מינואר הבא, דונלד טראמפ יחזור לבית הלבן. האירוע הזה פתח ויכוח רחב באירופה על מה יכולים להיות הקווים האסטרטגיים של מדיניות החוץ של טראמפ, מקושר לתוכניות של חוגים "הגבלה", וכיצד יכולות הכוחות של היבשת הישנה לחזק את ההגנה שלהן, להתגבר על ה"משוכה" של לראות את עצמם מובטחים באופן בלעדי על ידי המטריה האמריקאית. ויכוח שמתגנב אל קפלי התחרות המערכתית ברמה התעשייתית בין ארצות הברית לאירופה; שאלה על סדר היום, שאמנם אינה משפיעה על מנגנון הברית, שנותר מוצק במיוחד, אך יש להתייחס אליה כדי לשקול את היחסים בין שני הצדדים של האוקיינוס האטלנטי בתנאים שווים.
אחד המרכיבים שהכי דנים בהם הוא זה של לחזק את הבסיס התעשייתי הביטחוני האירופי, באמצעות תוכניות שיתופיות לפיתוח וייצור של נשק ומערכות יבשתיות, שניתן להשתמש בהן בשיתוף פעולה עם ארה"ב, אך אינן תלויות בארה"ב מבחינת רישיונות ורכיבים. עם זאת, ניתן לבנות אסטרטגיה "אוטונומית" להגנה אירופית רק בטווח הארוך, כאשר נסיבות הרגע, כמו מלחמת אוקראינה, לא יכתיבו את קו המדיניות הצבאית והמדיניות התעשייתית שיש לפעול לפיהן.
כרגע, למעשה, יש צורך להדגיש כיצד, למרות מערכות מצוינות המיוצרות באירופה, לא קיימת אוטונומיה אסטרטגית אמיתית וכי הכוחות המזוינים של מדינות אירופה תלויים בנשק שנרכש מארצות הברית או מיוצר ברישיון. זאת בשל העובדה שלבנות בריתה באירופה של אמריקה יש בעיה כלכלית פוליטית במאמצי ייצור הנשק שלהן, הקשורה לכוח השוק של ארצות הברית, תוצאה של הוצאה היסטורית גבוהה מאירופה ועם מרווח צמיחה רחב, אך גם העובדה שבמיוחד המדינות ה"קטנות" של האיחוד, שיש להן תעשיות ביטחוניות מתפתחות, רואות בייצור מורשה מקלט בטוח שממנו הן לא יכולות להתרחק.
אחרון חביב, הצורך של האיחוד האירופי להצטייד בהקדם האפשרי בכלים על-לאומיים (לא רק "איגרות חוב הגנה" אשר נדון לעתים קרובות) למימון הן של מחקר ופיתוח והן פרויקטים של ייצור של מערכות נשק שתוכננו על ידי ארגונים ממלכתיים-תעשייתיים בינלאומיים במודל של זה שנוצר לאחרונה עבור GCAP.
כבר בקדנציה הראשונה שלו, טראמפ הוציא את הגרסה החמישית של מדיניות העברת הנשק הקונבנציונלי (CAT), במטרה לעודד יצוא נשק אמריקאי לחו"ל, הן בקרב בעלות ברית באירופה והן ברביע ההודו-פסיפיק. לפי ה-CAT, מכירת נשק הייתה צריכה להיחשב כמכשיר מדיניות חוץ שמטרתו לפתוח ערוצים מועדפים לאותן מדינות שצריכות להיכלל במנגנון הביטחון של וושינגטון. בנושא זה, הבחירות של ממשל ביידן לא חרגו בהרבה מהקו הטראמפי.
בין היתר, לא צריך להפתיע שה-CAT של טראמפ נופל במלואו בתוך התפיסה האסטרטגית של "אמריקה תחילה", אם כי לא ניתן למסגר אותו לפי הקנונים הפרוטקציוניסטיים של המדיניות הכלכלית של MAGA. ואכן, מדיניות החימוש של טראמפ נועדה לשפר את ה"מכניקה" של מערכת היצוא.
עם זאת, הפרדוקס של "המגבלות", שמטרתם לקדם את חלוקת הנטל הכלכלי והצבאי של נאט"ו בין בעלות ברית ארה"ב, הוא שזה כרוך גם בקבלת תחרות טרנס-אטלנטית מאוזנת יותר בביטחון ובתעשייה.
צילום: צבא ארה"ב
