25/03/2015 - UNAMIR (משימת הסיוע של האו"ם לרואנדה) הייתה משלחת סיוע של האו"ם, שהוצבה על אדמת רואנדה במהלך רצח העם בשנת 1994. הפעולה הובילה על ידי הגנרל ז'אק רוג'ר בו-בו, בעוד פיקוד המבצעים על המגרש הוא הופקד בידי הגנרל רומאו דאלייר.
הוא ירד בהיסטוריה כאחד הכישלונות הגדולים ביותר של האו"ם. אבל מה הניע את רוב לתת כזה דעה שלילית קיצוני על UNAMIR?
ראשית, שני גורמים מילאו תפקיד מפתח בכישלון המשימה: חוסר הארגון בהנהלת המחסור ומחסורם של האנשים והמשאבים הזמינים.
בכל הנוגע לגורם הראשון, יש לומר כי מלכתחילה לא נחשבה הפרשה הרואנדית ברצינות רבה מדי. המודעות לחומרת האירועים המשפיעים על ארץ אלף הגבעות היתה הדרגתית, והיחס הזה בא לידי ביטוי בנאמנות על ידי הופעת הבכורה של אונמיר ברואנדה.
5 אוקטובר 1993, עם רזולוציה 842, מועצת הביטחון בעט את UNAMIR, יצירת צבא של חיילים 2548. אולי מעט מעטים לרואנדה. כבר משתפי הפעולה של קופי אנאן, בניסוח ההצעה, הציע לפחות 5000 גברים, ואת כללי Dallaire ביקש לא פחות 4000 קסדות כחולות. אבל הקצאת כל המשאבים האלה על אדמת רואנדה עלולה להיראות כצפוי, במיוחד לאור כישלונו האחרון של אונסום (מבצע האו"ם בסומליה).
עם יחידת מופחת העצם, אבל מלא אופטימיות, דאלר הגיע רואנדה. חומרת המצב נראתה בעיניו מלכתחילה: רצח העם נראה באוויר, ומה שקרה ב- 1994 לא היה אלא שיאה של טרגדיה שנמשכה שנים. קורבנות הספירלה של אלימות ו profligacy כי ינק את רואנדה באותם ימים מקוללים 100 היו גם 11 קסדות כחול בלגי, שאיבדו את חייהם בניסיון לעזור ראש הממשלה Agathe Uwilingimana לברוח.
רק בחודש מאי 1994 (בג'נוסייד מלא ואחרי בקשות אינספור להרחבת המשימה שהוצגה על ידי דאלייר) היתה הדחיפות להגדלת קווי אונמיר. וכאן בא הגורם השני הקובע לכישלון המשימה; למעשה, המדינות של הקהילה הבינלאומית הוכיחו במיוחד להציע יחידות שהיו להעשיר את הגוף של UNAMIR.
כפי שנכתב בעבר, הכישלון האחרון של UNOSOM היה דוחף מדינות רבות כלפי חוסר פעילות נוקשה, וכמה כוחות גדולים (כגון, למשל, ארצות הברית) אמר כי הם מתכוונים לצמצם באופן דרסטי את התקציב שהוקצה משימות האו"ם.
משותקים על ידי גורמים עוינים אלה, UNAMIR נשאר על אדמת רואנדה עד מרץ 1996.
הפגישה של אונמייר עם רואנדה התבטאה בהצהרה חריפה במיוחד של שר החוץ הרואנדי, אנסטאס גזאנה: "האו"ם נכשל ברואנדה, הם נכשלו בתקופת הג'נוסייד והם עדיין עושים זאת".
פרנצ'סקה רניירי
(צילום: האו"ם / אינטרנט)