ה בית ספר שלא הוזמן של טרנטו מציעה את ההזדמנות לכל המבקרים בה להיות מסוגלים לתרגל ענפי ספורט שונים, תחת הדרכה זהירה ומוסמכת של צוות המדריכים. בין אלה ישנה חשיבות מיוחדת לשייט לצמיחתם המקצועית של התלמידים.
נפגשנו ושאלנו כמה שאלות לקפטן הפריגטה סרג'יו למנה, ראש מחלקת הגאים וסגן נשיא מרכז הימי/ספורט מריסקוולה טרנטו.
מפקד, כיצד מאורגנת פעילות השייט במריסקוולה טרנטו לטובת המשתתפים בה?
המספרים הגבוהים במיוחד דורשים מבנה ארגוני מודולרי ומתודולוגיית הוראה שבהחלט שונה מזו המתנהלת בבית ספר לשייט מסורתי. כך, החל מהיכרות ראשונית עם הסירה כבר בשלב התחרות, במהלך השנה הראשונה אנו עוברים לפעילות בסיסית בסירות כמו "דינגי", שמטרתה ללמוד לנהל את כוח ההנעה של הרוח.
לאחר מכן, במהלך השנה השנייה, הקורס מתמקד בטיפול בסירות ולאחר מכן עובר בהדרגה לכלי שיט גדולים יותר, אלו חוףיים, שבהם מושג הצוות מפותח במלואו; במהלך השנה השלישית, מתחיל קורס מדריכי שייט MM רמה א' עבור כל המשתתפים אשר במהלך השנתיים הקודמות, גילו נטייה מיוחדת או יכולות קודמות בשייט.
לא חסרות הזדמנויות להשוואה חיצונית בהקשרי רגאטה המותאמות במיוחד לפיתוח תיאום טכני בין אנשי הצוות יחד עם רגישות קולנועית גבוהה.
כמה ואיזה סוגי סירות יש למכון?
מחלקת השייט של בית הספר לקצינים מונה את צי ה"דינגי" המחולק ל: סירות מרובות, המיועדות לפעילות בסיסית, וסירות אולימפיות, המיועדות לשיפור השייט בחלק המרכזי של השייט מאכלס את סירות החוף (J/24) ואת סירות החוף, המיועדות ל"רגראטות למרחקים בינוניים וארוכים"; בסך הכל, התלמידים יכולים לקבל גישה לצי של כ-25 סירות.
מפקד, אין ספק שיש לך ניסיון רב בתחום השייט, האם תוכל לספר לנו מדוע השייט כה חשוב בהכשרתך למרשל סטודנט?
לעיסוק בשייט, בתקופת ההכשרה הבסיסית של אנשי חיל הים, יש ערך חינוכי רחב ומוכר כמו גם מקצועי. הערך המקצועי הוא אינטואיטיבי למדי: ללמוד לנהל אלמנטים טבעיים, כמו רוח וים, תוך שימוש בכוחם ובכוחם כדי לנווט בבטחה את כלי השיט, היא מורשת תרבותית בלתי נמנעת עבור כל מלח. אבל יש עוד! הרוח והים יהיו שני היסודות שיהוו ויגדירו את הסביבה בה יצטרכו המרשלים העתידיים לחיות ולפעול. במובן זה, השייט מלמד כיצד לפעול ביעילות על פלטפורמות ניידות ובלתי יציבות על ידי פיתוח קואורדינציה מוטורית חדשה המאפשרת להתמודד טוב יותר עם תנאים של חוסר יציבות.
ניסיון השיט שלי, למרות שהוא יכול לכלול התחייבויות משמעותיות הן מנקודת מבט של שיט בים, מעל לכל מסע השייט מסביב לעולם, והן מהמסע התחרותי, שורשים בסירות קטנות, דווקא ה"סירות", להן אני מכיר את הכשרון שפיתח בי את התכונות של רגישות, איזון וקריאה של הרוח והים שיכולות לפתח אפילו על סירות גדולות או בים.
אני מאמין שה"דינגי", למרות שזו סירת המפרש הקשה ביותר להפלגה, צריכה להיות נקודת המוצא של כל שימאי.
היא ("הכבל", עורך) מגיבה בצורה קיצונית לכל וריאנט של מזג אוויר-ים, עצבנית ולפעמים סוררת, היא לא סולחת על טעויות ומוכנה לשחרר אותך (להתהפך, עורך) אם אתה עושה טעות בתמרון, בהתאמה או אפילו, פשוט, בשינוי משקל התאקלמות ולמידה.
לסירות גדולות, לעומת זאת, יש בהחלט תגובות מכילות יותר, בקושי מורגשות רק על ידי מי שכבר מחזיק ברמת ים גבוהה, מה שמכונה "רגל ים" שרק בית ספר ים טוב יכול לפתח. מובן מאליו שבחירת סירת בית הספר הנכונה היא חיונית כדי למנוע טראומה ראשונית מוגזמת בהתקרבות לים.
במובן זה, הבחירה ב"סירה המרובה" (3,4 אנשי צוות) כסירת אימון, בנוסף להקפדה על היכרות "רכה" והדרגתית יותר, מאפשרת התחלת תהליך אימון נוסף, פחות אינטואיטיבי אך לא פחות חשוב, החינוכי! מנקודת מבט זו, השייט מקלה על פיתוח תכונות אתיות והתנהגותיות האופייניות לכל ימאי טוב; תכונות אלו נובעות מהצורך לפעול בסינרגיה וסינכרון מלאים וקבועים עם שאר אנשי הצוות, תוך פיצוי, בעת הצורך, על טעותו של השייט.
לפיכך, מאפיינים כמו אלטרואיזם, ענווה מקצועית, אמון הדדי, יכולת הסתגלות ואמפתיה תורמים להיווצרותה של אותה esprit de corps שבה כל המלחים הטובים מזהים את עצמם.
תהליך חינוכי זה הוא יסוד עבור המרשל העתידי שכן המרשלים עצמם, ללא קשר למקצועיותם הטכנית הספציפית, מייצגים על סיפון ספינה את עמוד השדרה של כל הצוות, ממלאים את התפקיד החשוב של תמיכה בפיקוד ותיאום כוח האדם לכל פעילות בה נקראת היחידה לפעול.
