עם עלות השחר ב-30 באפריל 1941 הופתע חיל המצב של בסיס האוויר הבריטי "הבניה" בעיראק, פחות מאלפיים איש, מהצבת כוח עיראקי על הגבעות שמסביב. בסך הכל למעלה מאלף איש עם כלי ארטילריה ומשוריינים, שיגדלו במהירות כמעט פי עשרה. שלב השיא של מה שהיה יכול להיות מלחמת אנגלו-עיראק ב-1941, שהחלה למעשה עם ההפיכה ב-1 באפריל.
היחסים בין בריטניה הגדולה לממלכה ההאשמית של עיראק (עצמאית מאז 1932) החמירו פחות או יותר במהירות, בעיקר בשל הלאומיות הנלהבת של חלק מהמעמד השליט העיראקי, המוקסם מהאידיאולוגיה הנאצית-פשיסטית ומיוצג על ידי דמויות כגון בתור עורך הדין ראשיד עלי אל-גיילני (בתמונה הבאה, מימין) שמונה לראש הממשלה על ידי מה שנקרא כיכר הזהב, קבוצה של קצינים אולטרה-לאומיים שהשתלטו באופן יעיל על המדינה. אמין אל-חוסייני היה גם פליט בעיראק, מבוקש במנדט של פלסטין על שהפעיל את המרד הערבי של 1936 ותמיד היה מחויב לתמיכה אידיאולוגית בכל מטרה אנטי-בריטית.
השגריר הגרמני פריץ גרובה, תומך נלהב בברית בין הנאציזם למהפכנים איסלאמיים, ניסה בכל דרך לתמוך במעצבי ההפיכה העיראקים.
התגובה הבריטית לשינוי המשטר לא הייתה מיידית, במיוחד בגלל שחסרו משאבים צבאיים והמלחמה התנהלה בצורה גרועה מספיק בין צפון אפריקה לים התיכון כדי שהם רצו להימנע מהוספת מחויבות חדשה במזרח התיכון.
במשך כמה שבועות נמשכו היחסים בצורה מעורפלת, על בסיס האמנה האנגלו-עיראקית משנת 1930, תוך כדי לחץ מלונדון והודו לפעול לשיקום העמדה הבריטית ורשיד עלי השתכנע, בטעות, כי בהתנגשות שנפתחה היה מקבל תמיכה מיידית וישירה מגרמניה ואיטליה.
ב-19 באפריל נחתו היחידות האנגלו-הודיות הראשונות בבצרה עם מעט התנגדות, מהלך שזעזע את המשטר העיראקי והותיר את ברלין מול הבחירה אם לעזור באופן קונקרטי למשטר העיראקי. כיכר הזהב או להפקיר את זה לתגובה האנגלית. ב-29 באפריל, נחיתה שנייה בבצרה הכניסה סופית את רשיד עלי למשבר, מה שהוביל אותו לבחור בפעולת הפגנה נגד חבניה, בסיס RAF ליד בגדד שבו מאות אזרחים אנגלים שנמלטו מהעיר מצאו מקלט. בכוונותיו, איום הקרב, שהיה מביא לתבוסה מסוימת ולטבח סביר, היה מאלץ את האנגלים להיכנע ללא קרב, גם משום שהכוחות שזה עתה נחתו בדרום לעולם לא היו מגיעים בזמן. להביא הקלה לנצורים.
הלוחמה הפסיכולוגית הזו הייתה עשויה לעבוד אם החיילים העיראקים היו מודעים למצב שהם היו מעורבים בו ומוכנים להתמודד איתו. להיפך, רבים היו משוכנעים שמדובר בתרגיל או לכל היותר, כפי שגם הממשלה הייתה בטוחה, הפגנת כוח שתסתיים בכניעת הבריטים שנאלצו לעמדה שאין לה הגנה.
תגובתם של 39 טייסי חבניה, רבים באימונים (בבסיס היה ביתם של ה בית ספר להכשרת טיסה מס' 4 הועבר מבריטניה ב-1939), ומתוך כמה מאות החיילים בחיל המצב זה היה כל כך אכזרי ובלתי צפוי עד שהותיר את עשרת אלפים העיראקים שיכולים היו להכריע את הגנות המחנה כאילו היו המומים, שעם זאת נפגע ממטוסים אָרְטִילֶרִיָה.
האבדות המתמשכות של כלי רכב, ובעיקר של הטייסים המועטים ממילא, הוחלפו לפחות חלקית ובימים הבאים ההתקפות לא הוגבלו עוד רק לכוחות העיראקים בסביבה, אלא פגעו בכל האזור עד פלוג'ה ובגדד. שוברים יותר ויותר את המוסר של המשטר. שדה התעופה המשיך לפעול ללא הפרעה, ואיפשר גם פינוי של אזרחים ופצועים ושליחת תחמושת באמצעות רכבת אווירית מסוכנת מבצרה.
לאחר קרב שביעי, הכוחות המצורים, המבולבלים מהתגובה הבריטית ונותרו כמעט ללא מזון, החלו לסגת במה שהיה תבוסה קטלנית עבור רשיד עלי.
במהלך המצור נעשה כל ניסיון לארגן את שליחת הסיוע מארץ ישראל ומעבר הירדן, תוך איסוף הכוחות המעטים הזמינים בצעדה דרך המדבר, שהפריעו גם להתקפות של חיל אוויר איטלקי-גרמני שהגיע לבסוף, אבל כל כך קטן. כאילו לא רלוונטי. התגבורת הגיעה לחבניה כמעט שבועיים לאחר שהמצור נכשל, ויצרה את גרעין מתקפת הנגד הבריטית שזכתה לתגובה עיראקית נחושה, אך כעת מאוחרת.
עד סוף מאי נפלו פלוג'ה ובגדד, כאשר יורש העצר הלגיטימי חזר לתפקידו; השגרירויות שבהן מצאו מקלט אזרחי אירופה אובטחו. בוואקום הכוחני בין בריחת ממשלתו של רשיד עלי לאיראן לבין שיקום המוסדות הקודמים, האלימות והביזה הרסו את העיר, בעיקר את הרובע היהודי, בפוגרום שהרג או פצע אלף בני אדם. בשבוע הראשון של יוני נכבשו כירכוכ ומוסול בצפון, והחזירו את המדינה כולה לשליטה.
בעקבות ההצלחה העיראקית החלה כמעט מיד הפלישה לנכסי צרפת וישי בסוריה ובלבנון. למרות ההתנגדות הפרנקו-ערבית העזה, שגרמה לאנגלים אבדות כואבות, עד תחילת יולי נפלו דמשק וביירות, ומחקו כל נוכחות פרו-נאצית מאורגנת מהמזרח התיכון. בין אוגוסט לספטמבר הגיע תורה של איראן, האחרונה באזור המפרץ לשמור על עמדה לא מאוזנת מדי כלפי גרמניה, שנכבשה בתיאום עם הסובייטים שנכנסו בינתיים למלחמה.
קשה לדמיין כיצד היה נמשך השלב המזרח תיכוני של הסכסוך אילו חבניה הייתה נמסרת ללא התנגדות. זה היה גורם מכה אולי בלתי ניתנת לתיקון ליוקרה הבריטית באזור, בתקופה שבה ארווין רומל התקדם ללא התנגדות לעבר מצרים, עם השלכות בלתי צפויות.
נחישותה של הממשלה שלא לוותר על דבר לראשיד עלי, שהאמין שהוא נמצא בעמדה האידיאלית להשיג פשרה מדינית, ועקשנותם של חיילי חיל המצב (בעיקר מגויסים מקומיים ממוצא אשורי) מנעו את מסירת עיראק לידי הציר והניח את היסודות לאפקט הדומינו במדינות השכנות. כל האחראים הגדולים ביותר להפיכה הצליחו להימלט - בין העצורים היה חאיראללה טלפה, דודו של סדאם חוסיין שיתמנה למושל בגדד על ידי אחיינו ב-1979.
הבלוף הכושל והטראגי של כיכר הזהב לפתוח את לב המזרח התיכון לרייך השלישי נותר אחד הרגעים הקריטיים הפחות זכורים של מלחמת העולם השנייה ומדגים כיצד ניתן לבטל מצב שלכאורה חסר תקווה על ידי נחישות בלתי נכנעת.
צילום: אינטרנט
