לפני שנה בדיוק (מרץ 2020) הודיע חיל הנחתים של ארצות הברית על סילוק רכיב השריון שלו (המורכב משלושה גדודים פעילים, ועוד אחד במילואים, כולם מצוידים ב- MBT M-1A1 אברמס), על מנת להשקיע יותר משאבים ברכיב הטיל והמל"ט.
באוגוסט 2020, צבא בריטניה שקל גם את האפשרות לפרוש את יחידות השריון שלו, חטיבות 12ͭ ͪ ו- 20ͭ,, מצוידות ב- MBT. צ 'לנג' ר 2 (לכל חטיבה יש גדוד שריון על 58 עגלות), במקום החטיבות להכות (שעל פי האסטרטגיה הבריטית יצטרך להיות בעל עומק תמרון של 120 ק"מ).
במקרה האחרון זו הייתה רק השערה, שנפלה אז על אוזניים ערלות.
עם זאת, הן במקרה (האמיתי) של הנחתים והן אצל אחד (ההיפותטי) של הצבא הבריטי, הדיון על כלי רכב משוריינים אינו מכוון להטיל ספק בתועלתם בתרחישים המבצעיים הנוכחיים. כוח האש והניידות של מטוסי MBT מודרניים נותרים נכסים יקרי ערך, בידי מפקד, בשדות הקרב, אפילו אלה הבאים.
השאלה שיש לשאול היא עד כמה המשאבים הכספיים להכשרה, הצטיידות ותמיכה ברכיב משוריין משפיעים על תקציבי הביטחון, בהשוואה ליכולות אחרות כמו מל"טים, מערכות טילים, סייבר לוחמה.
הסכסוך האחרון בנגורנו קרבאך, בין ארמנים לאזרבייג'נים, הדגיש את יעילותם של המל"טים (כולל אלה התומכים באש תותחנית) נגד כלי רכב משוריינים פתוחים. במבצע עוֹפֶרֶת פוסו בשנת 2006 בלבנון ספג חיל השריון הישראלי הפסדים רבים בגלל מטעני המטען ומערכות הטנקים הנגדיות של מיליציות חיזבאללה.
נכון גם, עם זאת, שאובדן אפילו מספר משמעותי של מטוסי MBT, בפרט בהקשרים טקטיים, אינו מהווה באופן אוטומטי ירידה מבצעית של יחידות השריון.
MBTs מילאו תפקיד חשוב במלחמת סוריה, שם T-90A ממשלתיים, למשל, הציעו תשואה מבצעית טובה. כמו גם בסכסוך בדונבאס ב2014 טנקים שימשו את שני הצדדים, במיוחד הרוסים הפגינו את יעילות הטקטיקה שלהם באמצעות ה- MBT T-72B3 ו- T-90A. בתיאטרון המבצעי האחרון ראוי להיזכר בעובדה שלכוחות הרוסים יכולות להיות יכולות עדיפות מבחינת ארטילריה, מל"טים וסייבר. לוחמה, כולם משולבים ברכיב המשוריין.
ההשערה של הוצאת הטנקים לפועל על ידי הצבא הבריטי, נולדה מתוך התפיסה המבצעית לפיה בריטניה כמעט ולא תמצא את עצמה נלחמת, לבדה, נגד אויב בעל יכולות צבאיות משלו - או עליונות - אך אם זה יקרה. , ראוי לשאול איזה תפקיד הרכיב המשוריין יכול למלא. מכאן הניתוח על יכולות מרכבת הקרב צ 'לנג' ר 2 (צילום פתיחה), סופק לחטיבות השריון הבריטיות, בהשוואה לאחרים שניתן לרכוש באמצעות מערכות נשק שונות.
היכולות הרוסיות בתחום ATGM של שיגור תותח MBT צברו תאוצה משמעותית בשנים האחרונות. הטיל נגד טנקים 3UMK21 אצן, שהושק מתותח 2 מ"מ 82A1-125M - המצייד את ה- MBT T-14 החדש armata - יש טווח מקסימלי של 12.000 מטר והוא מסוגל לנקב שריון מרוכב של כמעט 1000 מ"מ. נראה כי גם עגלות סיניות סוּג 99 (צילום), בעתיד, יוכלו לשגר את דגם הטיל הזה.
אז גם ההגנה וגם כוח האש של צ 'לנג' ר 2 (אפילו עם חתיכת Rheinmetall 120/55 מ"מ) הם אינם מספיקים מול יריבים שיכולים להעלות מיומנויות דומות (ורבים אחרים).
בהתחשב בקיצוץ המתמשך במשאבי הביטחון, האם יהיו מספיק קרנות כדי להמשיך ולהשקיע ברכיב המשוריין? מצד שני, סילוק בטנקים יאפשר לפנות כספים למערכות טילים לעמוד-כבוי, או ברקטות מונחות GPS כגון ה- GMLRS-ER 227 מ"מ.
בעיקרון זה מה שעושה חיל הנחתים (v.articolo), על ידי תיעול הכספים למערכות בעלות ביצועים טובים יותר - כגון טילים נגד ספינות /אדמה לתקוף NSM (צי שביתה טיל) - להתמודד מול יריב באותה רמה (או כמעט) בתיאטרון דרום האוקיאנוס השקט.
ויתורם של הנחתים על טנקים נובע אפוא משינוי אסטרטגיה (בהקשר מבצעי ספציפי מאוד) הרואה שימוש בכלי רכב מסובבים - משגרי טילים וסיור, אפילו ללא צוותים - ולא בכלי רכב ממוקדים, תוך שמירה על השימוש באחרונים. בניגוד למה שקרה ב -70 השנים האחרונות, ליחידות השריון של צבא ארה"ב.
צילום: ארגון הבריאות המודרני / צה"ל / סין הרפובליקה העממית / חיל הנחתים האמריקני
