האס אס של אללה

(של מריו ורונזי)
16/03/20

מאז סתיו 1942 העריכו היינריך הימלר (1900-1945) וגוטלוב ברגר (1896-1975) את האפשרות לגייס מוסלמים מהבלקן. לאחר אישורו של היטלר, שאלו ה- SS-Obergruppenführer Artur Phleps (1881-1944) ואת אמין אל-חוסייני (1897-1974) המופתי הגדול מירושלים, חברם של היטלר ומוסוליני והיררכיות רבות של גרמניה הנאצית. הם קיבלו אישור מהרשויות הקרואטיות-בוסניות להמשיך במבצע הגיוס.

מסע הגיוס הושק בלב בוסניה על ידי התייחסות לרשתות האסלאמיסטיות JMO ו- JMM, שני המרכיבים הפוליטיים העיקריים של המוסלמים הבוסניים. בסרייבו "הצעירים המוסלמים" של הנשיא העתידי של בוסניה-הרצגובינה העצמאית אליה איזבטגוביץ 'מבטיחים זרם של מתנדבים חדשים על ידי פתיחת משרד גיוס פעיל.

ב- 10 בפברואר 1943 הוקם "Waffen SS 13 Gebirgs-Division der Handschar" ה -XNUMX, בעיקר עם מוסלמים מקרואטיה, שכללה באותה תקופה גם את בוסניה והרצגובינה, ובמידה פחותה, מהשטחים הדוברים אלבנית. הכינוי "Handschar " נובע מהחרב הטורקית הטיפוסית, שתוארה כסמל חלוקה.

בהוראה ישירה של הימלר, היו לאוגדת אס אס "הרשאות", למעשה ויתורים נורמליים, כדי לאפשר לכל מוסלמי לכבד את המרשמים האסלאמיים. איסור אספקת בשר חזיר ואלכוהול, שהוחלף על ידי אוכל ושתייה לגיטימיים לדת האסלאמית, ויתור לעסוק בחובותיו הדתיות של האיסלאם: "תפילה חמש פעמים ביום, המכוונת למכה, ורקע דתי: מולה לגדוד ואימאם אחד לגדוד ".

המתגייסים הועברו לאזור ביוגוסלביה הכבושה בהונגריה, ובמיוחד לוויובודינה, והוכשרו בשדה תמרון שכיסה משולש המשתרע על נהר הסאבה, העיר נובי סאד ונהר הדנובה. מול סיכוני העריקות, העוינות מצד האוכלוסיות המקומיות ובכל מקרה כדי לא ליצור מתחים ברמה הפוליטית, הוחלט כי הכשרת היחידה תימשך בצרפת הכבושה, במרכז המאסיף, אזור שמזכיר איכשהו את האורוגרפיה המחוספסת של התבליט היוגוסלבי שבו הדיוויזיה אמורה הייתה לפעול.

המאפיין של חלוקה זו היה המאפיין תרבוש גרין. הימלר הוסמך במפורש על ידי כיסוי ראש מסוג זה, שאינו סטנדרטי לחלוטין לאחידות SS. כמות גדולה מאלו תרבוש הוא נמצא בחנות הבגדים של האס אס דכאו, כשהמחנה שוחרר בסוף אפריל 1945.

בסוף ינואר 1944 הייתה האוגדה מוכנה לפעולה, והועברה לבוסניה כדי להשתתף מייד במבצע "Wegweiser". ב- 11 באפריל הוא השתתף במבצע "Osterei" במהלכן נכבשו הערים ג'מג'ה, אוגליוויק ופריבוג '. ביוני, עם המבצע "Vollmond", (ירח מלא), שימש בלחימה חזקה מאוד שהחזירו את הפרטיזנים הטיטיאנים מעבר לדרינה. בתחילת ספטמבר הועברה למנוחה לאזור Vukovice Osmaci-Srebrenica. הרבה עריקות התרחשו כאן, שהוחלפו בחלקן על ידי אלמנטים של ה"וואפן-גבירגס-דיוויז'ן דר 23 של הממס ". קמא", ששמו נובע מהסכינים הבלקניות המסורתיות, ה- "כמא".

בלחץ רוסי נסוג האוגדה דרומית לאגם בלטון, שם נלחמה בלחימה הגנתית קשה. בתקופה זו אנשי האוגדה הפכו לגיבורי עשרות פרקי אכזריות נגד אזרחים. בנובמבר 1944 האוגדה הייתה כעת באי סדר, אם כי מספר קטן המשיך להילחם עד 8 במאי 1945, אז נכנעו לאוסטריה לכוחות האנגלים.

לאחר מכן נמסרו ונהרגו על ידי הפרטיזנים היוגוסלביים בטבח בליבורג, שאירע באמצע מאי 1945 מיד לאחר סיום פעולות האיבה. שלושים ושמונה הועמדו לדין בבית משפט צבאי בסרייבו בין 22 ל30- באוגוסט 1947, כולם נמצאו אשמים, עם עשרה עונשי מוות, אחרים עם עונשי מאסר שנמשכו חמש שנים ומאסר עולם. חלקם התאבדו, ביניהם קארל גוסטב סאוברזוויג ב- 20 באוקטובר 1946. רק דזידריוס המפל ניצל וחי באושר בגראץ, אוסטריה עד מותו ב- 11 בינואר 1981.

יש לזכור שמאות מחברי אוגדות ה- 13 וה -23 של האס אס התנדבו להילחם במלחמה הערבית-ישראלית בשנים 1948-49. הממשלה הסורית הגישה בקשה להעברתם של כ -8.000 פליטים מוסלמים בוסנים לסוריה, שרבים מהם הצטרפו לכוחות המזוינים של אותה מדינה. בערך 1.000 אנשי אס אס מוסלמים לשעבר לשעבר נלחמו בפלסטין. רק מעטים שרדו את התקופה שלאחר המלחמה ואף פחות מהם ראו את החלום לחזות בפירוק יוגוסלביה ועצמאות בוסניה בשנת 1992.

מפקדים

SS-Gruppenführer Artur Phleps מ- 13 בפברואר 1943

SS-Standartenführer הרברט פון Obwurzer (9 במרץ 1943 - 1 באוגוסט 1943)

SS-Brigadeführer קארל-גוסטב סאוברזוויג (1 באוגוסט 1943 - 1 ביוני 1944)

SS-Brigadeführer Desiderius Hampel (1 ביוני 1944 - 12 במאי 1945)

צילום: Bundesarchiv