"החתומה מטה, האחראית על ניהול ענייני הים של מדינה השוכנת באמצע הים התיכון, עשירה בהרחבת חופים מעוררת קנאה ואוכלוסייה ימית גדולה, מרגישה חובה לתת את הפיתוח הרחב ביותר למשאבים הימיים של המדינה".
כך כתב ראש הממשלה, קמילו בנסו הרוזן מקאבור, והציג את תקציב הצי לשנת 1860. ראש הממשלה עצמו, ב-18 במרץ הבא, ימשיך אחר מילים אלה בהשראתו, ויקבל באופן אישי את הנהגתו של הארגון החדש שהוקם. משרד חיל הים.
אלו הם התנאים שיראו את הולדתו של הצי האיטלקי, באמצעות הגזירות המלכותיות נ. 4419, 4420 ו-4421. זה 17 בנובמבר 1860, בדיוק ארבעה חודשים לפני קבלת התואר מלך איטליה "בחסדי אלוהים וברצון האומה" על ידי ויטוריו עמנואלה השני והכרזה על האחדות הלאומית ( צו 4671 מיום 17 במרץ 1861).
חיל הים, המוגדר בגזירות מיום 17 בנובמבר 1860, שנרשם למחרת בבית המשפט לביקורת, "הצי הצבאי", "הצי המלכותי" ו"הצי הצבאי הממלכתי", מקיים את "החוקים והתקנות התקפים במדינה" מחוזות עתיקים של המדינה עבור הצי", מבלי להבדיל את הצי של סרדיניה משאר הציים שלפני האיחוד, אשר, לפיכך, מתמזגים ליחידה שלוקחת על עצמה, אפילו פורמלית, את כל המסורות העתיקות מאוד של ההיסטוריה הימית האיטלקית, רפובליקות ימיות לאותן שלפני האיחוד הטוסקנה, האפיפיורי, הנפוליטני, הנפוליאון והגריבלדי, כמו גם, כמובן, סבויה.
חיל הים שומר אפוא על המשכיות בת אלפי שנים שבאה לידי ביטוי רק בשני מוסדות אחרים בכל הפנורמה העולמית, האימפריה היפנית והכנסייה הקתולית.
