ב 14.15 שעות של 6 אוקטובר של 1973, מצרים קבוצות תקיפה מיהרו לעבר החוף המערבי של תעלת סואץ.
בעוד שמפציצי הקרב לוחצים סביב ראשיהם, יכולים הקומנדו המצריים לראות במזרח את ההגנות הישראליות על קו בר-לב בגיהינום של פיצוצים וענני עשן: מלחמת יום כיפור החלה.
מטרת המשימה היא לשלוט על הגדה המזרחית של התעלה. לשם כך הם מתאמנים במשך חודשים, והם יודעים שההתנגדות תהיה עקשנית. החיילים המצריים מתמודדים עם שתי בעיות: איך להתגבר על ההגנות של קו בר-לב וכיצד להתמודד עם הכוחות המשוריינים שיבואו ללא ספק לעזרתם של חיל המצב הישראלי.
ראש המטה הכללי של הצבא המצרי, הגנרל סעד אל-שזלי, תכנן את התוכנית לחצות את התעלה, ובאופן אישי עקב אחר האימון למבצע. לצורך הפעולה, גדודי 28 של כוחות תקיפה, שתי חטיבות צנחנים וחטיבה של חיל רגלים ימיים נפרסים.
שיזלי העריך כי היחידות הללו ישתתפו במתקפה נגד היישור הישראלי בשלוש דרכים. ראשית, הם היו מבצעים משימות סיור הגנה על הגדה המזרחית של התעלה. שנית, הם היו פועלים כחוד החנית במעבר התעלה, מנטרלים את מעוזי קו בר-לב ומארבים את היחידות המשוריינות שנשלחו לתמיכה. שלישית, הם יועברו לעומק במסוקים בסיני, שם הם ינתקו את התקשורת, תקפו פקודות ישראליות ויארבו את היחידות שנשלחו לחזית.
ברגע שהספינות נוגעות בחוף הנגדי, יורדים הקומנדו במהירות על גרירתם מאחורי סולמות התקיפה הגמישים, המוטלים על הגדות הגבוהות, חייבים לשרת את יחידות החי"ר, את חוליות הטנקים ואת משקיפי הצבא.
הקומנדו מתקרבים למבצרים על ידי ירי של התפרצויות ברצף מהיר, וסיום ההתקפות עם שיגור הרימונים. בהפתעה רבה, המצרים מגלים כי רק 18 של תחנות בר-לב מאוישות וההתנגדות נבדלת במידה רבה בהתאם לשאלה אם החילות תופסות אזורי ירי או מתחבאות בבונקרים כדי להגן על עצמם מפני הפצצות.
בחלק מהמקרים מקבלים חיילי חיל המצב הישראלי את גורלם ומרשים לעצמם להיהרג בשבי כאשר מתגלה חוסר האפשרות להצילו. במקרים אחרים, הם ממשיכים להילחם עד שרובם נהרגו או נפצעו.
כאשר הכוחות המשוריינים של צה"ל מתקדמים לעבר ההגנות של קו בר-לב, הם נפגעים מאש תותחים ומרגמות מצריים מהגדה המערבית של התעלה, ורבים נופלים קורבן למכרות שהציבו הקומנדו. עם זאת, הגורם החשוב ביותר מבחינת המורל הוא המארב שמבוצע על ידי קבוצות התקיפה.
המצרים יש נשק מודרני מאוד נגד טנקים ישראליים: חלקם משגר רקטות קונבנציונאלי RPG-7 ניידים, אבל אחרים הם יוצאי דופן יותר. טיל נגד טילי AT-3 SAGGER, למשל, הוא רקטה בשלט רחוק שמכוונת על ידי המפעיל והובילה ליעד באמצעות ג'ויסטיק. המערכת כולה יכולה להשתלב במיכל אחד והוא מועבר בקלות על ידי שני שרתים. Sagger דורש רק מומחה אחד, אשר לא נבהל למראה טנק אויב מתקרב. חוליות תקיפה יודעות כמה יעיל החימוש שלהן וידעו לחכות עד שהטנקים נמצאים במרחק הנכון לפני שיפתחו באש.
במגזר הצפוני הביצתי, על צוותי העגלות הישראליות לפעול בטווח ראייה מוגבל, משום שהזרם המצרי מאלץ אותם לשמור על סגירתם. אז כמה בסופו של דבר את המסלול מכות ולהסתיר, להיות אפילו קל יותר עבור צוותי האויב. כמה טנקים ישראלים יכולים לראות את המצרים לפני שהטילים פגעו ברכבם. בתוך שעות XNXX גנרל מנדלר, מפקד הדיוויזיה המשוריינת היחידה בסיני, איבד טנקים של 24.
במקום אחר החדירה של הקומנדו המצרי נמוכה יותר, ותוכניתו של שאזלי להכניס אותם עמוק לתוך סיני גורמת להפסדים כבדים. קבוצה של חיילים 30 ממוקם בזוגות באמצעות מסוק מיל Mi-8 היפ. הקומנדו מועברים ליד המטרות שלהם, המגיעות לשארם-אל-שיח ', בקצה הדרומי של חצי האי. עם זאת, ברוב המקרים התגובה הישראלית קשה יותר מזו שבקו בר-לב והפיגועים דוחים. החדירה המסיבית ביותר מתבצעת עם גדוד שלם, אך המסוקים יורטטים על ידי מטוס ה- F-4 של חיל-האוויר בעודם טסים מעל ראס סודה במפרץ סואץ: 14 מופלים, וחיילי 250 מאבדים את חייהם או נופלים.
כוחות תקיפה מועסקים גם בפעולה של חטיבת החי"ר 130ᵃ, מצוידים PT-76 אור טנקים אמפיביים וכלי רכב משוריינים. זה על חציית האגם המר הגדול, בעוד פושטים מתחת למים פגעו בעמדות הישראליות בצד המזרחי.
ברגע שנחתו, על הנחתים להתגבר על ההגנות הישראליות המתקדמות ולהצטרף למפקדים שהוכנסו במסוקים ליד המעברים האסטרטגיים של מיתלה וגדי. הישראלים, שחשו את הסכנה, שמרו על המעבר עם חטיבה משוריינת, והניסיון להינטש על ידי המצרים לאחר שאיבד כמה טנקים קלים.
כוחות תקיפה הופכים את נוכחותם במגזר הצפוני למשקל רב יותר, במיוחד במהלך הקרב על נטילת נקודת המבט בודפשט, שסביבו ילחמו קרבות קשים במשך כל העימות. בתאריך ה- 8 באוקטובר, הישראלים מפסידים על קרונות 70 בניסיון להציל את המעוז, שנהרס ברובו על ידי מטחי טילי סאגר ובמכרות שהציבו הקומנדו. בשלב זה המטכ"ל הישראלי מתחיל להיות מאוד מודאג, שכן נראה כי אין דרך להדוף כוחות מצריים.
ההתפתחויות הבאות של המלחמה - שיסתיימו עם התבוסה של המצרים אחרי התקדמות מהירה בסיני - לא יגרמו לנו לשכוח את העדויות המצויות של הקומנדו במהלך הסכסוך.
קבוצות התקיפה תרמו רבות להצלחת הצבא המצרי במעבר תעלת סואץ. דיווח על הפסדים כבדים, אך חסם את יכולתם של הישראלים לתקוף את הכוחות המשוריינים מסיני.
(צילום: אינטרנט)
