אני משתף את קוראי דיפסה אונליין במכתב של חייל איטלקי שנכתב לאחותו בתקופתו בחזית במלחמת העולם הראשונה, ועל כך אני מודה ל- מוזיאון המלחמה הגדולה "טר סאסי" (קורטינה ד'אמפצו).
בכוונתי בכתיבה זו לכבד ולזכור יחד אתכם הקוראים את ההקרבה וההקרבה העצמית של חיילינו במלחמה הגדולה.
החייל כותב:
אחות יקרה, שאלת אותי איך ליזטה לקחה את זה כשנודע לה על עזיבתי מִלחָמָה.
בפעם האחרונה שהתראינו לפני שיצאנו, הוא ליטף את ראשי בבכי כולה מגולחת והיא שאלה אותי נרגשת: "איפה שמת את הציפורן היפה שלך?".
ואז הוא נתן לי את המטפחת שלו בניחוח סיגליות פארמה ויסמין, נשבע שאעשה היא תהיה נאמנה.
ואז הזכרתי לה שבזמן שנעדרתי לשישה ימים, היא קיבלה אותי נבגד עם סגן מרומא.
שאלתי אותה איך היא תחזיק מעמד שישה חודשים אם היא לא עשתה את זה שישה ימים.
שֶׁלָה התשובה הייתה: "אז לא היית גיבור" ודמעות זלגו בעיניה "עכשיו כשאתה הולך ל תמות למען המדינה, אהיה נאמן לך עד המוות".
במשפט הזה נגעתי בעץ וחייכתי אליה שאלתי "שלי או שלך?".
היא הביטה בי בזעקה מזועזעת: "אל תדבר שטויות, יקירתי!... בכל פעם שתיקח את המטפחת שלי ותריח את הבושם שלי, אתה תזכור את שלי אהבה לך".
אני סומך עליך, כדי שלא תספר לאמא ואבא על המכתב הזה...
אתה יודע שהם לא כל כך אוהבים את ליסטה.
אני מחבקת אותך אחות יקרה.
מקור ביבליוגרפי: לוריס לנסדלי- סימונה סינוס, סבים וסבתות מדברים על החיים בתעלות. סיפורים שלא פורסמו על המלחמה הגדולה בהרי האמפצו דולומיטים, כרך ראשון, 2019, עמ ' 48
