמשרד החוץ האיטלקי (מוסוליני) טען שמדינה יהודית חזקה תהיה האינטרס של איטליה, וראה ברוויזיוניסטים שותפים אידיאולוגיים פוטנציאליים של איטליה הפשיסטית. אוריינטציה פוליטית זו הקלה על הקמת בית הספר הימי של Civitavecchia של בית הספר הימי היהודי הנזכר לעיל, במימון לויד טרייסטינו וממוקם בנמל, על Molo San Teofanio, ברציף הרומי העתיק. ניקולה פוסקו, רב חובל מוכשר בצי הסוחר וחוקר ידוע של אמנויות ומדעים ימיים, מונה למנהל בית הספר, ויצר קשר הדוק וחם בין הצוערים היהודים לממסד הפשיסטי אליו השתייך. 

יחסי התלמידים המצוינים בבית הספר הובלטו באירוע עצוב. במאי 1935 עבר אחד התלמידים, אברם שטראוסברג מדנציג, תאונה קטלנית לאחר שצלל מסלעי הסוללה. הילד נקבר בטקס עצוב, בו השתתפו חגיגית כל השלטונות, בפינת בית העלמין העירוני, מימין לכניסה הראשית, שם נקברו בימי קדם יהודים נוספים שישבו בצ'יוויטווקיה. חריטת שיש עדיין קיימת לזכרו: "תלמיד בית הספר הימי של Civitavecchia, מוקסם מהחלום לשרת את ים ישראל".

מערכת היחסים המצוינת הזו בין שתי הקהילות אושרה בפרסום הרשמי של בתי הספר המקצועיים הימיים באיטליה, העלון של קונסורציום בתי הספר המקצועיים למסטרנצה הימית, שקבע: "...בהסכמה עם כל הרשויות המוסמכות אושר כי הדעות והנטיות הפוליטיות והחברתיות של הרוויזיוניסטים ידועות וכי הם מסכימים לחלוטין עם הדוקטרינה הפשיסטית. Therefore, as our students they will bring Italian and fascist culture to Palestine”.

לכן, בית הספר של Civitavecchia יצר קשר חזק עם הצי המלכותי האיטלקי שנקטע רק ב-1938, עם חוקי הגזע המטורפים, שנגדו בגלוי פוסקו ואישים בולטים כמו ד'אנונציו; זה היה אוסף של הוראות חקיקה ומנהליות נגד אנשים בני האמונה היהודית שמנעו במיוחד מתלמידי הדת היהודית ללמוד קורסים בבית הספר לציוויטווקיה.

הספינות של בית העלייה

The naval training of the cadres of the nascent Israeli navy continued mainly in Palestine, in the naval school in Tel Aviv, but also in England and the United States, always financed by the rich local Jewish lobbies.

During the Second World War some of Civitavecchia's former students enlisted in the Royal Navy while others were employed on the ships of the “Aliyah Bet”, the organization dedicated to the clandestine repatriation of Jews to Palestine.

ב-29 במאי 1948, שבועיים לאחר הקמת מדינת ישראל (15 במאי), הקימה הממשלה הזמנית את צה"ל אשר יחליף אתה"הגנה" אשר, בשנת 1941, שיכלל את ארגונו עם הקמת הפלמק, המסגרת הראשונה של צבא ישראל.

"כוח ההגנה הימי" נחזה בצבא ההגנה, שכלל בנוסף לאנשי הפלים (החלק הימי של הפלמ"ק):

– המלחים של ה בית"ר (פורמטים רבים באיטליה);

– כוח אדם יהודי מצי הסוחר והצי המלכותי.

המוסד באיטליה

אלו היו שנים עדינות ברמה הגלובלית שהובילה למלחמה הקרה בין שני הגושים, כאשר ארצות הברית ורוסיה היו גיבורות מרכזיות, ואחריהן, מרצון או שלא, המדינות המתישרות איתן. ישראל הייתה מדינה צעירה מסובכת מבחינה פוליטית, עם קשרים בינלאומיים לא תמיד ברורים. בלחץ השדולות היהודיות בארה"ב החליטה ארצות הברית לתמוך בסתר במוסד, סוכנות הביון החשאית של מדינת ישראל שהייתה לה שלוחות בכל מדינות העולם. זה האחרון הוצג היטב גם באיטליה, נסבל על ידי הממשלה האיטלקית דאז שניסתה לשמור על מדיניות מעורפלת כדי לא להתנגד לעולם הערבי.

באיטליה היו עדיין מחנות רבים של האו"ם שבהם נאספו יהודים מכל רחבי אירופה, בתמיכת העליה ב' ועל ידי הרשויות האיטלקיות והאמריקניות. A situation, certainly not well seen by the British Mandate in Palestine, which lasted until the birth of the State of Israel in 1948 and tried to openly hinder clandestine migration. אף על פי כן, המספרים היו משמעותיים: בתקופה 1934-1948 הועברו כ-125.000 יהודים דרך הים למרות המכשולים הרבים בים וביבשה שהציבה ההתנגדות הנוקשה של ממשלת בריטניה.

The Jewish gathering camps were located in minor ports along the Italian coast, from which ships departed for Palestine. הנמל העיקרי היה ללא ספק זה של לה ספציה, שם אירגן בסיס מבצעי של מוסד, שנמצא בבוקה די מגרה, את אחת היציאות החשובות ביותר, שיצא במאי 1947 בספינה "רוחות סחר / טיקבה" מעל 1.414 פליטים שנמצאים בפלסטינה.

ספינה אחרת, ה הנשיא וורפילד, הוקם באתר הבנייה אוליבו בפורטוונרה כדי להכיל חמשת אלפים איש. הספינה קיבלה את השם "אקסודוס" (צילום), ספינה שהתפרסמה על ידי סרטו באותו השם של אוטו פרמינגר משנת 1960. נקודת מוצא נוספת הייתה בנמל פורמיה, בנמל ג'יאנולה, שם נוצר בסיס סודי ישראלי המכונה "הגבעה".

18 יולי 1947

הספינה סֵפֶר שֵׁמוֹת, ששמו האמיתי היה הנשיא וורפילד, בשנת 1947 הוזמן להעביר בסודיות רבה יהודים שיצאו באופן בלתי חוקי מאירופה כדי להגיע לארץ ישראל המקראית. At 2 a.m. on July 18, the British contacted Exodus to try to persuade the captain to abort the voyage to Palestine. הבקשה התעלמה והכלי הותקף ונפגע בחרטום על ידי הצי הבריטי. היו כמה פצועים ושלושה הרוגים: חייל בריטי אחד ושני נוסעי יציאת מצרים. הקרב נמשך כארבע שעות אך כשהבריטים החלו להשתמש בנשק חם, קברניט הספינה החליט להיכנע כדי למנוע אבדות נוספות. המעפילים נלקחו בשבי ונשלחו למחנות ריכוז בקפריסין ולאחר מכן נלקחו חזרה לצרפת.

(תמשיך)

קרא: "היחסים הסודיים בין הקבוצות הציוניות לצי האיטלקי (חלק 2/3)"

קרא: "היחסים הסודיים בין הקבוצות הציוניות לצי האיטלקי (חלק 3/3)"

מקורות

אכיל ראסטלי, מאמר שהוצג בוועידת AIDMEN שהתקיימה ברומא ב-17 בנובמבר 2007 באחווה של סן ג'ובאני בטיסטה דה ג'נובסי ראה התרומה האיטלקית לאניות העלייה בית 1945-1948 – מאמרים – AIDMEN

רנצו דה פליצ'ה, "היסטוריה של יהודי איטליה תחת הפשיזם", טורינו, 1997

לאונה קרפי, איך והיכן נולד מחדש חיל הים הישראלי. בית הספר הימי ביתאר ב-Civitavecchia, 1965

עדה סרני, החשאיות של הים. הגירה יהודית לארץ ישראל בשנים 1945-1948, אדיציוני מורסיה, 1973

NYTimes

צילום: web / אוסף התמונות של יוסף תמיר

(המאמר פורסם במקור ב- https://www.ocean4future.org)

הגנת rheinmetal