עד סוף 1944, כשהצבא הגרמני בנסיגה וללא סיכוי לפריצת דרך, המזרח התיכון לא היה מאוים ישירות מאז ימי הקרבות באל-עלמיין וסטלינגרד. המנדט הבריטי על פלסטין, לעומת זאת, המשיך לגרום לבעיות בלונדון, מהן המרד היהודי, סדרה של פעולות עקובות מדם, שתוך שלוש שנים ישכנעו את הממשלה לוותר על השליטה בשטח, הייתה רק האחרונה בסדר זְמַן.
בהקשר זה בוצע המבצע אטלס, שבתוכו אנו מוצאים דמויות שיציינו את השנים הבאות. בליל ה-6 באוקטובר בואינג B-17 מבצר מעופף טס מעל יריחו, הגדה המערבית, מפציץ סטנדרטי של חיל האוויר של צבא ארצות הברית נבנה בכמה אלפי דוגמאות. הצוות היה שייך ל Kampfgeschwader 200, יחידה מיוחדת של חיל האוויר הנאצי שהתמחתה בשימוש בכלי טיס שנתפסו. בפנים שלושה גרמנים ושני ערבים. קורט וילנד, ורנר פרנק ופרידריך דיינינגר, דל גדוד ברנדנבורגר, מחלקת raider, ומעריכים של החברה הטמפלרית, קהילה דתית גרמנית שנולדה במזרח התיכון ומעורבת בסכסוכים בין גרמניה לבריטניה. פרנק ודיינינגר נולדו ביפו, וילנד עבר לשם בגיל שבע. שני הערבים היו תולקיפל עבדול לטיף וחסן סלאמה, נאמניו של המופתי הגדול אמין אל-חוסייני, בגלות בברלין מאז נכשלה ההפיכה בחסות פרו-נאצית בעיראק ב-1941. סלמה היה אב לילד בן שלוש, עלי חסן סלמה, מנהיג קבוצת הטרור לעתיד. ספטמבר שחור.
מטרות המשימה הם שנויים במחלוקת. הכוונה הייתה לגייס מודיעים שיוכלו לבצע פעולות חבלה. האינטרס הגדול של אל-חוסייני היה לעורר תסיסה בין האוכלוסייה המוסלמית לקהילה היהודית. כמה היסטוריונים ישראלים טענו שמערכת המים של תל אביב נועדה להיות מורעלת, אך לא נמצאה עדות לכך, וגם לא אינדיקציה בארכיונים בריטיים או גרמניים.
אטלס זה נכשל מההתחלה. השיגור בוצע בקואורדינטות הלא נכונות, והזעיק את כוחות הביטחון. המקומיים, שלפי אל-חוסייני היו נותנים את תמיכתם, סירבו לשתף פעולה. וידלנד, פרנק ולטיף נעצרו לאחר מצוד שנמשך מספר ימים. דיינינגר נשאר חופשי עד 1946 וסלאמה, ששבר את קרסולו כשנחת, היה היחיד שלא נמצא. החקירות שיחזרו את שלבי המבצע ואילו ארגונים היו מעורבים (ה Sicherheitsdienst, שירות חשאי של ה-SS בהוראת הגנרל וולטר שלנברג, שבארוחת ערב שארגן המופתי הצהיר: "אני נרגש לפגוש באופן אישי את המופתי ומקווה שהמשימה הזו תסתיים בהצלחה ואיתה יוכלו הערבים לממש את רצונם להשתחרר מהסכנה היהודית לנצח").
אטלס מכיל מרכיבים אופייניים לקשרים בין נאצי-פשיזם ללאומיות ערבית בתחילת מלחמת העולם השנייה. יהיה זה שגוי היסטורית לתמוך באוטומטיזם בין הדת האסלאמית לפשיזם הנאצי. במהלך שנות המלחמה, מאות אלפי מוסלמים לחמו בצבאות הבריטים/הודו, הצרפתים והסובייטים, בניגוד לתעמולה הנאצית שהופצה על ידי קיצוניים כמו אל-חוסייני. אולם, נכון, המעמד השליט שנוצר לאחר המלחמה הגדולה היה חדור אידיאולוגיות קרובות לנאציזם, אם לא נפגע על ידי קשרים ישירים ועמוקים עם הרייך השלישי.
אל-חוסייני נכשל בכל אחת מיוזמותיו, מהמרד הערבי של 1936-1939 ועד ההפיכה העיראקית של 1941, ועד למלחמה הערבית-ישראלית הרת אסון של 1948, כאשר צבא הג'יהאד הקדוש שלו (מתנדבים מקומיים) או אלה מאירופה, ותיקי המערכים המוסלמיים בצבא הגרמני) נכלאו בפקודת מלך ירדן עבדאללה הראשון. אחת הסיבות לסכסוך בין פלסטינים לירדנים שהוביל, ב-1951, לרצח עבדאללה עצמו בידיו של חסיד אל-חוסייני מול מסגד עומר בירושלים.
עם זאת, אמין אל-חוסייני זכור כאלוף המטרה שעזר להוביל בדרך לא מוצלחת, כמו המנהיג המצרי ג'מאל עבד אל נאצר, שכישלונותיו נעים בין הרפובליקה הערבית המאוחדת, פדרציה מצרים-סוריה שהוקמה ב-1958 ונטרפה ספינה. ב-1961, בעקבות ההתערבות בתימן, מלחמה בין-ערבית שעלתה כמאתיים אלף הרוגים. עד התבוסה של 1967, במלחמה שביקש נאצר נגד ישראל שנתנה את המכה האחרונה למשטרו. בינתיים היא כבשה את אזור עזה ודיכאה כל צורה של אוטונומיה פוליטית פלסטינית. לאורך שנות ה-XNUMX, נאצר קיבל בברכה גולים נאצים כמו יוהנס פון לירס (עומר אמין, לאחר ההתאסלם) שטורמבאנפהורר מהוואפן אס אס ופקיד משרד התעמולה של גבלס, שהוא עזר להפיץ בעולם האסלאם הפרוטוקולים של זקני ציון, אבל גם מדענים כמו היינץ קרוג או וולפגנג פילץ, שתרמו לתוכנית הטילים המצרית.
למעט ירדן, באופן לא מפתיע המדינה היחידה באזור ששמרה על מידה לא מבוטלת של יציבות עד היום, ההנהגות שלאחר 1945 נקרעו לגזרים בתוהו ובוהו שבו חותם האידיאולוגי מילא תפקיד משמעותי ומנהג של נאצי-פשיזם. סוריה, שראתה ארבע הפיכות מוצלחות מ-1949 עד 1963, הקימה את הארגוןצבא השחרור הערבי בחסות הליגה הערבית, בניגוד ליריבתה צבא הג'יהאד הקדוש שהייתה חלק מהוועד הערבי העליון, שבסיסה בעזה. בשני המערכים היו חיילים נאצים לשעבר, במיוחד חברי דיוויזיית הוואפן ה-13 של ה-SS Handschar שנלחם בבוסניה. צבא השחרור היה בפיקודו של פאוזי אל-קאוקג'י, אורח בברלין בזמן המלחמה ובין מארגני ההפיכה העיראקית ב-1941, ופעל בעיקר בגליל העליון נגד הישראלים וכדי למנוע מהירדנים. להשתלט על השטח הזה. צבא הג'יהאד היה בפיקודו של עבד אל-קאדיר אל-חוסייני, אחיינו של אמין, ובין המפקדים מי שבלט היה חסן סלמה שהוצנח על ידי ה-SS לתוך יריחו. עבד אל-קאדיר אל-חוסייני וחסן סלמה נפלו שניהם בלחימה נגד הישראלים ב-1948, ושני הצבאות פורקו מבלי שנתנו ולו שמץ של עזרה לעניין הפלסטיני ואכן תרמו לפיצול הפוליטי של העולם הערבי. מאז שנות ה-XNUMX מצא מקלט בסוריה אלואיס ברונר, משתף פעולה קרוב של אדולף אייכמן שהפך ליועץ לשירותים החשאיים של משטר חאפז אל-אסד.
ניתן לומר ששנים הראשונות של ממשלות ערב העצמאיות החדשות התאפיינו בשתי דינמיקות גדולות: המאבק נגד ישראל והפנימית בין ממשלות מלוכניות-שמרניות ופרוגרסיביות-מהפכניות. אלה האחרונות, בפרט מצרים וסוריה, המתואמות עם ברית המועצות בהקשר הבינלאומי, אולי באופן פרדוקסלי לא היו הפתיחות ביותר לגולים נאצים המותאמים להקשרים אוטוריטריים עם ריכוזיות היררכית של החיים הציבוריים, דמותו של ראיס הוחלף בזה של מנהיג, כפי שהצטיינו מנהיגים בזכות האקטיביזם שלהם ולא ברצף השושלתי המקרי. גם היום, לאותן מדינות שעודדו זה מכבר וגלוי הקצנה פוליטית - בהסתמכות על תרומתם הטכנית והאידיאולוגית של ניצולי הרייך השלישי - חסרה החברה האזרחית המודרנית העוברית שבמקום זאת, בקושי רב, מתהווה במקומות אחרים באזור.
