ללא שם: האי Sriharikota, פעם טלוגו בשפה הטמילית, זהו אזור רטוב ומבודד המשקיף על מפרץ בנגל, חלק מהמחוז ההודי אנדרה פראדש, אזור משגשג באימפריה ויג'יאנגרה לפני מאות שנים. אולם המקום אינו ידוע בהיסטוריה או באופיו, אלא בזכות הימצאותו במקום זה של מרכז החלל Sriharikota Range, אתר שתי פלטפורמות שיגור שפועלות מאז שנות השבעים. מכאן, ב -70 באפריל, הושקה "משימת שאקטי", ניסוי שנוי במחלוקת שהוביל להרס לווין שהקיף 2 קילומטר מעל פני האדמה.
על פי ראש ממשלתה, נארנדרה מודי, הפכה רשמית ל"מעצמה חללית ", המוכיחה לשלוט בטכנולוגיה בליסטית מדויקת שנמצאת כרגע רק ברוסיה, סין וארצות הברית.
דעתה של נאס"א היא הרבה יותר קריטית בהקשר זה סיים את הניסוי "דבר נורא" והוקיע את הסכנה של תחנת החלל הבינלאומית (ISS), בשל ההריסות שנוצרו כתוצאה מהתפוצצות. בעיני האנליטיקאים, דאגה זו ל - ISS נראית מוגזמת; שברי הלווין ההרוס הם למעשה מסלול נמוך מדי להישאר בחלל וכמעט בוודאות ייהרס במגע עם האטמוספירה של כדור הארץ במהלך השבועות הקרובים. אף על פי כן, ההרגשה שמביאה ההודעה האמריקנית לעיתונות פוגעת במסר הספקנות וחוסר האמון שוושינגטון רצתה לשלוח לכתובת ניו דלהי, ומעבר לכך. כדי להיות מעורבים בנושא השיגור הבליסטי, למעשה, ישנן שתי רמות שונות ומקבילות: האחת נוגעת בעיקר להודו ולתפקידה האזורי העכשווי והעכשווי, ואילו השנייה נוגעת ישירות לאינטרס החדש במרחב שהשפיע על הגיאופוליטיקה בעשרים השנים האחרונות, זה מאזמידע החלה למלא תפקיד בחיינו.
אם ניקח בחשבון את הנקודה הראשונה, אנו יכולים להתחיל מתוך ההנחה כי הודו היא כעת בבירור כוח עולה. ראש ממשלתו הנוכחי, הלאומיות נארנדרה מודי, שנבחר ב- 2014 ונמצא כעת תחת בחירות, מתמקד כבר זמן רב באמינותו על גילוי מחדש של תחושת גאווה לאומית חדשה, המנסה להעביר, אפילו לבוחריו, דימוי שרירי של הודו מוכן לנצל את ההזדמנות של מנהיגות אזורית בהישג ידה. התוכנית המסיבית של השקעות צבאיות בתחום הימי והאווירי היא עדות לאמביציה החדשה. במקרה זה אנחנו לא רק מדברים על נושאת מטוסים 40.000 טון Vikrant (צילום), מחכה לשנה הבאה, אבל של שלם רב מיליארד דולר תוכנית שמטרתה ליצור תעשיית הביטחון הלאומי משגשגת בפעם הראשונה, ריכוז הפיתוח והמימוש של אמצעי הלחימה בידי המדינה, וכתוצאה מכך הגבלת התלות מחו"ל.
בנוסף למוביל המטוסים הנ"ל, דוגמאות לתוכניות אלה הן מסוקים שנעשו בהודו Dhruv (28 הוזמן על ידי 2020), צוללות גרעיניות Arihant (חלק צו של צוללות 25, גרעיני קונבנציונלי, צפוי על ידי 2021) ו 7 פריגטות Shivalik-17A (מתוכנן בעזרת Fincantieri). הממשלה ההודית יכולה להרשות לעצמה השקעות אלה, אשר לנצל ברמה אסטרטגית הצמיחה הכלכלית המעריכית של המדינה, אשר כבר נסיעה במשך מספר שנים בשיעור של + 6% מהתמ"ג השנתי. בהקשר זה, פקיסטן, יריבתה ההיסטורית של הודו והכוח האטומי האזורי היחיד, נראית מנותקת יותר ויותר משכנה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית.
התנתקות זו הפכה את הסכסוך בקשמיר למעין עימות טקטי שיסייע למדידת הפוטנציאל ההודי החדש: רק לפני שנתיים, למשל, ברגע של מתיחות מסוימת בעקבות כמה פיגועי התאבדות, הכוחות המזוינים של ניו דלהי מצליחים לעבור מבלי שיבחינו בגבול הפקיסטאני ל"פעולה כירורגית" נגד מטרות החשודים בטרור, ויסיימו את המבצע לפני שהצבא האיסלאמי יגיב. בחודש פברואר האחרון, עם זאת, היתה זו פקיסטן שהרסה מטוס הודי שטס מעל המרחב האווירי שלו, כנראה למבחן טכנולוגי. התגנבות. אין זה מקרה, שבמצב זה ביקש מודי לחזור על הניסוי המרחבי על היכולות הטכנולוגיות של המדינה ועל הפוטנציאל הבליסטי הגדל שלה, גם נוכח דיאלוג דיפלומטי עם פקיסטאן, שכמעט ודאי יכלול את בייג'ינג , וכמעט בוודאות יכלול את וושינגטון. אולם המבוכה האמריקנית אינה נוגעת לשוליות שלה בדינמיקה המקומית והאזורית, או בהתקדמות האיטית והבלתי נמנעת של הדיפלומטיה של הדרקון כלפי המערב. מה שמדאיג את ארצות הברית עוד יותר סביר במקום את תשומת הלב הגוברת לחלל על ידי מה שנקרא "BRIC" הקבוצה.*
מובילים את גל חדש של עניין זה כמובן סין, אשר משקיעה יותר ויותר משאבים כדי ליצור אסטרטגיה כוכב יקר. שימוש כפול, כלומר לצרכים אזרחיים וצבאיים כאחד. לעת עתה, הקמתה של תחנת חלל אוטונומית וחקר הירח הם המטרות הצפויות ביותר בבייג'ינג, אך יש לראות כי הכוח האסיאני הופך במהירות רבה לאחד הגיבורים הפעילים ביותר של שיגור במסלול סביב העולם ( במיוחד לוויינים, אך לא רק). ב 2018 לבדו מן הבסיסים של המדבר גובי היו גם 35 משיקה, חלקם מטעם מדינות שלישית, כגון ערב הסעודית. מיד אחר כך מגיעה הודו, המתכננת מיליארדי השקעות, ובברזיל עצמה, אשר במשאביה הצנועים, מגלה עתה פעילות חדשה בתחום הלוויין, במיוחד לשימוש מסחרי (אך בשיתוף עם ארה"ב) . לפיכך, המגזר מתרחב, וחוזר לניו דלהי, יש להכיר בכך שבעולם התלוי בחוזרים על עצמם במסלול לא ניתן לזלזל ביכולתו של שחקן להשיק לוויינים או רכיבים אחרים, להגדיל את כישוריו, להרוס את המתקנים מנוגדים בחלל, ובכך להפוך את הטכנולוגיה שממנה כולנו נהיה מכורים לשווא. ואם היום שוק המרחב האזרחי שווה מאות מיליארדי דולרים, ההשפעות המוטלות על הכלכלה והחברה (מערבית, אך גם יותר ויותר מזרחית), הן כמעט לא יסולא בפז.
שיקולים אלה הם כמו אלה שהובילו טראמפ להודיע על יצירת אחד בשנה שעברה כוח החלל עצמאית של הכוחות המזוינים האמריקאים האחרים (v.articolo). התרחיש הגלובלי, המתואר בקצרה כל כך, מוביל אותנו לשאול את עצמנו שאלות שונות על עמדתנו (ועל הפגיעות) לא רק כאיטליה, אלא כאיחוד האירופי. לרוע המזל עלינו להכיר בכך שההיסטוריה של ה- ESA, למרות היוקרה וההצלחה המוחלטת, תמיד מסומנת במגבלה של חוסר יכולת לפתח אסטרטגיות ראויות לציון בתחום אבטחת החלל, בהיותה המנדט של הסוכנות המוגבלת לחקירה מדעית ול פיתוח אזרחי. התוצאה היא, שגם כיום, באחריותן של המדינות החברות האחרות לדמיין תגובה צבאית לאתגר המרחבי הזה, תוך יישום אמצעי נגד, אשר מורכבים ויקרים כל כך עד כי לעולם לא יוכלו להתפתח ברמה הארצית.
הפרובוקציה ההודית צריכה לדחוף אותנו, ולו רק בזמן הבחירות האירופיות הללו בשערים, לשקול שינויים גיאופוליטיים גלובליים, כדי להגן על האינטרסים שלנו בתרחישים מורכבים יותר ויותר.
*ראשי תיבות של ברזיל, רוסיה, הודו וסין; נחשב המדינות המתעוררים של המילניום
תמונות: Analytical Graphics, Inc. / web / MoD India
