ארדואן נרעד להתערב בלוב עד כדי כך שלא חיכה לפתיחת הפרלמנט שלו שישלחו כוחות, שתוכננו ל -2 בינואר, ולמעשה כבר הסתננו בחשאי במשך ימים ארוכים.
חזרתה של טורקיה ללוב לאחר גירושתה בשנת 1912, דווקא בידי האיטלקית, היא הזדמנות בלתי ניתנת לערעור בשני הבחינות לפחות, הראשונה הכלכלית הראשונה, להשיג גישה מיוחסת למרבצי הפחמימנים במים מול לוב ולהשקעות הקשורות שחזור לאחר מלחמת האזרחים (כ -13 מיליארד דולר של עבודות שהופצו לחברות טורקיות, הושעו לאחר נפילתו של קדאפי), השנייה, של צו אסטרטגי, להחזיר את הנוכחות הטורקית בלוב ובמרכז הים התיכון לאחר מאה של היעדרות, גם היא במחיר של מרגיזה קיצונית של האיזונים הצבאיים והפוליטיים כלפי איטליה ויוון.
לגירוש איטליה מלוב תהיה גם תהודה חזקה בדעת הקהל הטורקית: יישוב חשבון ישן, שנשאר תלוי ועומד ממלחמת איטליה / טורקיה בשנת 1912, כאשר העות'מאנים איבדו את לוב ביד האיטלקית. עד לפני מספר חודשים תופיע השערה שניתן היה לממש רק בעתיד דיסטופי. עכשיו החלום של ארדואן יכול להתגשם באמת.
מעולם לא הייתה איטליה בודדה וחלשה, לא הייתה מצוידת להגן על האינטרסים הלאומיים שלה, ללא המגן האמריקני ובהיעדר הקשר רב-צדדי בו ניתן למצוא מקלט וכיוון פוליטי.
מעולם לא ייצגה טורקיה יריב אימתני, לא רק בגלל יכולתה הצבאית, אלא מעל הכל בגלל נטייתה להשתמש בכוח גם נגד מדינות השייכות לנאט"ו (מול יוון ולאחרונה נגד איטליה במימי קפריסין).
לכן קורה שכמו בעבר, איטליה נכנעת לפיתוי לחפש ישועה ממתנגדיה. גם במקרה זה נראה כי קפיצה על מרכבת הזוכה היא הדרך היחידה לצאת, בתקווה לתנאים פחות קשים מאלה שניתן להשיג על ידי הישארות לצד אל-סראג 'עד הסוף.
הבעיה היא שמצד אחד ייתכן שסופו של אל-סראג 'לא יהיה ממשמש ובא כמו שהופיע לפני מספר ימים, לפני ההכרזה על התערבותה הישירה של טורקיה ומצד שני שהמחנה התומך בהפטר כבר עמוס מאוד כדי להשאיר מקום להגנת האינטרסים האיטלקיים, יתר על כן, מתנגשים במדויק עם אחד הספונסרים העיקריים מהשעה הראשונה של הפטר, או צרפת.
עם כניסתם של הטורקים לוב לצד אל-סרג ', השינוי הצפוי בפריסת איטליה יכביד מעט על מאזן הכוחות בשטח וכתוצאה מכך לא יהווה סחורת חילופי דברים מעניינים במיוחד להפטר, בעוד שכזו אם יאושר, הדבר יפגע משמעותית באמינותנו הבינלאומית ובהגנה על האינטרסים שלנו בטריפוליטניה אם טריפולי יתנגד למצור על הפטר. הרבה יהיה תלוי בזמני המשבר וההתפתחויות בשטח בימים הקרובים.
האינטרס של קואליציית הפטר להדיח את אל-סראג 'בהקדם האפשרי לפני שהנוכחות הטורקית תהיה משמעותית ולפני התערבויות בינלאומיות של האו"ם / האיחוד האירופי עשויות להפעיל הפסקת אש בשטח שעלולה למעשה להעדיף את ארדואן שימשיך להסתנן לוותיקים לא סדירים מהסכסוך הסורי.
לעומת זאת, לארדואן יש אינטרס להאריך את מצב הסכסוך סביב טריפולי כדי לתת לגיטימציה לפריסה של מכשיר צבאי מספיק חזק שיאפשר לו לנהל משא ומתן על שהייתו בטריפוליטניה, אולי בתמורה לשליטה ברוסיה / מצרים של סירנאיקה, עם אפשרות לפתוח בסיס חיל הים בדרנה עבור הרוסים ולהקים אזור חיץ במזרח סירניאקה, אותו מבקש ראש ממשלת מצרים א-סיסי.
בינתיים, עד שייפול אל-סראג 'מה יקרה לאינטרסים והפגיעויות האיטלקיות בלוב שהכתיבו את בחירתנו בתחום לצד אל-סראג', הוויתורים של ENI על הפיקדונות העצומים של הפחמימנים הלובים (בין הבולטים מאלו באזור הכלכלי הבלעדי של לוב), צינור המליטה (מערבית לטריפולי) והשליטה בזרימת הנדידה?
התמונה המתהווה עבור איטליה עשויה להיות שלילית הן במקרה של התנגדותו של אל-סרג ', שכן היינו ממהרים לנטוש אותו לייעודו ברגע הקושי המרבי, ובכך לפתוח את הדרך לטורקים, וגם ב מקרה הניצחון של הפטר, מאחר שקפצו על עגלתו של הזוכה.
צילום: נשיאות רפובליקת טורקיה / אליזה
