"לעולם התת-ימי יש חוקים משלו. הכל משתנה בצלילה, יש חוקים אחרים ואיזונים שונים, אבל גוף האדם נפלא, הוא יודע להסתגל. 'רפלקס הצלילה' מופעל, סדרה של התאמות פיזיולוגיות המופעלות במים כמעט כמו כדי להגן על איברים חיוניים: פעימות הלב מואטות וכלים היקפיים קטנים מתכווצים, בעקבות הציוויים של ברדיקרדיה הנגרמת מעצמה כדי לחסוך בחמצן ובחום. יתר על כן, לחץ הדם עולה באיטיות, מה שנקרא 'שינוי דם' גורם לזרימת הדם לנתב מחדש מהגפיים אל בית החזה. באופן פרדוקסלי, הצמרמורת הקרה באה יחד עם תחושה פתאומית של רגיעה ונוחות, בעוד שבעומקים עמוקים יותר החנקן עלול להשפיע על כושר השיפוט שלך". יתרונות וחסרונות של תת-מימי, מימד ייחודי שמחליף קסם עם אתגרים, גם מבחינה בריאותית: סגן אנריקו מוצ'יה, קצין מנתח רפואי מומחה ברפואה תת-ימית והיפרברית, בפיקוד קבוצת הצלילה, מדבר איתנו על כך ו" Teseo Tesei" (COMSUBIN) פושטים מלה ספציה.
ממוצא נפוליטני ו'עם הים בעורקיו', מוצ'יה הוא רופא מסוים במחלקה מובחרת: הוא הפך את המוטו של חיל הרפואה הצבאי הימי לשלו. "Per undas ad valetudinem tuendam", או "על הגלים כדי להגן על הבריאות", בוחרת לדאוג גם לאלה ששוקעים לגמרי באותם גלים, כמו הצוללנים והפושטים של חיל הים.
בשנת 2013 הוא זכה בתחרות קציני רפואה לתפקידים רגילים, דלתות האקדמיה הימית של ליבורנו נפתחו והוא הגשים את החלום עליו חלם בילדותו: הוא הפך ל'רופא במדים', המחבר בין תשוקותיו האישיות לצלילה ובריאות. , בעקבות סיפורי חייו הצבאיים של סבו. דמות להגנה על הבריאות כמרכיב של חיבור וערבות בין מים, אדמה, אוויר ואפילו חלל, כי "הסביבה התת-ימית – הוא מסביר – זה מאוד דומה לזה של החלל, זה לא מקרי שאסטרונאוטים מתאמנים בבריכת השחייה. 'מכוכבי ים לכוכבים בשמיים' הוא לא רק מטפורה, זה מושג מאוד מייצג של איך צלילה וחלל קשורים. בשני הממדים, כידוע, מדומה מצב המיקרו-כבידה החיוני לאסטרונאוטים שייצאו לחלל".
מהי דרכו של קצין רפואה בחיל הים וכיצד מתמחים ברפואה תת-ימית היפרברית?
במקרה שלי, אחרי התחרות אתה נכנס לאקדמיה כבר כחבר בחיל הבריאות. כדי להגיע לקו הסיום של התואר חייתי שבע שנים אינטנסיביות מאוד, כחייל וכסטודנט: התהליך האקדמי הוא זה שמתבצע בהסכמה עם אוניברסיטת פיזה, במקביל להכשרה הטיפוסית של חיל החימוש מתבצע. אני מפרט שכרופא אפשר לענוד את הכוכבים גם דרך תחרות המועמדות הישירה לבוגרי רפואה וכירורגיה, עבודה במוסד נפלא כמו חיל הים ומנצלת את כל ההזדמנויות, ממש כמו קציני התפקידים הרגילים. מחובר להזדמנות זו: החלטתי באופן עצמאי ללמוד את התואר השני שלאחר התואר השני ברפואה תת-ימית והיפרברית מאורגן על ידי בית הספר ללימודים מתקדמים סנט אנה בפיזה, התחייבות של שנתיים בין התמחות לשיעורים, חלקם גם אני עקבתי על סיפון הספינות בהן שירתתי, זה דרש הרבה עקשנות וכוח רצון, וזה כמובן השתלם. עם זאת, נכון לעכשיו, אתה יכול לבחור באותו סניף הודות להסכם שקבע חיל הים עם אוניברסיטת פדובה. מגוון ההזדמנויות מגוון, הפעילויות המוצעות הן באמת רבות, למשל הצלחתי ללמוד ולבצע את בדיקת הלחץ הלב-ריאה בבית החולים מונצינו במילאנו.
מה יכולים להיות מצבי חירום בריאותיים בזמן צלילה?
כאמור, עבור גוף האדם, מתחת למים הוא אתגר, מעין 'בקשה', שעלינו מבחינה פיזיולוגית 'להגיב' לה. הפתולוגיות והמשתנים הם כמעט אינסופיים, לשונות בלחץ הסביבתי יש השפעות חותכות בכל ההיבטים: ממערכת הנשימה ועד למערכות הלב וכלי הדם, העצבים והמערכת העיכול. מים קרים מפחיתים את חום הגוף הפנימי שלנו עד פי 5 בערך מחשיפה לאותה טמפרטורה, אבל לאוויר; העלייה בלחץ ההידרוסטטי משנה זמנית את היכולות של העין, עד כדי כך שעבור צוללן חפצים יכולים להיראות גדולים וקרובים יותר. השינויים הנפחיים של גזים בהשוואה ללחץ אטמוספרי יכולים ליצור מה שנקרא ברוטראומות, כלומר טראומה לאוזן ולסינוסים הפרה-נאסאליים. בצלילה עם תערובות המבוססות על חנקן, כמו אוויר, יכול להתרחש 'אפקט מרטיני' המפורסם: נרקוזיס חנקן שגורם לנו להיות שיכורים, ממש כאילו - כל 15 מטרים של ירידה לתהום - שתינו כוס אלכוהול שממנה. תופעה זו מקבלת את שמה, עם השלכות נלוות על מצב הרוח, ההתמצאות והתודעה.
איך עובד רופא צלילה היפרברי ומה הדבר הראשון שצריך לעשות במקרה של בעיות קריטיות?
אנו מוכנים לכל: אנו מבטיחים את הבטיחות הבריאותית של פעילויות לפני ואחרי צלילה, אנו דואגים לפרופיל הדחיסה, אך מעל הכל לפרופיל הדחיסה של צוללנים, צוללנים, פושטים וכל מפעיל תת-ימי, תמיד ממליצים על עלייה איטית אל פני השטח, כדי להפחית את שולי הסיכון להיווצרות בועות גז חנקן עם ירידה בלחץ האטמוספרי. אנו מתערבים מאחורי הקלעים, כאשר יש צורך לטפל בחולה על הקרקע, אולי בתא היפרברי שנמצא תמיד בקרבת מקום, על החוף. אבל אנחנו גם עובדים בקו החזית, אנחנו מספקים שירותי בריאות על כלי רכב עיליים בים, לעתים קרובות עם אחיות למפעילי צלילה אשר, יום או לילה, מתמודדים עם צלילות תובעניות במיוחד, כמו שיקום קרקעית הים ופינוי מוקשים. הדבר הראשון שצריך לעשות, ההיבט הבולט שעושה את ההבדל בין חיים למוות, בין החלמה מלאה או הופעת נזק קבוע, הוא האבחנה: יש לדמיין את זה לפני שהמטופל יצליח להגיע אלינו, לבד או בגלל שהוא נעזר בעמיתיו. אנחנו מתמקדים באירועים, אנחנו כבר חושבים על פתרון אפשרי, פרוטוקול ההחייאה. המאבק בזמן הוא מכריע, הביקור חייב להתבצע באופן מיידי, לרוב גם ללא עזרת ציוד בית חולים המוכר לנו ושאי אפשר יהיה להעלות אותו. ברור שתמיד יש לנו את תיק החירום שלנו ואת הציוד הדרוש להתערבות מוקדמת בשטח. אתה סומך על הידיים שלך, על החוש הקליני שלך: כרופא אני אוהב ליישם סמיוטיקה, דיסציפלינה שעוזרת לנהל את המצב באמצעות התבוננות בסימנים ותסמינים.
הבדלים בין רופא במדים לרופא אזרחי?
הכוכבים נותנים לנו יתרון. הכשרה צבאית היא ערך מוסף, למלוא היתרון של פתרון בעיות: בהתחשב בכך שחיים בידיים הם תמיד כבוד והקרבה, אנושית ומקצועית, בחיל החימוש אנו רגילים לנהל את הבעיות האופייניות של תנאים קיצוניים : מהתיאטראות הפועלים בחו"ל ועד למתקנים הרפואיים המצומצמים של ספינה, העוברים את הקושי של לוגיסטיקה במצבים עוינים ותזמון התייצבות ובטיחות החולה כתוצאה מכך, אנו לומדים מיד את הערך של חוסן, של שימוש במשאבים זמינים, גם אם מעטים. החלטה מהירה, בלחץ ובצורה הטובה ביותר היא גזירה ישירה של מנהיגות צבאית, חותם ייחודי, שלא יסולא בפז, המייחד אותנו. חיל הים נפלא במובן הזה: הוא מציע קורסים מקצועיים לניהול גבולות ספינה לעומת הפוטנציאל של מבנה ביבשה. אנחנו לומדים לעבוד כצוות, להישאר ברורים, מבצעיים כברירת מחדל. אנו מאומנים לקבל אחריות חשובה המערבת את כל הצוות, ולקחת עליהם אחריות: פיקוד וניהול, זה הצעד הנוסף, ההבדל שתלוי רק בך. הרופא שעל הסיפון הוא מנהל שירות הבריאות, יועץ חיוני למפקד הספינה שבסופו של דבר מחליט אם לתמוך בבחירותיו: עם המפקדים שלי תמיד הלכנו לאותו כיוון ויצרתי קשר יקר איתם וכבוד הדדי.
האם לחולה הצבאי יש גם מאפיינים ספציפיים?
אין ספק שהוא שונה ברמה הקלינית והפסיכולוגית, כחייל הוא מסוגל לתקשר בצורה ברורה ושקופה, מבלי להיכנע לחרדה. עמיתים הם גם המטופלים שלנו, ואנחנו משפחה, בניגוד למה שיכול לקרות מאלף סיבות בבתי חולים אזרחיים. כאן יש לנו הזדמנות לבלות זמן בצל אחד על השני בפעילויות שלהם, ולכן היכרות זו עם זה: זה הופך אותך להתייחסות חשובה, אתה הרופא שלהם, הם אסירי תודה על האבחנה. כמו תמיד, יש לזכות בכבוד, ואי אפשר לתאר את הריגוש שבכך. אנחנו חיילים בעולם של אתגרים יומיומיים, אנחנו מניעים זה את זה, כל אחד מאופיין בספציפיות שלו, כל אחד בתפקידו החשוב והחיוני. המודעות, עבור כולם, היא שאנחנו כאן מסיבה כלשהי. אנחנו צריכים לגרום לזה להיחשב. העבודה במפקדת קבוצת התת-ימי והפושטים (COMSUBIN) היא מסע יוצא דופן, בין עמיתים יוצאי דופן.
איזו חוויה הכי אתגרה אותך?
במרכז הים התיכון, על סיפון ספינה. כשהתריעו לי על מצב החירום הייתי במרפאה: מצב קיצוני, חששנו לחייו של אדם, הצלחנו לייצב אותו ולהחזיר אותו ארצה במצב בריאותי תקין בהליך 'פינוי רפואי' במסוק. עדיין במים האלה, אבל בהזדמנות אחרת, במהלך מבצע "Mare Sicuro", הצלנו כמה דייגים שחשו ברע על סירת דייגים. אני עדיין זוכר כשהתקשרתי אליהם בחזרה: הם ניסו ליצור איתי קשר כדי להודות לי אני יכול לומר... שמחה עצומה, כרופא, להקשיב למילים האלה הצלת חיים בתנאים קיצוניים היא הליבה שלנו, זו התכונה הייחודית של הרופא המרינה.