דוקטרינת מונרו: אמריקה (לטינית) לאמריקאים (מהצפון)

(של טיציאנו צ'וצ'טי)
15/02/19

במאה התשע-עשרה התנהל כוח ההנעה הקולוניאלי האמריקני במקביל לדקדנס של האימפריה הספרדית, ולתנועות הלאומיות שהתפתחו בכל רחבי אמריקה הלטינית.

2 דצמבר 1823 הנשיא ג 'יימס מונרו נאם בפני הקונגרס (שנכתב על ידי מזכיר המדינה שלו ג' ון קווינסי אדמס) שבו הונחו קווי המדיניות של וושינגטון, לפחות עד מלחמת העולם הראשונה.

עם נוסחה אפקט (אמריקה לאמריקנים) רצינו להציע מחדש עקרון של שיווי משקל שבעבר האחרון הוביל את הדיפלומטיה של המעצמות האירופיות לקונגרס וינה.

התוכנית שרצינו להשיג היא זו של חלוקת העולם על בסיס יבשתי, אשר בצד האמריקאי פירושו ביטוי של רצון הבידוד פתוח לגבי ענייני היבשת העתיקה ו ובו בזמן את ההצהרה הסמויה על סוג של זכות הגמונית בשל ארצות הברית על פני יבשת אמריקה כולה.

La דוקטרינה מונרו הוא ביטא מרכיב עמוק בתרבות הפופולרית של ארה"ב וברוח הציבור, שניתן לפשט את תודעתה של המגוון הבלתי מעורערת שלה ביחס לאירופה, למסורות המילניום ולמוסדות הפוליטיים שלה. זרם של מחשבה המיועד לחזור גם בעידן המודרני. באופן ספציפי, הנאום של מונרו היה ברור מאוד בקביעת הקשר בין האיום לביטחון הלאומי לבין כינון משטר פוליטי שונה מזה של ארצות הברית ביבשת אמריקה.

עמדתו של הנשיא מונרו פירושה רצון ברור להוביל את התנועה העצמאית של אמריקה הלטינית, להצהיר לכל העולם שאמריקה שייכת לאמריקנים, וכי האירופים חייבים לשים קץ לשאיפותיהם הקולוניאליות. In סינתזה של דוקטרינת מונרו אישרה מחדש את הפוליטיקה של הנייטרליות של ארצות הברית עם זאת, בה בעת, היא הכתיבה Directrix של הרחבה נוספת של כוחה.

העקרונות האסטרטגיים של דוקטרינת מונרו המשיכו, ללא הפסקות, לעצב את מדיניות החוץ האמריקאית. ההתערבויות האמריקאיות בשתי מלחמות העולם, כמו במלחמה הקרה, לא היו שורה של ניתוק מהפכני ממדיניות ממשלת מונרו: הן היו דוגמאות לאותה צורת חשיבה שהובילה את ג'יימס מונרו לדון בדוקטרינה שלו..

צילום: אינטרנט