The Channel Dash, מרוץ התעלה. כך תיארו הבריטים את התמרון המביך – מבחינתם – של הסגת כוחות הצי הגרמני הקרקעי מחוף האוקיינוס האטלנטי הצרפתי, מעבר לדובר ולנמלים בטוחים יותר בגרמניה. השפלה שהייתה, עם זאת, גם האפילוג של כל יוזמת מלחמה של ה Kriegsmarine, יורש של המפוארים Kaiserliche Marine של האימפריה וילהלמינה.
היחסים בין אדולף היטלר לחיל הים, במיוחד מרכיב השטח שלו, היו תמיד די קרים והגיעו לשיא בתחילת 1943 עם סילוק גרוסאדמירל אריך רידר. כוח הצוללות השתלט באופן סופי גם אם, למעט תקופות קצרות המאופיינות בנסיבות מסוימות (חשבו עלoperazione פאוקנשלג, שהושקה לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית מיד לאחר כניסתה של האחרונה למלחמה, עדיין לא הייתה מוכנה לחלוטין להגנה נגד צוללות ושאיבדה עשרות ספינות סוחר בתוך כמה שבועות) מעולם לא הייתה עם המספרים והיכולת לייצג את האיום הקיומי הזה שספרות וקולנוע העבירו מאוחר יותר.
כוח השטח הצליח אפילו פחות במניעת הסחר הימי הבריטי, למרות שיש לו כמה מהספינות הטובות ביותר של היום. שָׁם ביסמרק, ללא ספק המפורסמת ביותר מבין ספינות הקרב הנאציות, נשארה בים שבעה ימים לפני שהוטבעה על ידי כוח ימי בריטי, שהשתווה לבדו לכל ליבת ספינת הקרב של האויב. הספינה האחות טירפיץ היא בילתה כמעט את כל חייה המבצעיים בחבויה בפיורדים הנורבגיים, שכונו על ידי המקומיים "המלכה הבודדה של הצפון", עד שהוטבעה שם ב-1944 באמצעות פצצות סיסמיות במשקל חמש טון. בזו אחר זו ניצודו והטבעו הספינות הגדולות : ה גראף ספי, הפושט אטלנטיס, את ביסמרק. כל אחד מהם כתב דפים אפיים של היסטוריה ימית, אבל בסך הכל, הם הטביעו אולי חמישים ספינות של לאומים שונים - ביסמרק רק אחד, סיירת הקרב HMS מכסה מנוע – בעוד האנגלו-אמריקאים הזיזו אלפים מהם. אין זה מפתיע, אם כן, שהאחרונים הצליחו לרכז מספיק אנשים וחומרים כדי לפלוש למערב אירופה.
בסוף 1941 נותרו שלוש ספינות קרב על חוף האוקיינוס האטלנטי. ה פרינץ יוג'ין (תמונה), נמלט מגורלו של ה ביסמרק אחרי שעקב אחרי ספינת הדגל בימים הראשונים בטיול היחיד שלה בים, שרנהורסט (תמונת פתיחה) וה גנייזנאו. עוגן בנמל ברסט, כוונה שוב ושוב לתקיפות אוויריות וללא סיכוי להצליח לפעול באוקיינוס האטלנטי, הורה היטלר לשובם לגרמניה כדי להעבירם לנורבגיה ולנגד, יחד עם טירפיץ, פנו השיירות לברית המועצות.
שמו שונה למבצע סרברוס ומכוסה בסודיות מרבית, הנסיגה הייתה מתרחשת דרך מימי ממוקש בשליטת ה- RAF וה- צי מלכותי.
התאריך הנבחר היה אמצע פברואר 1942, והתזמון חושב לנצל הן את חשכת הלילה והן את אור היום כדי להקל על כיסוי האוויר שמציעה הלופטוואפה. הפיקוד המבצעי ניתן ל- ויזאדמירל אוטו סיליאקס, על שרנהורסט.
למרות שהבריטים חזו את האפשרות הזו, צעדי המניעה שנקטו הגרמנים הצליחו לחלוטין, ורק במקרה התגלתה התצורה כשהיא כבר הייתה הרבה בתוך התעלה.
במהלך היום של ה-12 סימנו תנאי מזג האוויר, ההגנה על מטוסי הקרב ומיומנות התותחנים הגרמנים את כישלון הפעולה. פולר, הניסיון האווירי של הצי לעצור את שלוש הספינות מהפלגה. הבריטים איבדו קבוצה שלמה של מפציצי טורפדו דַג חֶרֶב, המטוס שתרם לסוף ה ביסמרק, אשר עם זאת לא נהנה מכל תמיכה אווירית.
בין הקורבנות היה קפטן יוג'ין אסמונדה (בתמונה, שני משמאל, מול דג חרב), שכבר מעוטר ב- הזמנת שירות מכובדת על שהשתתף במצוד אחר ביסמרק ובהמשך עם ה ויקטוריה קרוס לזיכרון לפעולה האחרונה הזו. אוטו סיליאקס ספד להקרבת הטייסים.
בסך הכל אבדו כארבעים מטוסים מכל הסוגים, והמשחתת Worcester כמעט הושמד בעת ניסיון שיגור טורפדו. אפילו ירי ארטילרי החוף, ניסיון נואש, התגלה כחסר תועלת. במהלך היום של ה-13, בזמנים שונים, הצליחו שלוש הספינות להגיע לנמלים גרמניים. עם זאת, לא הכל הלך בצורה הטובה ביותר: גם ה שרנהורסט כי אני גנייזנאולאחר ששרדו את כל מה שהאנגלים זרקו עליהם, נתקל בטעות במוקשים ימיים שאילצו חודשים של תיקונים בנמל.
Il פרינץ יוג'ין, שהגיע ללא פגע, טורפד על ידי צוללת בריטית פחות משבועיים לאחר מכן ולא חזרה לפעול בשאר ימות השנה. מאוחר יותר הוא יודח לפעולות באזור הבלטי נגד הכוחות הסובייטיים; לאחר המלחמה, היא הייתה בין ספינות המטרה שהוטבעו בניסוי הגרעיני באטול ביקיני ב-1947. גנייזנאו (תמונה אחרונה) לא הפך שוב למבצעי; שנפגע על ידי מטוס בריטי בעודו בתיקון, הוחלט לפרק את הארטילריה שלו ולהשתמש בה כדי לתגבר את החומה האטלנטית המפורסמת אך חסרת התועלת. טבעה כדי ליצור מחסום תת-מימי, ולאחר מכן התאוששה ופורקה. מגדל C עדיין נראה בפורט אוסטרט, נורבגיה.
רק את שרנהורסט חזר להילחם, הגיע כצפוי ל טירפיץ. הוא פגש את סופו ביום חג המולד 1943 בקרב על הכף הצפוני, ופיקד על אדמירל קונטראן אריך ביי (ותיק הקמפיין והמבצע הנורבגי סרברוס). מוקפת בכוח בריטי עדיף בהרבה, ירדה הסיירת הגרמנית עם כמעט כל הצוות שלה. אדמירל ברוס פרייזר, שהפך לברון הכף הצפוני על הניצחון הזה ושהיה איתו שרנהורסט חשבון אישי שקודם לכן הטביע את נושאת המטוסים מְפוֹאָר שעליו פיקד, הוא אמר לצוות שלו שהוא מצפה שכל אחד מהם יפגין את אותה גבורה כמו הצוות הגרמני כשהוא מתמודד עם יריב עליון.
המבצע סרברוס לכן זה היה חסר תועלת לתוצאה הסופית של הסכסוך, משום שהיחידות שעברו לגרמניה אבדו תוך זמן קצר ממילא ולא שינו את תוצאות האירועים. הייתה זו גם הודאה מרומזת שהקרב על השליטה בנתיבי האוקיינוס האטלנטי אבוד וכבר אין טעם להשאיר את הספינות שהשתתפו בו חשופות.
כדי להבטיח שספינות הקרב הגרמניות הגדולות, ובמיוחד את טירפיץ, ללא יכולת לחזור לאוקיינוס האטלנטי, הבריטים פתחו בפשיטה של קומנדו על נמל סנט נזייר במרץ 1942, והרסו את המזח היחיד שיכול להכיל אותה.
בכל מקרה, זה נשאר כתם על ההיסטוריה של צי מלכותי, ששמרה על שליטה מוחלטת על התעלה מאז מלחמות אנגלו-הולנד של המאה השבע עשרה. למחרת מעבר שלוש הספינות הגרמניות, ה פי היו לו מילים לוהטות נגד הכישלון למנוע את הכישלון הזה.
"מאז המאה השבע עשרה לא קרה שום דבר מחריד יותר את הגאווה של כוח הים שלנו"..
צילום: Bundesarchiv / הצי המלכותי
