לקראת פירוק הקרביניירי

27/09/14

בדף האינטרנט של UNAC ובמיוחד במספר 117 בפברואר 2012 של "מגזין הנשק", יש לפחות החלטה מעוררת התפעלות: "הנשק לקראת פירוק. האיחוד האירופי מטיל את פירוז הכוח המזוין הרביעי ואיחוד הקרביניירי למשטרת המדינה ".

הסיפור החל ב- 14 במאי 2010, אז אישר לשכת הנבחרים של הרפובליקה האיטלקית את ההסכם על חוזה ולזן. נכחו 443 סגנים, 442 מהם הצביעו. ההצעה אושרה בכל ההעדפות למעט הימנעות אחת.

ב- 28 באפריל הצפה הסנאט החלטה זו, וגם במקרה זה פה אחד. למעשה, המדינה האיטלקית אישרה את ההסכם האירופי להקמת כוח חמוש מיוחד, שנקרא EGF. כוח הז'נדרמריה האירופי, יורוגנדפור או EGF, הוא החיל הצבאי העל-לאומי הראשון של האיחוד האירופי.

ה- EGF מורכב מכוחות משטרה מסדרים צבאיים של האיחוד האירופי, המסוגלים להתערב באזורי משבר, בחסות נאט"ו, האו"ם והאיחוד האירופי.

יורוגנדפור מורכב מכוח של 800 "ז'נדרמים", מעין כוח תגובה מהיר שאפשר לפרוס תוך 30 יום, ומושלם על ידי 1.500 אנשי מילואים; שרשרת הפיקוד מועברת לשני גופים מרכזיים, אחד פוליטי ואחד טכני. הראשון הוא הוועדה הבין-מחלקתית הגבוהה, הנקראת CIMIN, ראשי תיבות של Comité InterMInistériel de haut Niveau שבסיסה בויצ'נזה, המורכב מנציגי משרדי החוץ והביטחון הדבקים בחוזה ולזן. השני הוא המטה הקבוע, PHQ, בו שוכנים 16 קצינים ו 14 קצינים שלא הוזמנו, כולל 6 ו -5 איטלקים.

שש התפקידים החשובים ביותר, מפקד, סגן מפקד, רמטכ"ל וראשי משנה לתפעול, תכנון ולוגיסטיקה, מופצים על סיבוב דו-שנתי בין הלאומים השונים, על פי הקריטריונים הרגילים להרכב הכוחות הרב-לאומיים.

זה לא בדיוק כוח חמוש אירופי, אלא צבא אירופי יחיד בשלב עוברי, שיושם תחת סמכות הנציבות והפרלמנט האירופי.

המחלוקת נמצאת במאמר 84, שמזכיר את הנשק קרביניירי, אשר ייקלט במשטרת המדינה, וזה הושפל למשטרה המקומית מהדרגה השנייה. המשימות עליהן יצטרך היורוגנדפור לבצע: להבטיח את שלומם של הציבור ואת הסדר הציבורי; למלא חובות משטרה שיפוטיות; פיקוח, ייעוץ ופיקוח על המשטרה המקומית, כולל עבודות חקירה פליליות; פיקוח ישיר על הציבור ופועל כמשטרת גבולות.

המשמעות היא אובדן זהותם של כוחות המשטרה לטובת מערך על-לאומי היברידי ורב-פעילתי. לכן הז'נדרמריה האירופית תשתלט על כל תפקידי כוחות המשטרה, כולל חקירות ומעצרים; נאט"ו יופקד על ניהולו המבצעי; הגוף החדש יגיב בלעדית לוועדה בין משרדית, המורכבת משר החוץ והביטחון של המדינות החברות, ששוחררה משליטתם של ממשלות בודדות עם כניעה בעקבות הריבונות הלאומית.

שוב, חברות באיחוד האירופי מענישה את איטליה באחד המוסדות הגבוהים ביותר שלה.

נותר, אפוא, רק התקווה שלממשלת איטליה תהיה היכולת לחזור להחלטה שלא ניתן לחלוק אותה, בלתי קבילה ופוגעת בחלק מההיסטוריה המלאה בגבורה, בהקרבה עצמית, במסירות ובכנות שנבנתה לאורך השנים על ידי הנשק הקרביניירי.

ג'ובאני קפררה