לאור המאמרים הקודמים, ראינו את המניעים האידיאולוגיים, הפרגמטיים ואת התפתחותה של תוכנית הגרעין הקוריאנית. מנקודת מבט זו של הבהרה וניתוח מעמיק, ראוי לסיום בניתוח יחסי הכוח באזור הים הסיני, תוך התחשבות בתפקיד בייג'ינג ובחלקה גם במוסקבה.
בצפון קוריאה יש את סין העממית כבת בריתה העיקרית, שלדברי עיתונאים וחוקרים משתמשת בפיונגיאנג כמעין "מדינת חיץ" כדי להרחיק את ממשלות פרו-אמריקאיות ואת נאט"ו מגבולותיה. תנאי זה מאפשר לקוריאה לכסות את גבה על ידי התערבויות צבאיות מערביות, מכיוון שתקיפה אפשרית של ארה"ב תביא לתגובה סינית, כלכלית וצבאית, שתוביל באופן בלתי נמנע למלחמה כוללת (עם מצורף נוסף) משבר כלכלי) שארצות הברית לא יכולה להרשות לעצמה כרגע. יתר על כן, בצפון קוריאה יש אלמנט נוסף של הרתעה נגד ארצות הברית ובעלי בריתה: הפצצה האטומית והטילים הבין יבשתיים. למרות שלקים ג'ונג און אין אפילו עשרים פצצות גרעיניות, הם מצליחים להיות בעלי כוח מעכב ביחס למימוש האיומים של טראמפ בהתערבות מזוינת. למעשה, התקפה אמריקאית תבוא לאחריה שיגור מיידי של טילים בין יבשתיים מפיונגיאנג, טילים - אם תרצו בכך - שלא ניתן ליירט אותם באופן מוחלט או להפיל אותם בבטחה, ועלולים לגרום למספר רב של קורבנות במדינות אסיה הקשורות לארה"ב. כמו דרום קוריאה ויפן.
בהינתן המובן מאליו, יש לומר שלוושינגטון אין כנראה עניין ממשי לראות את צפון קוריאה מושמדת: היא מאפשרת לפנטגון להחזיק בסביבות 37 אלף נכסים (נתוני 2017 במאי) וקבוצת קרב שלמה של חיל הים , הן בדרום קוריאה והן ביפן, ובכך מעניקה לגיטימציה לנוכחותה הצבאית באזור.
שחקן חשוב נוסף בסצנה הגיאו-פוליטית האסיאתית הוא ללא ספק רוסיה, הנמצאת בעמדת ביניים בין שני הצדדים: היא אינה תומכת ישירות בממשלת פיונגיאנג, אך בו בזמן חוסמת את ניסיונותיה של ארה"ב לתקוף את המדינה. הקרמלין מנסה להשיג, יחד עם סין, תפקיד מתווך בין שני הצדדים, כדי למנוע הסלמה, דבר שיפגע ביחסים המסחריים והפוליטיים בין השחקנים השונים.
פדריקו גוזי
כמו כן נאמר:צפון קוריאה וגרעין (1 / 3): הנחת יסוד אידיאולוגית והיסטורית"
כמו כן נאמר:צפון קוריאה וגרעין (2 / 3): ההתפתחות ההיסטורית של תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית"
(צילום: חיל האוויר האמריקני)
