בהתחשב במגמה של עימותים קודמים עם חיילים גרמנים המוצבים בגזרה, גנרל אלכסנדר החליט להמשיך בשינוי אסטרטגיה על ידי העסקת כוחות חדשים ממגזרים אחרים בחזית האיטלקית. כך הוקצו כמה יחידות צבאיות מהחזית האדריאטית לקאסינו. הייתה זו הדיוויזיה הניו זילנדית השנייה, הדיוויזיה ההודית הרביעית והדיוויזיה הבריטית ה -2 שהגיעה לאזור הפעולה בין סוף ינואר לסוף פברואר להקים חיל צבאי חדש - חיל הצבא הניו זילנדי השני. - הועמד תחת הוראת הגנרל ברנרד פרייברג. המכשיר הצבאי של בעלות הברית בחזית קאסינו התגבר בצורה כה נחושה באיכותם: האוגדות הניו זילנדיות והן האינדיאניות ההודיות, למעשה, ביצעו מצוין עם הצבא השמיני בעבר. לפיכך, לאור כל אלה, נהוג היה לחשוב להשתמש ביחידות החדשות שהתקבלו בתקיפה דומה באופן משמעותי לזו שכבר ביצעה חיל הצבא האמריקני השני והסתיים ללא הצלחה ב -11 בפברואר. אך לא כל מפקדי בעלות הברית היו בעלי אותה דעה. לדוגמה, גנרל ג'וין הציע להשתמש בכוחות שזה עתה הגיעו כדי לתמוך בהתקפתו בכיוון לכיוון אטינה ואז להתכופף לעבר עמק לירי ובכך לעקוף את עמדת קאסינו. אותו גנרל היה גם רס"ן טובר - מפקד הדיוויזיה ההודית. הוא סומך על היכרות מחלקותיו לפעול בתרחישים הרריים. למרות שהצעה זו עשויה להיראות תקפה במבט ראשון, היא הושלכה אחר כך כלא קיימת מבחינה לוגיסטית בגלל חספוס הארץ. כך הוחלט לתקוף את המנזר ואת קאסינו ישירות מהחזית. התקפה שעל פי כוונות יוצריה, הייתה צריכה להתחיל ב -16 בפברואר בשתי החזיתות של קאסינו ומונטקאסינו תוך שימוש לראשונה בחטיבה ההודית הרביעית - מה שהיה אמור לגלות מראש את העמדות מעל גבעת המנזר שבידי הדיביזיה ה -4. אמריקאית - והליגה השנייה בניו זילנד בשנייה. לאחר הפריסה המוסכמת, ההודים היו צריכים לחדש את ההתקדמות שיזם חיל הצבא האמריקאי השני והניו זילנדים היו תוקפים ממזרח לאורך קו הרכבת גם באמצעות טנקים. זה היה כרוך בחציית נהר רפידו, שלשמו הוכן השימוש במחלקת מהנדסים לצורך הכנת גשר נייד המסוגל לאפשר לטנקים לחצות את הנהר. אולם במהרה, כבר במהלך ההכנות לפיגוע, הדברים לא התנהלו כמתוכנן. כשאנשי החטיבה ההודית עלו להרים כדי לאתר את היחידות המוצבות במקום, הם גילו את התגלית המרה שהאמריקאים אינם בעמדות הצפויות, אלא על אחרים שהיו פחות יתרון. עמדות, יתר על כן, היו נתונות להתקפות נגד גרמניות כבדות כדי לגרום לאמריקאים לאבד אפילו את האדמה הקטנה שכבשה בעבר. כתוצאה מכך, האינדיאנים היו צריכים לנקוט במאבק נגד קו הזינוק המתוכנן לפני שהם מבצעים את ההתקפה בפועל על גבעת המנזר.
כל אזור בשדה הקרב היה למעשה תחת אש של נשק גרמני שהוצב בגבהים מעל מונטסינו ומנזרו. המצב נראה כי הגנרל הבריטי התפשר כל כך, עד שהביע במפורש את הדעה שצריך לעשות את המאמצים הפוגעניים יותר צפונה, אך הרעיון נמחק במהרה. העובדה שההודים היו צריכים להתמודד גם עם ההגנות הגרמניות שהוצבו בסמוך למנזר מונטססינו, שבתחילה, בעלי ברית שנחשבו כבלתי ניתנים לביצוע, לא עשתה דבר כדי לשנות את התוכניות שנקבעו מראש. הרשעה כי לאחר מכן היא תשתנה בגלל הצרכים הדחופים של המלחמה לאחר סכסוכים רבים בפיקודי בעלות הברית. אכן, התאריך הגורלי של ה -16 בפברואר הועבר ל -15 שכן נחשב לחשוב כי חיל הצבא החדש יתקוף עמדות גרמניות כדי להקל על הלחץ שהפעילו על ראש הגשר של אנציו. אולם באותו מועד, הדיוויזיה האינדיאנית לא הייתה מוכנה לחלוטין לקשיים שכבר נחשפו ולמחלה שפגעה בגנרל טאוקר לפני ההתקפה המתוכננת וזה יביא להשתלטות על הגנרל גנולינה דימולין, שהחזיר מחדש את אותן הספקות כבר עובדות המובאות מקודמתה. אך אפילו שיקולים אלה נדחו ודמולינה הייתה צריכה לכבוש, במקביל, את עמדות ההתחלה שנחשפו לתקיפה ואז לצאת למתקפה העיקרית המוסכמת.
בבוקר ה- 15 בפברואר הבטיח חיל האוויר של בעלות הברית את תמיכתו במטוס על ידי השמדת המנזר וכל מה שסביבו, וגרם לאובדן כבד בקרב האזרחים ואנשי הצבא הגרמני שנמצאים בסמוך. בהמשך, היה זה תלוי בתותחנים להשמיד לחלוטין את עמדות האויב בגזרה בעזרת אש חזקה של רימוני נפץ לאור התקיפה שהייתה צריכה להיערך אחר הצהריים. אולם בשעות אחר הצהריים לא יצאו לפיגועים על ידי כוחות בעלות הברית על פי התחזיות. רק לטובת החושך, פלוגה של הגדוד הראשון "רויאל סאסקס" חמקה ממקלטיה והתקדמה בכדי לכבוש את הנקודה שנקבעה מראש להמשך הפעולות שלאחריה. אולם, ההימור הפוגעני של חיילי בעלות הברית הוגש בפועל על ידי הכוחות הגרמנים שפעלו באזור וגרמו להפסדים כבדים מאוד, כמו גם אלה שלאחר מכן, בוצעו בלילה שלאחר מכן. אותו גורל נפל גם למחלקות ההודיות עליהן הוטל פרייברג את המשימה לתקוף ישירות את מונטסינו, לאחר שחיזק אותן. ב- 1 בפברואר ניסה שוב לכבוש את הגבעות המקיפות את גבעת המנזר על ידי העסקת מספר יחידות של האוגדה, אך ההודים נלקחו על ידי הגרמנים ומסוממים במקום.
אין מזל טוב יותר נפגש בעמק קאסינו אנשי הדיוויזיה השנייה של ניו זילנד שפתחו במתקפתו בלילה של ה- 2 בפברואר. הגדוד ה -17 של ניו זילנד המופקד על המבצע לכיבוש תחנת הרכבת ואזור קאסינו בסמוך למדינה 28, למרות ההתנגדות הגרמנית העקשנית שסייעה גם בשדות מוקשים, הצליח בשלב הראשון להשיג את היעדים שנקבעו מאחור המהנדסים פעלו ללא לאות לבניית דרך למכלי התמיכה. עם זאת למחרת בבוקר, האחרונים מצאו עצמם תחת אש מדויקת ומתמדת של התותחנים הגרמניים כדי לגרום לו לנטוש את העבודות, ובכך להשאיר את אנשי הגדוד ה -6 ללא שמירה על עמדות שנכבשו זה עתה. החיילים הניו זילנדיים נסוגו אם כן באמצעות מסך עשן כהסחה כדי להסתיר אותם מאש התותחנים. אך אותו וילון עשן ששימש את בעלות הברית נוצל על ידי הגרמנים כדי להסתיר את מתקפת הנגד שלהם לעמדות שהפסידו זה עתה, ולמעשה הוחזרו מייד. הניו זילנדים נאלצו אפוא לחזור לעמדות המוצא שלהם. הקרב השני של קאסינו הסתיים בשום דבר שלא נעשה דבר ובאובדן ענק של בעלות הברית בגברים ורכבים.
מיד לאחר סיום הקרב השני על קאסינו החלו מנהיגי הצבא של בעלות הברית לתכנן את מהלכיהם הבאים כדי לשמור על הלחץ על קו "גוסטב" ובכך למנוע מהגרמנים לאיים בכוח על הנחיתה שנעשתה באנציו. מאוחר יותר, שנחשב כעת לאיחוד ראש הגשר של בעלות הברית באנציו, גנרל אלכסנדר תיקן את תוכניותיו ופיתח תוכנית התקפה כללית חדשה שמטרתה לשבור את קו "גוסטב" אחת ולתמיד, בעקבות הצעתו של ראש מפלגתו סגן המטה הכללי ג'ון הרדינג. כדי להשיג זאת, הוא הורה לשלוח ולהשתמש בכמה שיותר יחידות צבא של בעלות הברית שבין קאסינו לים, המתאימות לארבעה כוחות צבא המורכבים מתשע דיוויזיות לפתיחת מעבר בקו המבוצר.
הפיגוע, שנקרא בשם הקוד "דיאדמה", שהיה מורכב מאוד, יכול היה להתבצע רק עם בוא הקיץ במאי. כך שבינתיים היה צריך להיות עסוק בגרמנים בגזרה. לשם כך הוטלה על פרייברג המשימה לתקוף את העיר שוב, גם במטרה לנצל כל מגמות חיוביות כמשטח שיגור למתקפה הכללית החשובה ביותר.
תוכנית ההתקפה שגיבש למפקד חדש זה על ידי מפקד חיל הצבא הניו זילנדי הייתה שונה מזו הקודמת: פרייברג החליט לתקוף את העיר הנכנסת בזמן זה במקביל מצפון וממזרח בתמיכת הטנקים הפצצה אינטנסיבית של השטיח שמטרתה לחסל את המגינים. במקביל, החטיבה ההודית הרביעית הייתה נאלצת במקום זאת לתקוף את גבעת המנזר שעוברת ליד הכביש שעוקף מעט מעל קאסינו. כמו כן, היה צריך לתמוך בתמרון זה על ידי הטנקים של בעלות הברית שהיו משמשים בעזרת המהנדסים כדי להימנע ממכשולים טבעיים רבים שחפפו את השימוש הרווחי שלהם. בצד השני של החזית, בינתיים, חילפו כוחות טריים יחידות יחידות גרמניות שהוצבו להגנת קאסינו. במקום הגנרל באייד והפאנזרגרנאייר ה -4 שלו, גנרל היידריך השתלט על ראש חטיבת הצנחנים הראשונה שהוקמה על ידי אנשי צוות בעלי ניסיון רב בקרב נגד אנגלים וקנדים בסיציליה. צנחנים שהיידריך סידרו כך מחדש על האדמה: הגדוד השלישי בעיר ובגבעת המנזר, הרביעי על עמדות ההר מצפון וצפון-מערב למונטקסינו.
ב- 15 במרץ 1944 החל הקרב השלישי על קאסינו בהפצצה אווירית גדולה שביצעו מפציצים בינוניים משעה שמונה וחצי בבוקר עד הצהריים, אז נכנסו גם ארטילריה של בעלות הברית למקום עם מטח תמיכה אינטנסיבי על העיר. תחת מבול האש האותנטי הזה גדל הגדוד ה -25 והטנקים של גדוד השריון החדש של ניו זילנד לכיוון קאסינו מצפון. עם זאת, למרות המפציצים ומטח התותחנים, ההגנות הגרמניות לא בוטלו לחלוטין: הוחבאו במקלטים שלהם, הצנחנים הגרמנים הגיחו ברגע שנגמרה ירי התמיכה של בעלות הברית, וירו על הניו זילנדים עם המקלעים שסופקו. הטנקים שבהם נעשה שימוש לא היו מועילים: ההפצצות הזועמות שביצעו את הפיגוע הפכו את רחובות קאסינו למעשיים כמעט בגלל המכתשים וההריסות הגדולות שהפריעו להם.
בינתיים בשדה הקרב התחיל לרדת גשם והאבק מההריסות הפך לבוץ המסוגל לעצור עוד יותר את התקדמותם של הניו זילנדים. כתוצאה מכך גדוד 15 התקדם מטרים ספורים בלבד במהלך יום ה- 25 במרץ, למרות העובדה כי גדוד 26 הצטרף גם הוא למתקפה. ההצלחה האמיתית היחידה הייתה לכידת טירת היל אחר הצהריים.
המבצר מימי הביניים הופקד בידי אנשי הגדוד הראשון, גדוד "אסקס" הרביעי של החטיבה ההודית החמישית. מכאן, לטובת החושך, עבר חלק מהחטיבה לכיוון גבעת המנזר. קרבות זועמים התנהלו עם מגיני האזור הגרמניים שהסתיימו בלא כלום שעשה כלום, אם כי במשך תקופה קצרה הצליחו האינדיאנים לכבוש איזור המשקיף על המנזר. הניו זילנדים בקאסינו וההודים על הגבעות נאלצו אפוא להגביל את עצמם להבטיח את עמדות המפתח שברשותם. לשם כך התחזקו הגורקות, אך במחיר גבוה. כל אדם שנשלח לחזק את עמדותיו נאלץ לחצות את האדמה תחת אש ההצלה המתמדת של הגרמנים.
בהתחשב באמור לעיל, תגבורת ואספקה יכלו להתרחש רק בלילה לנפאלים האמיצים, שבודדו נאלצו לסבול יתר על כן מכמות התקפות מתנגדות, עם זאת, אך נדחו. כל זה קרה בזמן שבעיר שיגר פרייברג את הגדוד ה -24 של ניו זילנד בחיזוק ליחידות שכבר היו מעורבות. הגדוד ה -26 הלך לקזילינה בתמיכת הטנקים, אך נותר ממוסמר לאש המדויקת של הטנקים הגרמניים והונעו בהסעה עצמית בין הבניינים שהופצצו. ב -17 במרץ, בשעת בוקר מוקדמת, לאחר ליל לחימה אינטנסיבי, הצליחה החטיבה ההודית למקם כמה גברים בגבהים אסטרטגיים שונים, אך עדיין נותרה תחת אש אויב קשה. התקדמות מוגבלת הושגה גם על ידי הכוחות הניו זילנדיים בקסינו, עד שנאלצו לעצור בסמוך לאזור מלונות הקונטיננטל ודה רוזס על ידי כוחותיו של הגנרל היידרך שבנו מעוז הגנה עוצמתי באזור המדובר.
אותו גורל נפל לגדוד 26 שהצליח להגיע לתחנת הרכבת בתמיכת הטנקים, אך עדיין נשאר תחת אש אויב. בבוקר ה- 18 במרץ התחזקו הגורקות שעדיין מסוגלים להילחם על הגבעות וסופקו תחמושת לנוכח פעולות שלאחר מכן. אולם בעיר, התקפה מאחורי המעוז הגרמני של מלון דה רוזס הסתיימה בכישלון. במקביל, בעמק, תחנת הרכבת שנכבשה לאחרונה הייתה נושא להתקפת נגד של בעלות הברית העוצמתית על ידי תותחי המכונות של גדוד הצנחנים הגרמני, שנדחו במחיר של הפסדים חמורים. בסך הכל, היום הסתיים כמו אלה שקדמו לו: רבים קשים לחימה ללא התקדמות ממשית בשטח על ידי בעלות הברית. ניכר היה שהקרב היה בקיפאון. בהתחשב בכך, החליט פרייברג, מודאג מהיעדר התקדמות קונקרטית, לצאת למתקפה הסופית. ההודים שעל הגבעות היו אמורים להתאחד עם הגורחה ויחד הם יצטרכו להמשיך למתקפה הסופית לעבר המנזר, בתמיכת צוות עגלות המתקדמות בהרים. לרגל האירוע, סופקו התוקפים תחמושת ומזון באמצעות מטוסים מיוחדים על עמדותיהם בשעות אחר הצהריים של ה- 18 במרץ. למחרת בבוקר פתחו בעלות הברית במתקפה הסופית הצפויה נגד המנזר הנתמכת על ידי כלי רכב משוריינים העוברים בהרים. זה גרר לא מעט הפתעה אצל הגרמנים, מכיוון שמעולם לא היו מצפים לשימוש בכלי רכב כאלה בשטח כזה. עם זאת, תוך זמן קצר הם הצליחו לעצור את התקדמותם.
בסופו של דבר, בזכות המטח הגרמני המאסיבי וחספוס האדמה, עגלות רבות של בעלות הברית היו צריכות להיכנע. העניינים לא הלכו טוב יותר עבור פרייברג בעיר בה גדוד 28 ניו זילנד לא התקדם בהתקפה על מלון קונטיננטל. הגנרל של בעלות הברית נותר בנקודה זו עם שתי אפשרויות בלבד: להפסיק להילחם או לחזק את הדיוויזיה הניו זילנדית העוסקת בעיר לנסות לכתף מכריע סופית לגרמנים לחטוף ממנו את קאסינו. פרייברג בחר בפיתרון האחרון שהוצע על ידי הורה לסירוגין של כוחות טריים ב- 20 במרץ כדי להחליף את הדיוויזיה הניו זילנדית המותשת ואת האינדיאנים לסגור את הגרמנים בהרים. עם זאת, שוב, לא היו הצלחות משמעותיות עבור בעלות הברית למרות שהלחימה הייתה קשה מאוד. זה התברר כל כך שהצנחנים הגרמנים ניצחו גם בקרב השלישי על קאסינו. לשני הצדדים לא נותר אלא לבסס את עמדותיהם שהושגו או הוגנו במחיר גבוה, ולמשוך את היחידות שהשתדלו ביותר על ידי הלחימה למנוחה הראויה.
מאת מנואלה סרוונטי מרלו ופדריקו מאסה
(צילום: אינטרנט)
