26/05/2015 - המצב הדרמטי שעמד בפני סוריה, עיראק, לוב, ניגריה - רק לשם כמה - הזכיר לי את דבריו של המורה שלי לקראטה, אשר, לפני תריסר שנים, שאל במהלך שיעור מה היה חיוני כדי לנצח בעימות.

"אימונים? ", "החגורה?", "כוח פיזי? ", "הטכניקה?" שאלתי. היו כמה מהתשובות שהגיעו מסדר התלמידים.

האדון, לאחר שמיצה את ניסיונותיו, ענה לאט: "הרצון".

האמור לעיל, גם אם זה נראה כמו הופעת בכורה של גלר של חדר קפה, זה המפתח לפרשנות המשבר הצבאי בשטח.

הקנאות של איזיס היא, אם כי מופרכת, צורה אדירה של רצון. ההצלחות הבאות לא מגדילות אותו, הן מכפילות אותו.

האם זה מתנגד לכך?

צרור של מדינות עם מעט נחישות ובעיקר חוצה עיניים: אנחנו רוצים להתמודד עם הח'ליפות תוך שמירה על ההכלה של איראן ואחת לנפילתו של אסד.

ירדן משתתפת בהפצצת המבצע פתרון מובנה יחד עם ארצות הברית, בחריין, קנדה, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, אך במקביל היא מממנת, תומכת ומחזקת את המורדים נגד הממשלה בדרום סוריה.

טורקיה, הנאשמת בתמיכת ISIS ומסחר בלתי חוקי עם הח'ליפות, תתמוך כעת בג'יהאדיסטים "טובים" (אנטי-ממשלתיים) בסוריה עם מטוסים ללא טייס.

במונחים אלה, הצוואה היחידה המתנגדת לסרטן המתפתח ללא שליטה נראית לי כמו זו של הנאמנים הסורים. אחרי רבע מיליון מקרי מוות וארבע שנות הרס, אין להכחיש את נחישותו של אסד להתנגד ולהילחם.

ואת העיראקים מאומנים היטב, ומעל לכל, מאובזר מאוד?

שיעור אחר של המורה עולה על הדעת: "זכרו שהיום שבו אתם צריכים להגן על עצמכם ברחוב החגורה השחורה תהפוך לכחול או ירוק, כחול או ירוק, לבן או צהוב".

זה לא מספיק את הציוד לעשות חייל. ומעל לכל, כאשר מתמודדים עם אנשים שנלחמו במשך שנים, אימון לבד לא מספיק.

עם זאת, עדיף להילחם עם כחול או ירוק מאשר חגורה לבנה.

בכל מקרה, השאלה הבסיסית נותרה אחת. מה "הרצון" מנוגד לזה של ISIS?

אנדריאה Cucco

(בתמונה חיילים סוריים)