מקורות הצבא הפולני שלחם בקאסינו

Il חיל הצבא השני פולני נולדה בהקשר דרמטי, הקשור לגירושים ולרדיפות ההמוניות שספגה האוכלוסייה הפולנית בעקבות הפלישה והחלוקה של המדינה בין גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-1939, באישור הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. לאחר נפילת פולין, כמיליון וחצי פולנים גורשו על ידי הסובייטים לגולאגים או למקומות מרוחקים בברית המועצות.

המצב השתנה בשנת 1941, כאשר היטלר שיגר אתמבצע ברברוסה, פולש לברית המועצות. מול האיום הנאצי החדש, נאלץ סטלין לחפש בריתות וחתם על הסכם, שנקרא "הסכם סיקורסקי-מג'סקי", עם ממשלת פולין בגלות, בראשות הגנרל ולדיסלב סיקורסקי. ההסכם קבע את חידוש היחסים הדיפלומטיים בין פולין לברית המועצות, חנינה לאסירים פולנים במחנות עבודה סובייטיים והקמת צבא פולני בשטח הסובייטי, בפיקודו הפולני.

להשתחרר מתנאים ברוטלי מבין הגולאגים, אלפי חיילים ואזרחים הצטרפו לצבא הפולני החדש, בראשותו של הגנרל ולדיסלב אנדרס ומכונה "צבא אנדרס". בינואר 1942 הועברה המחלקה לרפובליקות אסיה של ברית המועצות: אוזבקיסטן, קזחסטן וקירגיזסטן והמפקדה שכן בג'אנגי-יול (אוזב).

אולם הקשיים הלוגיסטיים והפוליטיים היו עצומים, למעשה מגורשים רבים נחלשו פיזית מתנאי הכליאה; מחלות כמו שחפת, דיזנטריה וצפדינה היו נפוצות ומזון, ציוד ונשק היו חסרים, שכן לברית המועצות היו סדרי עדיפויות שונים מאשר בנייה מחדש של צבא זר. למרות הקשיים גויסו בין השנים 1941-1942 כ-75.000 חיילים ו-37.000 אזרחים, רבים מהם נשים וילדים ששוחררו יחד עם הצבא.

היחסים בין ברית המועצות לצבא הפולני החדש היו קשים מלכתחילה, מותנים באידיאולוגיה המנוגדת, למעשה הפולנים, הנאמנים לממשלה הגולה בלונדון, ייצגו חזון של פולין עצמאי ודמוקרטי, מתנגד לתוכניות הסובייטיות לשליטה לאחר המלחמה. יתר על כן, במהלך הגיוס, צוין היעדרם של אלפי קצינים פולנים שנתפסו ב-1939. זה הוביל לגילוי ב-1943 של הטבח בקטין, שבו ה-NKVD הסובייטי הוציא להורג למעלה מ-22.000 קצינים ואינטלקטואלים פולנים.

המתיחות בין הפולנים לסובייטים עלתה במהירות. הגישה המעורפלת של ברית המועצות, שלא באמת התכוונה לתמוך בפולין עצמאית, הבהירה שהפרויקט לא יכול להימשך בשטח הסובייטי.

בשל מתחים פוליטיים והיעדר תמיכה לוגיסטית מספקת, הוחלט להוציא את הצבא הפולני מברית המועצות. במרץ 1942, כ-115.000 איש (כולל חיילים ואזרחים) יצאו למסע קשה למזרח התיכון, דרך הים הכספי ואיראן. במהלך המעבר, אלפי אנשים מתו מתנאים קיצוניים וממחלות, ואזרחים, כולל נשים וילדים, התקבלו בברכה למחנות פליטים המנוהלים על ידי ארגונים הומניטריים ובעלות ברית.

ב-1942 עזב הצבא הפולני את ברית המועצות באישור בריטי ועבר לפרס (כיום איראן), שם הצטרף לפיקוד בעלות הברית ואורגן מחדש.

בפרס קלט הצבא הפולני מתגייסים חדשים מקהילות פולניות שהתפזרו ברחבי המזרח התיכון. היחידה הועברה לאחר מכן לעיראק, שם אורגנה מחדש באופן רשמי כ"חיל הצבא הפולני השני" וכללה מספר דיוויזיות, כולל ה-3.^a דיוויזיית חיל הרגלים הקרפטים, ה-5^a דיוויזיית חיל הרגלים של קרסובה, ה-2^a חטיבת שריון ורצ'שה וגורמי תמיכה שונים. בדצמבר 1943 הגיע הקורפוס הפולני השני לאיטליה ונכלל ב-2.^a צבא בריטי

האימון התקיים בעיראק ובארץ ישראל בפיקודו הבריטי. בשלב זה החיילים צוידו בנשק חדיש שסופק על ידי בעלות הברית ואיפשרו לצבא הפולני להפוך לנכס חשוב עבור קואליציית בעלות הברית, שכן חבריה היו נחושים ומוטיבציה, וראו בשירות הצבאי הזדמנות לשחרר את פולין.

למרות שיתוף הפעולה עם בעלות הברית, מעמדה הגיאופוליטי של פולין נותר שביר. ברית המועצות המשיכה להשפיע על החלטות בעלות הברית ולבצע את תוכניתה להפוך את פולין למדינת לווין. מציאות זו הבהירה שלמרות הלחימה לצד בעלות הברית, עצמאות פולין תעמוד בסיכון לאחר המלחמה.

עם המעבר לצפון אפריקה ואחר כך לאיטליה, הפך הצבא הפולני במזרח לחלק בלתי נפרד ממאמץ המלחמה של בעלות הברית. השתתפותם הגיעה לשיאה קרבות של מונטה קאסינו, איפה ה חיל הצבא הפולני השני מילא תפקיד מכריע בשבירת קו גוסטב ופתיחת הדרך לרומא.

_{צילום: אינטרנט}