המשימה הראשונה של ג'ורג'יה מלוני באלג'יריה הסתיימה זה עתה, במטרה להפוך את איטליה למרכז האנרגיה של אירופה כולה. תוכנית אסטרטגית חשובה שבה איטליה, כפי שהוכרזה בנאום המרכזי שלה בפרלמנט למען אמון בממשלה, רוצה "ליצור מודל טוב של שיתוף פעולה וצמיחה בין האיחוד האירופי ומדינות אפריקה", לעשות אחד "מרחב של יציבות ושגשוג משותף".
"תוכנית מאטי לאפריקה" עם השקעות אירופיות שטרם הוגדרו, שעשויות להסתכם בכעשרה מיליארד יורו, לפי סגן ראש הממשלה ושר החוץ, אנטוניו טאג'אני.
מה זה אומר ועל מה זה מבוסס?
אלג'יריה היא מדינה ידידותית שתמיד היו לאיטליה קשרים מסחריים ופוליטיים. שותף חשוב שנמצא במקום העשירי בעולם כיצרנית גז טבעי ושישה עשר נפט (ההערכה היא שהוא מכיל 1,2% ממאגרי הגז העולמיים) שאיתו תמיד היו לנו קשרים מסחריים חשובים. רק תחשוב שבשנת 2021, כלומר לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, אלג'יריה הייתה ספקית הגז השנייה של ארצנו, כמעט מיד אחרי רוסיה.
דלק אלג'יראי מגיע לאיטליה דרך ה טרנסמד, חברת צנרת חוצה ים תיכונית בע"מ (TMPC), המחברת את תחנת המדחס קאפו בון, תוניסיה, לנקודת הכניסה ברשת צינורות הגז האיטלקית במזארה דל ואלו, סיציליה, ונובעת מהגדלת הקיבולת שהתקבלה לאחר עבודות השדרוג בצינורות הגז אנריקו. Mattei (GEM) ו-Trans-Tunisian (TTPC). הקישור מחבר בין מספר קטעים; הראשונה מחברת את בארות ההפקה של חסי ר'מל במדבר אלג'יריה לתחנת מדידת הגז של עוד ספסף על הגבול עם תוניסיה, שם היא מתחברת לקטע בשטח תוניסיה (TTPC Trans-Tunisian Gas pipeline) המחבר את דחיסת הגז. station di Feriana עד לתחנת דחיסת הגז Capo Bon המשקיפה על הים התיכון.
לאחר קאפו בון הקטע הופך מתחת למים (155 קילומטרים) וחוזר לנחיתה ב- Mazara del Vallo שם הוא מתחבר לרשת התחבורה הראשית של Snam Rete Gas. כפי שתבחינו במפת TRANSMED, קווי הצוללות שונים. למעשה, כדי להגדיל את הקיבולת שלו, נבנה צינור גז שני (1997), במקביל לראשון, כדי לאסוף את זרימת הגז הגדולה יותר מקו שלישי (המכסה רק את הקטע האלג'יראי) שהושלם ב-2010.
הקטע התת-ימי שחוצה את מיצר סיציליה מורכב משלושה קווים בקוטר של 510 מ"מ ושני קווים של 660 מ"מ הגדלים מעל קטע היבשה האיטלקי. מיותר לציין שאחרי האירוע באזור הים הבלטי, הקטע הפך לבעל חשיבות אסטרטגית ודורש מעקב רציף. בניית צינור הגז החלה בין 1974 ל-1975, תוך הנחת קטע הצוללות מקאפו בון למזרה דל ואלו ב-1978.
Il טרנסמד הוא אחד מחמשת צינורות הגז המאפשרים לאיטליה לייבא גז טבעי מחו"ל, כמו גם מבנים חשובים נוספים כגון TAP (מה שמאפשר לנו לייבא גז טבעי מאזרבייג'ן) או את GreenStream (צינור גז באורך 520 ק"מ המקשר בין לוב לאיטליה).
זרימה משופרת זו עשויה לספק גז טבעי לא רק לאיטליה אלא גם למדינות אירופיות אחרות, מה שיעניק לאיטליה מעמד מיוחס לניהולה, ולמעשה יהפוך לצוואר בקבוק אסטרטגי. בתוכנית השאפתנית ובעלת החזון של ראש הממשלה האיטלקי, זה יאפשר למדינה שלנו להפוך למרכז של אירופה לאנרגיה, בעיקר גז, אבל גם מימן ירוק, ולשחרר אותנו מהתלות בגז הרוסי. המטרה היא אפוא לייבא, עד שנת 2024/25, בין 50 ל-70 מיליארד מ"ק גז בשנה הנובעים הן מחיזוק צינור הגז TAP המגיע מאזרבייג'ן והן מלוב.
פרויקט שאפתני ומורכב שכן הוא מעניין גם מדינות "ידידותיות" אחרות אשר יכלו לראות ביוזמה האיטלקית סכנה לאינטרסים שלהן שבקושי ניתן לראותם כאירופיים. המשמעות היא חזרה ללוב, מה שיכול להבטיח לנו עוד יותר מ-2 עד 9 מיליארד מטרים מעוקבים של גז. אחרון חביב, הגז המצרי, הקמה או השלמת מסופי גיזה אחרים והשדות החדשים שהתגלו על ידי ENI במזרח הים התיכון בהם יש אינטרסים טורקיים חזקים.
יבוא מאלג'יריה כלול בפרויקט כולל זה, הן באמצעות האמור לעיל טרנסמד מאשר צינור גלסי החדש1, שאמור לחבר את אלג'יריה עם סרדיניה ומשם להגיע לליבורנו.
בסינתזה קיצונית, עם זרימות אלו תוכל איטליה לספק את צרכיה הלאומיים אך גם לספק למדינות אירופה אחרות, כמו גרמניה אך גם אוסטריה, הונגריה ופולין. בפועל, תוכנית אספקת אנרגיה זו תמלא את הביקוש הגובר לגז טבעי במיוחד מהאיחוד האירופי, שמחפש חלופות למקורות האנרגיה הרוסיים. פרויקט מורכב שבו יהיה חיוני לתאם עם מדינות אירופיות אחרות, בפרט עם האיים הטרנס-אלפיניים, שהאינטרסים שלהם בצפון אפריקה תמיד היו גבוהים מאוד ולעיתים לרעתנו.
אלג'יריה, שותפה חשובה
והנה חזרנו לאלג'יריה שבה כבר פועלים שני צינורות גז: ה טרנסמד – אנריקו מאטי, שמגיע לאיטליה דרך הים התיכון, וה מדגס העובר ישירות מהחוף הצפון מערבי של אלג'יריה לאלמריה שבדרום ספרד.
הצינור מדגס זהו צינור המים העמוקים הראשון בים התיכון המעביר גז טבעי מאלג'יריה לספרד.
הצינור התת-ימי, שפועל מאז אפריל 2011, באורך 210 ק"מ, קוטר 24 אינץ', מסוגל להעביר עד 8 מיליארד מ"ק בשנה.
היחסים הכלכליים בין איטליה לאלג'יריה
בעולם, איטליה היא השותף המסחרי השלישי של אלג'יריה, הלקוח הראשון והספק השלישי. לעומת זאת, אלג'יריה היא שותפת הסחר הבכירה של איטליה באפריקה, וכיום, ספקית הגז המובילה שלנו, המכסה 34% מצרכי האנרגיה שלנו (לעומת 16% מרוסיה).
למעשה, בשנת 2022, האומה הצפון אפריקאית עלתה למקום הראשון כמקור גז לאיטליה. לדברי מנכ"ל ENI Descalzi, שנכח בביקור הממלכתי, לאחר קיצוץ הגז הרוסי, הקשרים עם אלג'יריה התהדקו: "... ניתנו יותר מ-3 מיליארד מ"ק ועוד 3 מיליארד ב-2023 ואחר כך יותר. אנחנו צריכים לחשוב שרק לפני שנתיים אלג'יריה נתנה לאיטליה כ-2 מיליארד, עכשיו היא נתנה 21, נגיע ל-25 מיליארד בשנה הבאה ואז ב-28-24 נחרוג ממנו שוב. זה באמת שותף אסטרטגי שעוזר רבות לאיטליה".
אבל לא רק נפט וגז.
בשנים האחרונות חל גיוון בהשקעות של כ-180 חברות איטלקיות שיש להן נוכחות מובנית באלג'יריה, גם בתחומים כמו מגזרי האגרו-מזון והאגרו-תעשיה ובאנרגיה מתחדשת.
לגבי יבוא, בין ספטמבר לינואר 2022, היבוא הלאומי מאלג'יריה הסתכם ב-12.219,43 מיליון יורו, כולל 4.761,48 מיליון למוצרים מינרליים, דלקים מבוססי פחם ומוצרים שמקורם בזיקוק נפט תמורת 672,29 מיליון. יש להשוות נתח חשוב מהיבוא שלנו אליו יש להשוות גם את הייצוא למדינה הצפון אפריקאית הזו, שבין ינואר לספטמבר 2022 הסתכם ב-1.633,65 מיליון יורו, המהווה 26,6%+ לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
בין הסחורות, המכונות והציוד המיוצאים ביותר עבור 614,57 מיליון יורו, קוקס ומוצרים הנובעים מזיקוק נפט עבור 129,9 מיליון יורו, מוצרים כימיים עבור 139,19 מיליון, מוצרי מתכות עבור 118,12 מיליון, פריטי גומי ופלסטיק עבור 101,37 מיליון אך גם מוצרי מזון עבור 93,26 מיליון חשובים. בין החומרים, פלדה, מלט וחומרי בניין שביניהם אגרגטים-בטון מהווים 40% מהמכירות, ואחריהם אריחים עם 27,86% שכמותם הנמכרת נאמדת ב-100 מיליון מ"ר, מתוכם 97,5% מהמגזר הפרטי.
למעשה, באלג'יריה יש מגזר תעשייתי שעדיין לא מפותח (התעשייה, למעט מגזר האנרגיה, מייצגת רק 5% מהתמ"ג) ולכן הפתיחה הזו כלפי אלג'יריה מציעה הזדמנויות גדולות יותר ליצוא של מוצרים איטלקיים מכל תעשיות הייצור. וכל זה, אני רוצה להדגיש, זה יתקיים על הים.
תפקידו של הצי האיטלקי
יש לאשר מחדש ולהדגיש את חשיבות ההגנה על האינטרסים הלאומיים בים בכל הרמות. הים הוא לא רק הסביבה הנעימה שמקבלת אותנו בכל עונות השנה אלא מעל הכל המדיום שאפשר לנו לשרוד ולשגשג במשך מאות שנים. תפקידו של חיל הים הוא להבטיח אינטרסים לאומיים בים, בכל מקום שצריך.
ראש הממשלה מלוני, בברכתו לצוות פריגטת ITN קאראביניירה, לרגל הביקור הדו-צדדי באלג'יריה, ברצונו לתת הכרה ראויה למחויבותו של הצי האיטלקי, הדגיש כי "הרוב המכריע של האינטרסים הלאומיים שלנו נוסע בים התיכון. זהו טריטוריה מכרעת עבורנו, ובמיוחד אני, המייצג את ממשלת איטליה הנוכחית, מאמין שהעבודה שאתה עושה היא אסטרטגית ביותר מכיוון שאנו שוב מקרינים את איטליה בראש סדר העדיפויות לים התיכון עבור האינטרסים האסטרטגיים שלה, אבל אם לא אם הייתה עבודת הסיור שלך, המאבק בסחר לא חוקי, הגנה ומעקב אחר תשתיות אסטרטגיות, לא היו לנו התנאים המוקדמים לעשות את העבודה שאנחנו רוצים לעשות".
הכרה חשובה החורגת מדברי ביקור נסיבתי ורואה שוב בחיל הים שלנו כלי הכרחי להגנה על האינטרסים הלאומיים לאורך נתיבי הים החיוניים לכלכלתנו.
רשתות הגז באירופה, מציינים את הצוללות מצפון אפריקה ודרך הים היוני המייצגות מסלולים אסטרטגיים חיוניים שידרשו שליטה ימית מתמדת, על הקרקע ותת-מימי, כדי לשמור על בטיחותן.
לסיכום, אנו חווים רגע חשוב אשר רואה בביקורו של ג'ורג'יה מלוני באלג'יריה, ימים ספורים לאחר ביקוריו של שר החוץ, אנטוניו טאג'אני, בין טורקיה, תוניסיה (עם מתאו פיאנטדוסי) ומצרים, את האישור. של דיאלוג ברחבי הלוח עם שותפים עתידיים, בחזון סוף סוף רוחק ראייה של איטליה הממוקמת כמרכז אירו-ים תיכוני, החל בהפצת גז.
חלום שמזכיר את זה של אנריקו מאטי שחלם על רומא מעורבת מלאה בים התיכון, נקודת המשען בין אירופה ואפריקה, המכיר בדרגה ובכבודן של מדינות "אמיתיות" למדינות אפריקה, כבר לא מדרגה שנייה.
לאחר הבלבול הגיאופוליטי של השנים האחרונות, אנו זקוקים לקבלת החלטות ולפרגמטיזם כדי להבטיח עתיד משגשג משותף בתיאטרון הימי הים תיכוני.
1 גלסי, ראשי תיבות של צינור גז אלג'יריה-סרדיניה-איטליה, הוא פרויקט שמטרתו לבנות צינור גז באורך 830 ק"מ, מתוכם 560 בים. הוא ישמש לייבוא גז טבעי מאלג'יריה ליבשת איטליה דרך סרדיניה בהיקף של 8 מיליארד מ"ק בשנה. אלג'יריה משתתפת עם 41,6%.
צילום: נשיאות מועצת השרים / אינטרנט / טרנסמד
(המאמר פורסם במקור ב- https://www.ocean4future.org)
