העובדות מספיקות כדי להראות כי אין לקרוא את הטקס של 1 ביולי בכיכר טיאנאנמן לחגיגת מאה שנה למפלגה הקומוניסטית הסינית כביצוע קפוא של עריץ בשלטון, אלא כניצחון לחזרה אל עולם.
חזרה בסגנון, ללא ספק בכך, כיאה לאומה שכבר תופסת את עצמה כמעצמת-על עולמית.
כיום סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, הראשונה אם ניקח בחשבון שיוויון כוח קנייה; היא מדורגת במקום הראשון מבחינת מספר הפטנטים בתחום הבינה המלאכותית (68.720 בשנת 2020 לעומת 59.230 בארה"ב) והיא הנושה והמשקיע המוביל בעולם.
יש בה גם מעמד ביניים הולך וגדל, השווה לרבע מהמעמד העולמי.
La הארץ התיכונה היא גם המדינה השנייה לבזבוזים צבאיים ויש לה צי מסחרי ראשון על פני כדור הארץ, בנוסף לבניית הספינות החשובה ביותר: משנת 2014 עד 2018 היא הגדילה את כמות הטון של הצי שלה בערך השווה לזה של צי מלכותי בריטי.
נוכל להמשיך להזכיר את התוצר לנפש, השווה כעת לזה של רוסיה (13.000 אירו), הוכפל פי 15 בתוך פחות מ -XNUMX שנים, או שתוחלת החיים גדלה ל -75 שנה, כשרק בשנות ה -70 אנשים עדיין מתו מרעב, כדי להראות שמאחורי מילותיו של "הלמסמן" הנוכחי לא הייתה רטוריקה ריקה, אלא הגאווה הלגיטימית של מדינה שחוזרת כ גיבור.
מצד שני, בשני האלפיים האחרונות, למעט המאה התשע עשרה והעשרים, היא הייתה תמיד גיבורה, וגם בסוף המאה השמונה עשרה ייצרה סין רבע מהתמ"ג העולמי.
דבריו של שי ג'ינפינג הדגישו בעיקר את תחושת הנקמה ואת הגאווה הלא נסתרת של אלה שתרמו באותו רגע רבות לאפשר זאת. סין צ'י החדשה הזו בנתה אותה חלק אחר חלק, ברציפות חזקה עם קודמותיה, כפי שמעידה שמלתו של מאו שלבשה לרגל האירוע. האיש, לעומת זאת, הוא שמרני מאוד, גם בגלל שהוא בנו של אחד הגנרלים שעשה את הצעדה הארוכה עם מאו.
מרגע כניסתו, הוא חיזק את המפלגה כדי להימנע מגורל המפלגה הסובייטית, הוא קידם את האורתודוקסיה לצווים המרקסיסטיים ונאמנות להוראות שקיבלו.
לבסוף, היא הטילה משמעת פנימית ברזל, עם מאבק מנוסח נגד שחיתות שלא חסך משרדים אזרחיים וצבאיים גבוהים.
אני לא מרוצה מההצלחות שנאספו באופן פנימי, הוא הצליח לנצל את החולשות המערכתיות של המערב.
מבחינת ממשל, העדפת יחסים דו-צדדיים עם מדינות (זה נראה גם באיטליה עם חתימת מזכר ההצטרפות למדינה דרך משי) לאלה, מורכבים יותר, עם גופים על-לאומיים (האיחוד האירופי, ASEAN).
בצד הכלכלי, ניצול מעמדה של מדינה מתפתחת, תוך שימוש ממולח ב הצפת שוקתוך הזנחת הכבוד לכללים שהחברות בארגון הסחר העולמי (WTO) הייתה גוררת.
חייבים לומר שכל זה הוא הושג באישור משמעותי של המערבעל פי הסכם שבשתיקה, שבתמורה לרווחים מאובטחים וגישה לשוק של למעלה ממיליארד וארבע מאות מיליון צרכנים, הפקיד את סין במשרות הנמוכות ביותר בשרשראות הערך העולמיות, הפחות קיימות, עם הרעיון כי התאוששות כלכלית איטית תכוון אותה למעבר דמוקרטי בלתי נמנע. בדיוק ההפך ממה שקרה.
מפעל העולם, לאט לאט, תפס רמות גבוהות יותר ויותר של אותן שרשראות ערך, וניצל את היתרונות התחרותיים שמציע שפע העבודה הזולה והמטבע החלש מספיק, תוך כמה שנים שהוא ניצח התחרות של מי שהתכוונו לרתום אותה.
מי שלעולם לא היה חושב שבוודאות המערבית (האמריקאית) ביחס לשילוב בין דמוקרטיה לצמיחה כלכלית, בייג'ינג הייתה מתנגדת דווקא לאלה של דריגיזם כלכלי חזק, ביטוי לריכוזיות דמוקרטית חשובה לא פחות.
כך רכשה סין את יודע איך הכרחי כדי להפוך לאוטונומי יותר ויותר, עד כדי כך שהיום מעבר האנרגיה הנזכר הרבה מדבר כמעט אך ורק על סינית. לא רק עבור חומרי גלם (מתכות נדירות) שהייצור והשיווק שלהם נמצא 90% בידי בייג'ינג, אלא גם עבור הטכנולוגיות המחוברות אליו (פאנלים סולאריים, טורבינות רוח, סוללות).
שי ג'ינפינג הרשים גם מהירות רבה בתחום הצבאי, עם התחזקותם ומודרניזציה של הכוחות המזוינים, כשהוא נמשך יותר מכל לתחום הימי והחלל.
אל תבלבלו בין נתוני SIPRI1 שמקצים לבייג'ין את המקום השני בעולם בשנת 2, להוצאות ביטחוניות. 2522 מיליארדים, שווים 20% מתקציב ארה"ב, שכבר משמעותיים כשלעצמם, בשווי כוח הקנייה שווים ל- 80% ממה שמוציאה וושינגטון בכל שנה לחימוש. סכום עצום, ביתר שאת אם אנו רואים שהוא מושקע לא לתמוך במכשיר גלובלי כמו במקרה האמריקאי, אלא כזה שההקרנה שלו עדיין מופלאה אזורי.
מה שמביא אותנו למה שבייג'ינג, כרגע, הוא עדיין תיאטרון העימות העיקרי: ים סין הדרומי והמזרחי, עם תשומת לב למראה הים שמפריד אותו מטייוואן, אי המורדים, שגורלו נקשר בעצב. לארה"ב, עדיין יש לאמת, להגן עליה בכל מחיר, כולל זה של לחימה במלחמה שעלולה להיות גרעינית.
בשלב זה, לא נהיה כנים מבחינה אינטלקטואלית לחלוטין אם נתרגם את חוסר היכולת שלנו להבין היטב את הדינמיקה של סין בגינוי מוסרי (מאולץ וריק) כאחד של האוטוריטריות והעריצות הפוליטית שהם מביעים.
זה רק ישמש לניקוי מצפוננו, יותר מכך שבין המעמדות השולטים שבחרנו, שלא הצליחו (או רצו) להבין היטב את המתרחש במדינה ההיא, ואף להאיץ את התוצאות.
גם כיום אנו ממשיכים לשפוט אירועים סיניים על פי הקטגוריות, הערכים והעקרונות שלנו, משוכנעים שהם מוכרים על ידי כולם כאוניברסאליים.
ואנחנו לא מודעים לכך שלמרות שמדובר בקומוניסט מזה מאה שנה, סין הייתה קונפוציאנית הרבה יותר זמן: למעלה מ -25 מאות שנים.
תצפית זו בלבד הייתה מספיקה כדי להבין שכל מדיניות התחדשות וגאולה של אותה מדינה נועדה לקחת את הכיוון שאנו צופים בו כיום.
במילים אחרות, סמכות פוליטית ודריגיזם כלכלי מחד ומערכת ביטחון פנים שמכבדת פחות ופחות את זכויות האדם מאידך, הן שינוי פלסטי של מושג הסדר הקונפוציאני, המבוסס בתורו על עקרון ההיררכיה. , ולכן של סמכות, המגולמת כיום על ידי המפלגה (בעבר על ידי הקיסר).
במבנה חברתי ופוליטי זה, כל אחד נקרא להישאר במקומו, תוך כיבוד התפקידים והמשימות שהוקצו לו, ומציע נאמנות ללא תנאי לכוח המבוסס, יהיה אשר יהיה.
אין זה מפתיע, בפרספקטיבה זו, כי החידוש של שי ג'ינפינג החל משורשיה התרבותיים של המדינה, והמריץ את הלאומיות הרדומה מעולם וקידם פטריוטיות חדשה הניזונה מגאולה על ההשפלות שסבלו וגאווה על ההצלחות שהושגו.
ההיסטוריה והתרבות של סין כיום נותנים את עצמם באופן מושלם לעבודת הלגיטימציה הפנימית של הכוח ולשמור על המדינה איתנה ומאוחדת.
בדיוק כמו האמונה המרקסיסטית - המסגרת שבתוכה הכל מתעצב - נותנת את עצמה לשי שי התחדשה כתמיד, עם הטקסים הנוקשים שלה שנועדו לספק למדינה טקס ונרטיב, שמטביל את סין בתהליך ההיסטורי הנוכחי.
הפילוסופיה הקונפוציאנית והאידיאולוגיה המרקסיסטית הם אפוא הכלים שבהם מזכ"ל המק"ס מעצבת את סין שלו, ומקדמת את המודל שלה בתחרות עם המערב.
ראשוניות ההמונים על הפרט, ריכוזיות דמוקרטית לעומת דמוקרטיה.
המשימה הגדולה ביותר שהציב לעצמו היא ככל הנראה להדגים שהברית החברתית הסינית עובדת בסדר, והיא ניתנת לייצוא לכל המדינות, ולא רק לאלה שכבר אינן מתכוונות לעמוד בכללי הסדר הבינלאומי הנוכחי דובר האנגלית.
רבים מהם ישתכנעו מכמות הכסף העצומה שסין מוכנה לשלם, ובתנאי הנמוך הנדרש להשגתו.
אחרים יהיו בגלל קרבה תרבותית, או סתם משום שהזהירו שהרוח התחלפה.
עם התרחיש של כיכר טיאנאנמן, והמוכרז "בלתי הפיך של הרנסנס הסיני", שי ג'ינפינג לא רק ציין בפני העולם שסין חזרה, אלא שהיא מוכנה להוביל את הקהילה של קהילת מדינות חדשה, מוכנה לאשר, אחת ולתמיד, סדר בינלאומי חדש, הפעם על בסיס יסודות שהם מסתכלים למזרח.
1 המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם
2 https://www.sipri.org/media/press-release/2021/world-military-spending-r...
צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין / שינחואה / נשיאות מועצת השרים
