Il הנעה עצמית 75/46 (משחתת טנקים) יכולה להיחשב לאחד ההישגים הטובים ביותר של התעשייה האיטלקית במהלך מלחמת העולם השנייה.
הרכב יוצר בבתי המלאכה של אנסאלדו בגנואה בין השנים 1944 ו-1945 ובסך הכל יוצרו תריסר דוגמאות. אולם הפקודות הגיעו מהפיקוד הגרמני. למעשה, כדאי לזכור שהגרמנים פרסו ועדת בקרה משלהם בתוך החברה האיטלקית. יתר על כן, המשתמש היחיד של משחתת הטנקים היה הצבא הגרמני (הצבא הלאומי הרפובליקאי לא נכלל לחלוטין) והם קראו לזה Sturmgeschutz M43 mit 75/46 (852) (i).
הגרמנים השתמשו ברכב בעיקר בחזית האיטלקית נגד יחידות השריון של בעלות הברית.
Il הנעה עצמית 75/46 הוא חלק את אותו גוף כמו הרכב המשוריין Ansaldo 105/25 M43 (תמונה הבאה). למרות זאת, הרכב נוצר על ידי החלפת הוביצר 105 מ"מ בתותח 75/46 CA דגם 34 (תותח נ"מ). בסך הכל, הטרנספורמציה של הרכב הצריכה כמה שינויים קלים בחלק העליון של הקסמט ובמגני המגן הקדמיים.
הרכב - בשל צורתו הנמוכה והמבודדת, היציבות הרוחבית הגדולה ותוקפו של היצירה - יכול להיחשב ברמה זהה לאלה של אותה קטגוריה המשמשת את האויבים.
"משופרת במיוחד - בהשוואה לרכבים קודמים - הייתה ההגנה: בין היתר, שני לוחות נגד בזוקה הונחו לרוחב, אך רק במעט מאוד לדוגמה, האחרון בייצור, השריון הקדמי הוגדל ל-80 מ"מ עובי, מאפיין יוצא דופן ברכב מתנייע".1
Il הנעה עצמית 75/46 היה לו אורך של 7,16 מ', גובה 1,74 מ', רוחב 2,88 מ' ומשקלו 15,7 טון.
השריון היה 75 מ"מ והחימוש כלל תותח 75/46 CA דגם 34 ומקלע 38 מ"מ ברדה 8.
מנוע: SPA 15 TB M-15 דיזל V8 מקורר מים, הספק 170 כ"ס. המהירות המרבית הייתה כ-38 קמ"ש.
כלי השיט יכול לסמוך על צוות של 3 אנשים.
1 ראה C. Falessi and B. Pafi, ב- Storia Illustrata n°143, 1969, p.137
