אוקראינה-רוסיה: מלחמה שנועדה להימשך?

(של אנטוניו לי גובי)
09/10/22

הלחימה באוקראינה נמשכת עם מטען המוות וההרס שלהם. במקביל, נימת ההצהרות של כל שלושת המתלהמים שיש להם דעה, כלומר פוטין, ביידן וזלנסקי, הופכות מאיימות יותר ויותר. מצד שני, מה שהייתי מגדיר כ"שותפים ללוחמים ללא ידיעתם", כלומר נאט"ו והאיחוד האירופי, לא נראה שיש עד כה לא רעיונות משלהם לגבי הסכסוך וגם, אם היו להם, היכולת האמיתית לבטא אותם.

שי ג'ינפינג, כמיטב המסורת הסינית, מחכה ברוגע על גדות הנהר, בטוח שהאירועים יאפשרו לו רכישות במחירי חיסול ברוסיה, אירופה ואולי גם ביבשות נוספות.

העובדה שהטונים של ההצהרות הרשמיות עוקבות אחר הסלמה מאיימת היא סימן ברור לחוסר ביטחון מנהיגות ואין לפרש אותה כביטוי של כוח.

זה מדאיג מאוד מכיוון שכל שלושת המנהיגים שהזכרתי מודעים לאופן שבו תוצאות הסכסוך תלויות לא רק באינטרסים הלאומיים שלהם, אלא גם בעתיד האישי שלהם ושל מעגל הנאמנים הקרוב ביותר שלהם. עבור ביידן מדובר בעתיד הפוליטי, לא כל כך שלו, מסיבות גיל ברורות, כמו זה של הדמוקרטים בארה"ב. עבור פוטין זה גם החיים שלו, שכן במקרה של תבוסה המתנגדים בקושי ישאירו אותו בחיים ובכל מקרה, בטח לא חופשי. אפילו זלנסקי יכול אולי לקחת סיכונים דומים לאלו של פוטין במקרה של תבוסה, משום שהאופוזיציה הפנימית שהושתקה עד כה עלולה להסס לסלוח לו על תבוסה.

בשטח, עיתונאים שעוקבים אחר הלחימה היום-יומית מספרים לנו שהמצב רע לכוחות הרוסים. אולם נקודת המפתח היא לא כמה אלפי קילומטרים רבועים שני הצדדים צברו או איבדו שליטה. כן, גורם חשוב, אבל לא גורם קובע בפני עצמו. הנוכחית עומדת להיות קונפליקט ארוך בנוגע לתוצאות שעשויה להיות מסוכן לבצע תחזיות, אלא אם כן קפיצת מדרגה, שתוזכר בהמשך, עלולה להביא אותו למסקנה מהירה.

הימורים התקפיים ונסיגה של עשרות ועשרות קילומטרים תוך כמה ימים הם נורמליים יחסית כאשר מתעמתים עם כוחות ממוכנים ומשוריינים בשטח שטוח בעיקרו, כמו אלה האוקראיניים, שבהם נראה שהמכשול האמיתי היחיד הוא הנהרות, שלאורכם הרוסים. יכול לעגן.תמרון הגנתי ולעצור, עד הקיץ, את ההתקפה האוקראינית.

עם זאת, משמעותי יותר, יכול להיות שיבוש ברור של העקביות של הכוחות הרוסיים. הקרמלין, למעשה, הפעיל בתחילה כוחות סדיר רוסיים במידה מופחתת בהחלט (בין היתר, לעתים קרובות שלחו יחידות עם גיוס לרוסיה האסיאתית). לכן, מוסקבה שילבה את היחידות הסדירות עם מיליציות לא סדירות (צ'צ'נים, "ווגנרים", סורים) בדיוק כדי להימנע מהעמסה על האזרחים הרוסים האתניים בהתחשב בצורך לשמור על טובתם.

ההבדל בטיפול בין מחלקות רוסיות לבין קבוצות אתניות אחרות ניכר גם במהלך התערבותה של ברית המועצות בת עשור באפגניסטן (1979-89), ויצרה לא מעט האשמות מקבוצות אתניות אחרות (תמונה).

ההחלטה לפנות למיליציות לא סדירות היא גם בחירה שנכפתה כנראה במישור הפוליטי בגלל מנקודת מבט צבאית זה לא הגיוני. באופן בלתי נמנע, עירוב כוחות כזה (סדיר ואחר) כרוך בקשיי תיאום בשטח, פיצול של שורת הפיקוד (מיליציות אלו אינן מכירות בסמכותן של שרשראות פיקוד רגילות אלא רק בכריזמה האישית של מנהיגיהן), אופנים וטקטיקות. של שימוש שלא ניתן ליישב. ברור שבמקרה של קריטיות או כישלון בלתי נמנע שתהיה שורה של האשמות הדדיות בין היררכיות צבאיות "רגילות" למיליציות, המאשימות זו את זו בכשלים. אנו רואים זאת בימים האחרונים גם בהאשמות המעניינות בעליל של יבגני פרויגוז'ין (בעלים ומייסד קבוצת וגנר) ורמזן קדירוב (מנהיג פוליטי וצבאי של הצ'צ'נים) נגד ההיררכיות הצבאיות ה"רגילות" ובעיקר השר של ההגנה של הפדרציה Sergej Sojgu.

למעשה, במוסקבה כנראה הגיע הזמן להאשמות. ברור שפוטין חייב לשמור על אמינותו וכדי לעשות זאת הוא יצטרך להפיל את ראשיהם של זוג שעיר לעזאזל. בקיצור, הגיע הזמן "מורס הוויטמה שלך".

גורם ממש לא מבוטל, גם להשפעה שיש לו על דעת הקהל המערבית, הוא שהמיליציות השונות שמסתובבות באוקראינה אינן מכבדות את חוק הסכסוכים המזוינים ומתמכרות לפשעים וזוועות, אפילו כטכניקת הלחימה המיוחדת שלהן. מה שכן, מדווח לנו באופן קבוע מהאזורים שבהם קייב חוזרת לשלוט.

עם זאת, ברור שמתכננים רוסים זלזלו בהיבטים מסוימים של מה שמכונה "מבצע צבאי מיוחד". ללא קשר למטרותיה הראשוניות של מוסקבה, המבצע מתגלה כיקר בהרבה במונחים של זמן וכוחות הנדרשים להשגת היעדים ממה שהיה ברור שתוכנן.

זו הדרך היחידה להסביר את הקשיים הרוסיים שדווחו שוב ושוב בהבטחת תמיכה לוגיסטית נאותה לעמידה בכוחות הלוחמים ובהחלפת כלי רכב הרוסים או לא יעילים בחומרים לא מיושנים. כך גם לגבי הגיוס החלקי שנקרא בסוף ספטמבר.

הכוחות המגויסים אינם יכולים לתרום תרומה של ממש בטווח הקצר. למעשה, ההתגייסות, גם אם של חיילי מילואים שעזבו את השירות לפני כמה שנים, אינה דבר פשוט אם לא זמין מימי שלום ארגון ספציפי ומבוסס, המספק ריקול תקופתי, אמצעי ציוד וחומרים מאוחסנים. , או של יחידות ה"מסגרת" המאורגנות ממילא שחבריהן נפגשים בקביעות כדי להתאמן. זה לא המקרה עם הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

במקרה הרוסי, שבו מעוניינים להימנע משליחת נצנצים ועריקים פוטנציאליים לאי סדר, יצטרכו החיילים לחזור למרכזי הגיוס וההכשרה כדי להצטייד מחדש ויצטרכו להקים מחדש את היחידות כמעט מאפס. פעילות שלוקחת זמן אם למחלקות תהיה יכולת מבצעית ולו מינימלית.

נכון שמסתובבים סרטונים של חיילי מילואים שהיו נוטים לרמוז שגם הכללים הבסיסיים הללו לא קוימו. סרטונים (פריים) כאלה יכולים להעיד על כמה חוסר יעילות רציני של המנגנון הצבאי הרוסי או להיות כלי לתחרות אסורה בין כוחות מזוינים רגילים למיליציות (קְבוּצָה וגנר ו/או צ'צ'נים בפרימיס) נוטים להכפיש אחד את השני, דבר שכבר הוזכר. תחרות שכבר הוזכרה ואשר תתלהט יותר ויותר במקרה של התפתחות שלילית של המצב על המגרש.

מצד שני, צבא הפדרציה הרוסית היה בנוי לבצע מבצעי לוחמה קלאסיים בעוצמה גבוהה, אך לתקופות מוגבלות, וניכר כי לא היה נוטה לבצע פעולות בעוצמה גבוהה לאורך זמן. נראה כי התמשכות המבצע מלחיצה הן את האספקה ​​הלוגיסטית של יחידות הקשר והן את נהלי ההחלפה וההחלפה של כוח אדם.

נכון שכוחות רוסים פעלו בהצלחה בסוריה, לוב ובסאהל במשך שנים, אולם נראה כי הפעילויות התובעניות ביותר הואצלו לקבלני הקבוצה וגנר.

בהקשר זה, אי אפשר שלא להתייחס לנושא הפנייה לנשק גרעיני או נשק ביולוגי וכימי. זה ידוע שלרוסיה יש ארסנל מגוון לא רק גרעיני, אלא גם כימי וביולוגי. יתר על כן, גם לארה"ב יש אותם. להחזיק אותם לא אומר בהכרח לרצות להשתמש בהם, כפי שמוכיח יותר מחצי מאה של הרתעה גרעינית. עם זאת, זה יהיה דבר אחד להשתמש בנשקים האלה נגד יריב שאין לו אותם, שונה מאוד זה כשאתה יודע שספירלה של פעולות ותגובות תתחיל עם יריב שיש לו גם אותם בשפע (במקרה זה ארה"ב שתגיב להתקפות גרעיניות, ביולוגיות או כימיות נגד מטרות אוקראיניות).

הבה נעזוב מיד בצד את ההבחנה בין מכשיר גרעיני טקטי לאסטרטגי. ההבחנה בהחלט קשורה לפוטנציאל בקילוטון או מגהטון, אבל אולי זה לא ההיבט שיעשה את ההבדל היום. ההבחנה לפי המטרה, הטקטית או האסטרטגית, שיש לשאוף אליה נראית רלוונטית הרבה יותר מהפוטנציאל.

בסכסוך המשולש, כלומר בין רוסיה, ארה"ב ואוקראינה, ההשפעה תהיה בעלת אופי אסטרטגי גם אם מוסקבה תחליט לשגר פצצה בעלת פוטנציאל מוגבל על מטרה צבאית גרידא באוקראינה. כנראה לא באזורים השנויים במחלוקת, כולם מיושבים, רוצים לאחר מכן לרכוש שליטה. גורם זה לבדו לא יסווג את השימוש בו כטקטיקן. אבל ההשפעה הפוליטית והפסיכולוגית היא שתעלה אוטומטית את הרמה לאירוע בעל חשיבות אסטרטגית, גם אם זה היה, באופן אבסורדי, מכשיר קילוטון בודד המשמש, למשל, כדי לאסור את השימוש בנמל אודסה (שעד עכשיו הרוסים בקושי הצליחו לרכוש) ולסגור את הגישה העיקרית לים האוקראיני.

השפעה ברמה אסטרטגית שתגרור בהכרח מעורבות ישירה ומפורשת של וושינגטון.

בהקשר זה, אולי כדאי להזכיר שלנאט"ו יש בהחלט "מדיניות גרעינית" שכל בעלות הברית תרמו לעיבוד, אבל זה, למעשה, מייצג רק צורה פורמלית גרידא של כבוד כלפי בעלות הברית. למעשה, כפי שזה מטבע הדברים, הסמכות האמיתית על נשק גרעיני מוטלת אך ורק על האומה שבבעלותה. לכן, התגובה האפשרית למתקפה גרעינית רוסית תוכרע למעשה באופן בלעדי ב"מחקר הסגלגל", תוך יידוע בעלות הברית לאחר מעשה. גם לא ניתן היה להתייחס לעדינות ודחיפות קיצונית של החלטות אלה.

גם ארה"ב לא תוכל להגיב עם אותו נשק אם הרוסים ישתמשו במכשיר גרעיני. מאחר שהנקמה לא יכולה להתרחש על השטח האוקראיני הכבוש שאותו רוצים לשחרר, האפשרות הרכה יותר יכולה להיות שימוש במכשיר גרעיני בעל פוטנציאל מוגבל באזורים לא מיושבים של רוסיה האסיאתית במטרה בעצם הרס משאבי האנרגיה הרוסיים, להגביל ככל שאובדן אנושי אפשרי, אבל זו עדיין תהיה מכה אנושה לריבונותה של מוסקבה..

הקרמלין לא יכול שלא לדמיין את ההתפתחויות הללו, ואני אישית לא מאמין שיושג שימוש בנשק גרעיני. עם זאת, יש לזכור כי גישוש לשים משטר אוטוקרטי בפינה לעולם אינו בחירה נבונה.

היטלר התאבד בבונקר, אבל אם היה ברשותו הנשק האטומי, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא לא היה משתמש בו? הבה נזכור גם שגם פוטין וגם פמלייתו הקרובה יאבדו לא רק את כוחם, אלא גם את חירותם וכנראה את חייהם במקרה של תבוסה.

זה טבעי ומובן לחלוטין שאוקראינה, שעל שטחה ובקרב אנשיה מתנהלת מלחמת אזרחים איומה ועקובה מדם וגם מלחמה קונבנציונלית, לא מוכנה להתפשר. וגם אם היה, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להכריז על כך עכשיו. פחות מובנת היא עמדה בלתי מתפשרת לא פחות מצד האיחוד האירופי וארה"ב.

האופציה הגרעינית צפויה להישאר איום שלא ייושם, אלא אם כן מבקשים נקמה מובנת ולא שלום יציב, תוך זלזול בחוויות של מאות השנים האחרונות וכללי היסוד של המשא ומתן הבינלאומי.

לאחר שזרקו את האופציה הגרעינית, הרוסים זקוקים לזמן כדי לפתור את הבעיות הארגוניות שלהם והחורף יכול להציע להם את ההזדמנות להפסקה מבצעית כדי לאפשר ארגון מחדש שכזה. יתר על כן, מוסקבה צופה שמלחמת הגז והאנרגיה היקרה במהלך החודשים הקרובים תוביל להתמוטטות החזית האירופית. חזית אירופית שנראה שאינה מסוגלת להשפיע על מהלך הסכסוך ואשר ככל הנראה השתטחה ללא ביקורת על רצונותיהן של וושינגטון ומדינות מזרח אירופה, מבלי לתבוע פיצוי על הנזקים אליהם חושפת אותו נאמנות זו.

חזית אירופית, שמזכירה, לעת עתה, לכותב את חסידי פייטרו ד'אמיין, המכונה הנזיר, כלומר את הלידם של אנשים ממוצא שונה ובעלי אינטרסים שונים (דתיים וחילונים, איכרים ואצולה קטנה) היסטוריה כמו ה "מסע הצלב של הקבצנים". מסע הצלב שהגיע אז לקונסטנטינופול התפרק בצורה מאוד לא מאוד מכובדת. הבה נקווה שהאיחוד האירופי שנבדק יתגלה כקצת טוב יותר מאשר "קבצנים" מאת פייטרו הנזיר.

צילום: MoD Russian Federation / RIA Novosti / YouTube / חיל האוויר האמריקאי