המילניום השלישי נפתח, כפי שכבר צפוי, במשברים גיאופוליטיים חמורים שהשפעותיהם החלו לגעת בחיי היומיום. גורם המורכבות החמיר עקב השינויים המהירים בדינמיקה החברתית, שהוחרפו על ידי השפעות הגלובליזציה שהכבידו על מפריד חברתי בין מדינות מתועשות למדינות פחות מפותחות.
המעבר מדו-קוטביות לרב-קוטביות הולכת וגוברת מעיד על כך שהעתיד יהיה עמוס במצבי משבר שקשה יותר ויותר למצוא להם פתרונות ייחודיים. נוכל לומר שהפתרון הקיים היחיד הוא לשמור על נזילות מסוימת, תמיד להתמודד באופן פרגמטי במצבים פנימיים וחיצוניים כאחד. האמרה הישנה זה נחמד לחלום אבל לפעמים אנחנו צריכים להתעורר מתאים באופן מושלם לאלף השלישי הזה.
מובן מאליו שבהקשר כזה, ה-FF.AA. הם נאלצו להתמודד עם מהפכה פנימית בתפיסת הפיתוח וההעסקה של כוחות מוקצים. אחד הגורמים הברורים ביותר היה הממצא, בחזון במשך זמן רב קרקע במרכז, שכל מה שמקיף אותנו סובב סביב יקום הים. על פי הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה כמעט 90% מהסחר בסחורות עם מדינות שאינן באיחוד האירופי מתבצע דרך הים, וזה גורם לנו להיות תלויים מאוד בסחורות המיובאות משאר העולם.
למרות שהסיכונים הקשורים לפשיעה בים גדלו, השילוח עדיין נחשב לאמצעי התחבורה הזול והיעיל ביותר להעברת סחורות ברחבי העולם. מגזר צומח במהירות הדורש אנשי מקצוע ועובדים בעלי השכלה גבוהה יותר לפעול בסביבה הימית. ללא רטוריקה כוזבת, כעת, יותר מתמיד, החשיבות של החיים הימיים כשורש הציוויליזציה שלנו מובנת ברחבי העולם. זה חשוב במיוחד עבור המדינה שלנו, שתמיד הוקרנה לים שם היא תמיד מצאה הזדמנויות לצמיחה פוליטית, מסחרית, תרבותית וכלכלית.
קשר עמוק עם הים שאנו מוצאים בהיסטוריה שלנו, אשר התנה את הבחירות האסטרטגיות אך גם את המדיניות הכלכלית של המדינות שלפני האיחוד, והפך לארכיטקט ולא למכשיר להתקדמות ארצנו. לכן אין להכחיש שגורלה של ארצנו קשור קשר בל יינתק לייעודה הימי, המתבטא ב אותה מערכת ערכים המבוססת על ריבונות ימית זה חורג למים הטריטוריאליים שלנו אבל משתרע בכל מקום שבו יש צורך להביא את נוכחותנו כדי להגן על האינטרסים הלאומיים.
השימוש בריבונות נתפס לעתים קרובות כביטוי שלילי (אם כי קיים בסעיף 1 של החוקה האיטלקית שלנו), אך במקרה זה הוא רוצה להדגיש את הצורך להבטיח שכל המשאבים הלאומיים יהיו במצב להתקדמות, נשמר ומוגן על ידי מבנה צבאי התואם את המשימות הפוליטיות.
משמעות הדבר היא שחיל הים חייב להיות מסוגל להרחיב את השליטה בדרכי הים גם מעבר לים שלנו, מעבר לים התיכון, אל תוך האוקיינוסים הרחוקים ביותר, או באותם אזורים בעלי עניין כלכלי המשמשים את תעבורת הסוחרים הלאומיים המוגנים כראוי מפני סיכונים הנובעים מ. עולם מסוכן יותר ויותר מבחינה גיאופוליטית.
שאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא האם מכשיר התעופה האיטלקי מספיק למטרות אלו. כדי לענות עליה במלואה, יש להבין כיצד נקבעים הצרכים הצבאיים. בניית חימוש חדש אינה מבוססת על רצונם של מנהיגים צבאיים אלא נובעת מניתוח רב-תחומי מתמשך של הצרכים הנובעים מאיומים אפשריים על הביטחון הלאומי, המובנים תמיד במובן הרחב. לכן, אין מדובר ברכישת נשק למטרות מלחמה אפשריות, אלא בהרמוניה בין המשאבים הזמינים, בזיהוי ליקויים בקיבולת וצפיית יחידות אוויריות ימיות המסוגלות לפעול מעבר למים של תחום השיפוט הרגיל על פי הנחיות הממשלה.
בהתגברות על ההקשר הגיאו-אסטרטגי של הים התיכון המורחב, היחידות שלנו יצטרכו להיות מוכנות להיות מסוגלות לפעול בתרחישים רחוקים של תעבורה ימית גבוהה כמו הנתיבים הארקטיים החדשים והנתיבים האסייתיים הידועים כעת כדי להגן על ה-SLOCs. במילים אחרות עם שימוש ביחידות ימיות מהאוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס השקט.
הפיתוח של ספינות חדשות לוקח בחשבון את הגורמים הבאים:
• איום אפשרי ואספקת מערכות נשק מתאימות: האיום נגזר ברמת השרים מהמודיעין הלאומי (פתוח ואחר) או משותף לבעלות הברית. במילים פשוטות, מניתוח האיום נובעים הצרכים שמשווים לזמינות הנוכחית אך צפויים גם בטווח הבינוני והארוך. מתוך המשוואה צורך מול זמינות מופיעים גירעונות קיבוליים. גירעונות אלו (המוגדרים בינלאומית כ"חסרים") מנותחים בתורם כדי לזהות פתרונות אפשריים על פי עקרון היעילות והעלויות הנלוות.
כך נולדים פרויקטים למערכות נשק חדשות ב-4 התחומים (אוויר, פני השטח, מתחת למים וסייבר) אשר, אני מדגיש, מוערכים על פי יעילותן ולא על פי המספר הזמין על הסיפון. במונחים טכניים אנו מדברים על יכולת מלחמה שאין לה שום קשר לחלוקה ההיסטורית הישנה והנטושה כיום של יחידות קטנות (קורבטות, סירות סיור) ויחידות גדולות (משחתות, סיירות, נושאות מטוסים).
היכולת בתחום המידע נחשבת בסיסית, במיוחד ב-C4ISR. בשנים האחרונות, על מנת להתאים את הצרכים, נשקלת האפשרות של שימוש "כפול" במשטחים עיליים בחלק מהסקטורים, תוך שילוב צרכים צבאיים עם אלו של מינהלי מדינה אחרים (כלומר הגנה אזרחית), משימה שבה הכוחות המזוינים תמיד היו מעורבים.
חזרה ליכולת מלחמה, בהקשר של תכנון חימוש, ניתנת תשומת לב מיוחדת גם לתחמושת שבאותו קליבר הוכיחה את ההבדל. כל מערכת נשק מפותחת לפיכך לפי א מעגל החיים הכולל שדרוגי יכולות עתידיים.
• יכולת לפעול גם לתקופות ארוכות מחוץ למים הלאומיים: הבעיה העיקרית היא התמיכה הלוגיסטית שיש להבטיח באופן שוטף על מנת לא לערער את היכולת העולמית של הקבוצה הימית הפרוסה. התגברות על התיאוריה המינימליסטית (העלות המטרית של הברזל היא מינימלית בהשוואה לזו של המערכות היוצאות לדרך) הובילה נכון לפיתוח של יחידות גדולות יותר הנחוצות לא כל כך לאיכות החיים של הצוות אלא לגידול ביכולת הלוגיסטית של פיקדונות ולאפשר גמישות רבה יותר בשימוש.
• יכולות C4ISR המתאימות לפעולות לאורך זמן: טכנולוגיית מידע מאפשרת עליונות מידע, קבלת החלטות ועליונות ביצועית בשדה הקרב, השולטת על פני מערכות נשק פשוטות. לידתם של מרכזי מצוינות בתחומי טכנולוגיית המידע והתקשורת ומודלים וסימולציה אפשרה לפתח תכניות מתקדמות בעזרת אוניברסיטאות אשר נתנו תוצאות חשובות ליכולת הגנה גדולה יותר של יחידות חיל הים. תהליך חינוכי זה כפול בכך שליתרונות היורדים עבור חיל החימוש מתווספות השלכות חשובות על עולם המחקר והתעשייה.
• צמצום הצרכים הלוגיסטיים: תקופות ארוכות הרחק מבסיסי שיפוט רגילים כרוכים ביצירת רשת לוגיסטית לתמיכה מרחוק גמישה וזריזה. עם זאת, יש צורך להפחית את הדרישות על הסיפון. צוותים קטנים יותר, אוטומציה מתקדמת, זמינות רבה יותר של מקום על הסיפון עבור חומרים ודלקים הם רק חלק מההיבטים שיש לקחת בחשבון לפיתוח יחידות ימיות חדשות. זה מוביל לעלייה בקיבולת משלוח מה שהוכח חיוני בעשורים האחרונים.
• אינטגרציה וסטנדרטיזציה עם יחידות ברית: מאז השנים האחרונות של המאה הקודמת, נאט"ו החלה בתוכניות של סטנדרטיזציה של חומרים ושל נהלים כאחד. התוצאות אפשרו ליצור קבוצות ימיות רב-לאומיות משולבות ופונקציונליות לחלוטין. הדבר משמעותי במיוחד בשיתוף הפעולה הימי-האווירי הן עם קבוצות נושאות המטוסים האמריקאיות, הבריטיות והצרפתיות והן בשימוש ביחידות העוסקות במשימות משטרת נגד פיראטיות, בניגוד לסחר לא חוקי, נגד טרור ופינוי נשק של אזורים ימיים של אינטרס אסטרטגי, במיוחד בדרך של אלה שחוצים על ידי צינורות תת ימיים אסטרטגיים. משימה שהצבא יכול לבצע הודות לאיכות הגברים והנשים בשירות, בכפוף לחינוך מתמשך המייחד אותם בהזדמנויות המפגש עם שאר חיל הים של בעלות הברית. מילת המפתח היא אפוא חינוך מתמשך והתחדשות של אדריכלות.
לסיכום, במילניום השלישי יהיה צורך להמשיך במדיניות בניית הספינות, שכבר החלה בשנים האחרונות, כדי להתאים את הצוות הימי לאורך זמן לצרכים חדשים.
לכן, יהיה זה חיוני להמשיך את מערכת היחסים השיתופית עם העולם התעשייתי לצורך ייעול המשאבים על מנת להיות מוכנים להתמודד עם אתגרי האלף השלישי.
תמונה: חיל הים
