נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, קראנו ב הודעת צבא ארה"ב, ביקר ביום ראשון במפעל התחמושת סקרנטון, שם נפגש עם עובדים וצפה בייצור פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ. המתקן, המייצר קליעי מתכת בקליבר גדול עבור צבא ארה"ב ובעלות בריתו, הגדיל משמעותית את הייצור בשנים האחרונות כדי לענות על צורכי המלחמה, כולל אספקת תחמושת לאוקראינה.
מ-2009 עד 2017, המפעל ייצר כ-9.000 קליעים בחודש, אולם מאז תחילת הסכסוך בין אוקראינה לרוסיה, הייצור גדל ל-36.000 כדורים מדי חודש.
"סקרנטון מבטיח שללוחמים תהיה תחמושת מתי ואיפה שצריך תוך המשך בניית מאגרים אמריקאים ברחבי העולם"., אמר סגן גנרל כריס מוהאן, סגן המפקד הכללי של פיקוד הציוד של הצבא, המפקח על ייצור והפצת אמצעי לחימה עבור משרד ההגנה.
צבא ארה"ב, כפי שאושר על ידי מפקד פיקוד התחמושת המשותף, בריגדיר גנרל רוני אנדרסון ג'וניור, כבר שלח טון 125.000 של תחמושת לאוקראינה בשנתיים האחרונות.
כדי להגיב לביקוש הגובר בעולם, ממשלת ארה"ב הקצתה 4 מיליארד דולר למודרניזציה של מתקני ייצור אמצעי לחימה. בסקרנטון הכספים הללו שימשו לשדרוג קווי ייצור בטכנולוגיות מתקדמות שהגבירו את היעילות והאיכות של התחמושת המיוצרת.
המודרניזציה של המבנה לא נועדה רק לתת מענה לצרכים הנוכחיים, אלא להכין את המפעל לאתגרים עתידיים. "אנחנו מגדירים מחדש את הפעילות שלנו כדי לתת מענה לנוף המשתנה ללא הרף", הדגיש הנסן.
שאלה רטורית (שמורה לפרימטים עם אגודלים מנוגדים)
ככל הידוע לנו, ההשקעות האמיתיות של ארה"ב לייצור אמצעי לחימה בשנים הקרובות לא יוגבלו ל-4 מיליארד (כבר נתון לא מבוטל) אלא יהיו כרוכות בערך גבוה משמעותית (עם שני אפסים וללא המוביל). מי יהיה בקרוב הנהנה מאותו הר של "אבק השריפה"?
וקצת היסטוריה...
בשתי מלחמות העולם, איטליה מצאה את עצמה לא מוכנה באופן טרגי מכל נקודות המבט: צבאית, כלכלית ופוליטית. חוסר מוכנות צבאית הייתה לא רק שאלה של חוסר משאבים, אלא גם של חוסר יכולת אסטרטגית וארגונית. הכוחות המזוינים האיטלקיים היו מצוידים גרוע ומאומנים בצורה גרועה, עם מנהיגות נוקשה ולא יעילה, ללא יכולת להסתגל לשינויים דינמיים בשדה הקרב. הסכסוך הוגש לעתים קרובות בטקטיקות מיושנות, שהובילו לתבוסות עקובות מדם, כמו זו הרת אסון בקפורטו במלחמת העולם הראשונה והתבוסות הרבות בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה.
ברמה הכלכלית, המצב היה אסון באותה מידה. בשתי המלחמות, איטליה הייתה חסרה קשות במשאבים אסטרטגיים, כמו נפט וחומרי גלם, מה שגרם לה לא להחזיק בסכסוך ממושך. לכך נוספה מערכת תעשייתית לא מספקת, שאינה מסוגלת להתחרות בזו של מעצמות אחרות, שהוחמרה במלחמת העולם השנייה על ידי הרפתקאות אימפריאליות שרוששו עוד יותר את המדינה.
מבחינה פוליטית, איטליה נכנסה הן לעימותים מפולגים והן ללא ראייה ברורה של היעדים. במלחמת העולם הראשונה, הכניסה למלחמה שברה את המדינה, כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה התנגד לסכסוך. במלחמת העולם השנייה, למרות התנגדותם של רוב ההיררכיים והמנהיגים הצבאיים, גרר מוסוליני את איטליה למלחמה אך ורק בשביל סְתַגלָנוּת, בתקווה לניצחון גרמני מהיר, ללא כל תכנון אמיתי או הבנה של היקף הסכסוך. ההחלטות הפוליטיות, שאופיינו בשאיפות לא מציאותיות ובמעט התחשבות ביכולות המדינה, דנו את איטליה לגורל שסימן - גם היום, למרות פרוסות הסלמי על העיניים - על ידי לִהַבִיס.
במלחמת העולם הראשונה, הניצחון שהושג הודות לתרומת בעלות הברית והתמצאות אסטרטגית מאוחרת, שילמה איטליה מחיר אנושי וחברתי גבוה מאוד. במלחמת העולם השנייה, המדינה הוצפה בצורה הרת אסון עוד יותר, ספגה תבוסה מהירה ומשפילה, שלא רק הובילה לנפילת הממשלה אלא הותירה את איטליה הרוסה, עם פצעים פוליטיים, חברתיים וכלכליים עמוקים עד היום. , אם כי - באופן רשמי כמו פאתטי - להכחיש.
במלחמת העולם השלישית, היותנו "חותרים חמושים וחסרי חושים בגלריה" תציל אותנו מהצלפים ואירועים לגיטימיים באופק, או "Non auro, sed ferro, recuperanda est patria!" (הארץ נגאלת לא בזהב, אלא בברזל!) יאפשר לנו להילחם בשכנוע (ועל הרגליים) למען עולם צודק יותר ואולי ממש חופשי ודמוקרטי אשר, תרצה או לא, ייוולד מאפר הנוכחי?
כרגע נראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה...
צילום: צבא ארה"ב
