איחוד האמירויות הערביות לעבר החלל

איחוד האמירויות הערביות מגלמות בעשר השנים האחרונות תפקיד אוטונומי של כוח ברמה האזורית, אך עם סיכויים פוטנציאליים רחבים יותר, כפי שהוכיחה הנוכחות בזירה הבינלאומית בתחום האסטרונאוטיקה. אם דעת הקהל תופתע אולי ללמוד כי איחוד האמירויות הערביות משתתף בחקירת מאדים עם הגשושית לקוותמשקפי התרחיש הבינלאומי בהחלט לא פספסו את האקטיביזם ההולך וגובר של האמירויות ואת הצמיחה הכלכלית המהירה שהתרחשה למרות התנודות במחיר הנפט. השקעות אדירות ברשתות תחבורה ותקשורת בינלאומיות, גיוון ייצור פנימי כדי להיות תלוי פחות בנפט (בעיקר דובאי), השקעות בנייה ותשתיות גדולות (שדה תעופה, אזורי תעשיה וכו '), אשר לעומת זאת בשנים האחרונות רשמו חזקה האט. ואחרון חביב, השקעות בטכנולוגיה וציוד צבאי באמצעות הסכמים בינלאומיים רב מיליארד דולר לרכישת טילים, בין היתר פטריוט מערכות לחימה קרקעית-יבשתית ויבשתית, מערכות שליטה מרחוק וחיישנים, כלי טיס, אוניות, כלי נשק מסורתיים וכלי רכב משוריינים.

לפני שנים, ההיצע של עד 80 דגימות של ה- F-16 היה כה משמעותי, עד כי הוא עורר חששות גם בקרב כמה חברי פרלמנט אמריקאים. ספקי הנשק של האמירויות הם בעיקר מהאזור המערבי (אוסטרליה, בלגיה, ברזיל, בולגריה, דרום קוריאה, צרפת, גרמניה, איטליה, בריטניה, צ'כיה, ארצות הברית, שוויץ, דרום אפריקה וטורקיה), מערך שבו הם מוכנסים למרות הבחנות מסוימות. חלק מהנשק מופנה לעיתים למיליציות הפועלות בתימן או במדינות אחרות, ומפיקים מדי פעם הצהרות עמדה, הכחשות, מחלוקות, גם בגלל דיווחים על הפרות של זכויות אדם ועל שימוש נרחב בפרקטיקות כלא בלתי חוקיות על ידי חיל האבטחה של אמירתי.

לא חסרים השקעות ישירות במפעלי הנשק, כמו במקרה של הרכישה הצרפתית Societe Chapuis Armes, שנרכש על ידי החשוב חברת תעשיות הביטחון תעשיות בשנת 2018. על פי כמה הערכות, כ -12% מהנשק המיוצר באיטליה נרכשים מהאמירויות.

מדינות המפרץ הערבי ניהלו זה מכבר מערכות יחסים עם ארצות הברית בענייני ביטחון¹עם זאת, נראה כי כמה סדקים או אי הבנות קטנים נפתחים לעיתים, גם בגלל הדרכים הגסות למדי למדיניות החוץ של ארה"ב. במצב זה, אם לוקחים בחשבון את ההתפשטות הסינית החזקה ואת השיטות המתוחכמות יותר של האסטרטגים הסיניים בממוצע, לא ניתן להרחיק בעתיד התרחקות מתקדמת. סין, למשל, מייבאת את מרבית הנפט שלה מהמפרץ הפרסי, וגם הגדילה את יבוא המוצרים האחרים בשנים האחרונות. בסוף האלף, על פי ה- פייננשל טיימסהיקף הסחר השנתי בין סין לאיחוד האמירויות היה 2 מיליארד דולר, בעוד שהוא עתה עלה על 50 מיליארד דולר ולפני תחילת המגיפה תוכניות אמירות היו להגיע ל -70 מיליארד דולר. אף על פי שהיעד לא הושג בגלל וירוס קורונה, שיתוף הפעולה בין המדינות נמשך במהלך החודשים האחרונים. האמירויות שלחו כפפות ומסכות לסין בשלבים המוקדמים של המגיפה, וסין חלקה ידע רפואי עם רשויות הבריאות של האמירויות, שסייעו למדינה להתמודד עם נגיף קורונה לאחר שהפרוץ הגיע. במפרץ. מדינות המפרץ וסין החלו כבר מזמן בשיתוף פעולה פורה בתחום הטכנולוגיה. חברות טלקומוניקציה ממלכתיות באיחוד האמירויות הערביות העניקו חוזים עבור רשת הסלולר 5G ל- Huawei, חברה סינית הכלולה ב"רשימה השחורה "של משרד המסחר האמריקני, אך שיתוף הפעולה התרחש גם לסקטורים אחרים.. המעבדה לניתוח ספוגיות, למשל, בוצעה באמצעות אחת מיזם משותף בין BGI, חברה סינית לניתוח גנומי, לבין G42, קבוצה העוסקת בבינה מלאכותית שקשורה למשפחת המלוכה של אבו דאבי.

איך מגיעים לנוכחות בחלל? נקודת המפנה והתאוצה התרחשו בעשור האחרון, בשנת 2014 חברת תעשיות הביטחון תעשיות (עם הון מניות ברובו של אבו דאבי) אשר בשנת 2019 הופך להיות קבוצת EDGE, שהמחזור השנתי שלה הוא מעל 5 מיליארד דולר וכולל חמישה אזורי פיתוח: פלטפורמות ומערכות, טילים וכלי נשק, הגנת סייבר, לוחמה אלקטרונית ומודיעין, תמיכה במשימה. למעשה מטרתו שלקבוצת EDGE היא להפוך את האמירויות ליותר עצמאיות מהאספקה ​​החיצונית וליצור שוק מגזר משלה, כפי שמעיד הסכם האספקה ​​לקניה. הקבוצה, כדברי המנכ"ל שלה, מוקרנת לעתידן של גבולות חדשים לטכנולוגיות חדשות, מתוך מודעות לכך שהטכנולוגיות ימלאו תפקיד חיוני בטווח הקצר והבינוני. כמו כן בשנת 2014 הוקמה סוכנות החלל של איחוד האמירויות. בין העקרונות העומדים בבסיס הקמת הסוכנות ניתן למנות את רווחת האוכלוסייה, תמיכה באינטרסים הלאומיים של איחוד האמירויות הערביות, התרומה לצמיחה ולגיוון הכלכלה, קידום מעמד האמירויות ברמה אזורית ובינלאומית, הבטחת גישה חופשית וניצול שטח. ההשקעות המסיביות איפשרו אפוא לרכוש ולהשתמש בטכנולוגיות ברמה גבוהה תוך זמן קצר.

שלב זה עולה בקנה אחד עם סדרת אירועי מלחמה באזור. יש לזכור כי עשר שנים קודם לכן, בשנת 2004, החל הסכסוך האזרחי בתימן שהתפוצץ אז בשנת 2015, מה שגרם לחששות רבות במדינות השכנות כדוגמא לערער יציבות פנימי המבוסס על ריבוי העדות האסלאמית ועל החלוקה ההיסטורית בין השיעים לסונים. איחוד האמירויות הערביות הוא חלק מהקואליציה הצבאית בהובלת סעודיה התומכת באחת הסיעות הלוחמות בתימן.

האמירויות נוכחות גם בסכסוך הלובי, הן על ידי תמיכה בהפטר באספקת נשק והן על ידי ניסיון למלא תפקיד עם האו"ם בפתרון הסכסוך. לנוכחותם של מסופי נפט ומיקומם של לוב בים התיכון יש משקל אסטרטגי רחב שלא נעלם מתשומת לב ממשלת האמירויות. התעניינות רבה מצד האמירויות גם בסודן, שם מנסה חברת דובאי לנהל את מסוף הנמל הראשי של סודן, לאחר שקיימה קשרים לשליטה על נמלים אחרים בקרן אפריקה. ואלה אינם פעולות הנוכחות היחידות באזורים שגם הם גיאוגרפיים די רחוקים משטחם. בהחלט הפחד מאי יציבות פנימית המונעת על ידי פלגים וקבוצות דתיות הוא קבוע לאורך זמן עבור רבים ממלכות האזור (והדיקטטורות הצבאיות), אולם האסטרטגיה של האמירות נראית רחבה יותר. שימוש זהיר ומאסיבי בתקשורת ההמונית, ליברליזציות חברתיות ותרבותיות פנימיות אך סמליות, ההשקעות הגדולות בטכנולוגיות הן התוצאה, לטענת משקיפים רבים, של הכיוון היעיל של מוחמד בן זייד אל-נחיאן, נסיך המלוכה של המפקד העליון של האמירויות אבו דאבי, ובגלל בעיות הבריאות של הנשיא חליפה בן זייד (שהוא אחיו), נחשב בעיני רבים כגורל נשיא הצללים של אממתי. בוגר 18 באקדמיה הצבאית הבריטית בסנדהורסט, ידידו המשפיע של פוליטיקאים רבים בארה"ב. אל נהיאן הדריך את האמירויות ביכולת ללא ספק, אולם בשנים האחרונות, למרות פתיחותיו בתחום הסובלנות וההתקדמות החברתית, נראה שהוא חולק יותר ויותר עמדות אנשי לוחמים וכמה משקיפים מתחילים לספק ספק באמינותו הפוליטית העתידית. מצב עדין בהתחשב בפוטנציאל הצבאי העצום שעימו ניתנה האמירויות לאורך השנים.

זהו ההקשר הגיאו-פוליטי והצבאי בו משימת החלל מתאימה לקוות ביולי 2020, עם חללית אמירית ששוגרה על ידי מוביל מיצובישי יפני ממרכז טנגאשימה בדרום יפן. החללית צפויה להגיע למסלול של מאדים בעוד כחמישה חודשים ולהישאר שם במשך מספר שנים. הגשש נבנה על ידי צוות משותף של האמירות ושתי אוניברסיטאות באריזונה ונבנה במעבדת אוניברסיטת קולורדו. משימת החלל הראשונה של מדינה ערבית היא אפוא לאפשר לאמירויות לרכוש במהירות טכנולוגיה גבוהה, לאחד את תפקיד המדריך הטכנולוגי באזור (או בעולם האסלאמי), להקרין את עצמו לסקטור אסטרטגי מכריע עם משקל גובר, להגדיל את כוחה הפוליטי והצבאי.