האימפריה הסובייטית נוצרה באמצעות כיבוש צבאי והחזיקה יחד בכוח הכפייה של המפלגה הקומוניסטית, הוועדה לביטחון המדינה (ק.ג.ב) והצבא. לאחר ההפיכה הכושלת באוגוסט 1991, כל אחד ממוסדות אלה הוכנס למצב של חוסר סדר.
הצבא הסובייטי העמיד בראש סדר העדיפויות הגבוה ביותר את היותו מוכן לנהל ולנצח במלחמה נגד המערב. מלחמה שהם ראו מבחינה אידיאולוגית את ההתנגשות המכריעה בין שתי מערכות חברתיות-כלכליות מנוגדות: קומוניזם וקפיטליזם.
הדוקטרינה הצבאית של הקרמלין הניחה שהמלחמה תתנהל בקנה מידה עולמי, בה יימשכו יעדים פוליטיים ואסטרטגיים באופן נחרץ. בעוד נת"ו נתפס כאיום העיקרי, מוסקבה האמינה שמדינות המזרח הרחוק, במיוחד סין ויפן, יכולות להצטרף לקואליציה האנטי-סובייטית. מבצעים צבאיים יתנהלו לאורך כל גבולות ברית המועצות, כולל מתקפות בעלות ברית אפשריות שיושקו מדרום מערב אסיה.
לאורך אמצע שנות ה -1980 ותוך שנות ה -1990 היו הכוחות המזוינים הסובייטיים בעיצומו של ארגון מחדש גלובלי שגודלו היה בגודלו רק לקיצוץ המאסיבי בכספי הביטחון שנעשו בשנות חרושצ'וב המוקדמות.
ארגון מחדש זה כלל כל אלמנט של הכוחות הסובייטיים וכלל באימוץ דוקטרינת הגנה חדשה, צמצום ניכר של כוח האדם והסגת כוחות מוסקבה ממזרח אירופה.
בתחילת שנות התשעים, החתימה על אמנת בקרת הנשק במוסקבה, ה- CFE (אמנה על הכוחות המזוינים הקונבנציונליים באירופה), העניקה לגוש המערבי תובנה חסרת תקדים לגבי גודל וארגון הכוחות המזוינים הסובייטים. באזור מהאוקיינוס האטלנטי ועד אוראל, כמו גם המחויבות של מוסקווה לבצע הפחתת נשק עוד יותר.
ההפיכה הכושלת של אוגוסט 1991 הכניסה שינויים משמעותיים בצבא הסובייטי.
נסיגת הכוחות הסובייטים מצ'כוסלובקיה, הונגריה ומונגוליה, יחד עם צמצום גרמניה, פולין וברית המועצות עצמה, הובילה לירידה מתמשכת באוגדות הפעילות משנת 215 בתחילת 1989 לכ -140.
מבנה אוגדות התמרון עוקב אחר זה ששימש בשנות השמונים, המורכב משלושה גדודי רובים ממונעים וגדוד משוריין אחד באוגדת רובים ממונעים, שלושה גדודים משוריינים וגדוד רובים אחד באוגדת שריון.
גודלו של גדוד טנקים במערכי חטיבות הרובים הממונעים צומצם מ -40 ל -31 טנקים, עם ירידה של כ -12% בטנקים.
המבנה הטיפוסי של סוללת ארטילריה הופחת משישה לארבעה אקדחים.
במקרים רבים, יכולות הנ"ט, ההגנה האווירית והמהנדס הוגדלו.
למרות צמצום הכוחות באירופה, הסובייטים המשיכו לייצר כלי נשק מתקדמים טכנולוגית, כגון גרסאות משודרגות של ה- T-72 ו- T-80 MBT, המצוידות במשקפי ראיית לילה חדשים, שריון תגובתי והדור האחרון של טילים מונחים.
הם הביאו גם סוג חדש של IFVs, שנקרא BMP-3, חמוש באקדח 100 מ"מ ואקדח קואקסיאלי 30 מ"מ. כמו כן חודשה הארטילריה, עם כניסתו לשירות של הוביצר הגרוע בגודל 2 מ"מ 65A152 ו-ארטילריה מונעת עצמית בגודל 2 מ"מ 19S152.
הסובייטים החליפו גם כ- 122 מ"מ ארטילריה SP עם יחידות נגררות בגודל 85 מ"מ ביחידות ממערב לאוראל, ככל הנראה כחלק מתוכנית לעמוד בתקרות הארטילריה של אמנת CFE. כשליש מתותחי השדה בגודל 100 מ"מ ומעלה ממערב לאוראל ורבע מהתותחים בכל האוגדות הפעילות היו מצוידים בתחמושת הנעה עצמית. כרבע ממשיטי הטילים בשטח הוחלפו בדגמים חדשים של 220 מ"מ (BM-25) ו -300 מ"מ (BM-30), במקום הישנים של 122 מ"מ.
היכולות של הארטילריה הרב-חביתת חטיבות התמרון הוגדלו עוד יותר הודות לאימוץ תחמושת ומערכות כיוון חדשות.
לכוחות הטילים היו כ -1.300 מטוסי SRBM (טילים בליסטיים לטווח קצר), כולם בעלי יכולות גרעיניות. ברמת האוגדה הוחלפו הגדודים המצוידים ב- FROG הישנים ב- SS-21, שאורגנו מחדש לרמת החטיבה עם 18 משגרים כל אחד. ארגון חדש זה איפשר ליישם יכולות פיקוד ובקרה (C2).
כוח מסוק ההתקפה נותר מבוסס על Mil Mi-24 Hind, הנתמך על ידי גרסאות חמושות של מסוק התחבורה Mil Mi-8 Hip. פיתוח דגמים חדשים, כגון Mil Mi-28 Havoc ו- Kamov Ka-50, הושעה עד לזמינות של מספיק כסף.
בין אמצע שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, הצבא הסובייטי היה בעיצומו של מבנה מחדש מורכב. ארגון מחדש זה כלל כל היבט של הכוחות המזוינים והורכב בעיקר מצמצום הצוות ונסיגה של רוב הכוחות בגבולות ברית המועצות.
ההפיכה הכושלת באוגוסט הציגה אלמנטים של שינוי נוסף בצבא. התפקיד המוסדי של הכוחות המזוינים בברית המועצות, כסמל ברור לשליטת הכוח הפוליטי, השתנה לנצח.
צילום: אינטרנט / הגנה מקוונת
