)
04/07/2015 - עברו כבר 4 חודשים שהתקשורת הלאומית הציעה לנו את "משחק הפוקר" בין האיחוד האירופי ליוון כמעט מדי יום, מלא בפרטים כמעט תמיד שמטרתם להדגיש את היוזמות הפוליטיות של מישהו ברמה המוסדית האיטלקית.
כמעט מחווה בלתי פוסקת, כולל הבולטות שניתנה למערכה האחרונה של האימפריה של מרקל, שלמעשה סגרה, לפחות בינתיים, את הדלתות ליוון. התחייבות תקשורתית שאולי גרמה לנו לשכוח להודיע לאזרחים על משהו מאוד חשוב. אישור סופי על ידי לשכת הנציגים של החוק על נסיגה מאולצת על חשבונות עו"ש פרטיים לטובת כל הבנקים במצוקה.
חוק הנגזר מהנחיה אירופית שהתבססה על מה שיושם בעבר על "עורם" של אזרחי קפריסין, בדיוק כדי להציל את הבנקים הקפריסאים. עם אישור החוק, לא נמסרו פרטים ברמה המוסדית לפחות עד עכשיו, שתיקה מלווה בשקט ה"מכבד "של התקשורת, העיתון והווידיאו. רק כמה הבזקים שהתפרסמו ב -3 ביולי בעיתון "איל טמפו" (עמוד 17) ובעיתון התמחו בבעיות כספיות, Il Sole 24 Ore (http://www.ilsole24ore.com/art/finanza-e-mercati/2015-07-03/banche-caso-salvataggio-pagheranno-prima-privati-104631.shtml?uuid=ACmHkDL&fromSearch).
משהו במקום זאת הופיע באינטרנט כמעט בזמן אמת, שפורסם על ידי בלוגרים ועיתונים מקוונים שעדיין מנסים לשמור על זכות הביטוי של מחשבה חופשית בחיים. אני מצטרף אליהם בכך שאיני מקבל את מה שאנו יכולים לכנות "שתיקה ממלכתית" מכיוון שאיני רואה מקובל שבדמוקרטיה מתקדמת התקשורת תסתגל לטשטוש "מבוקש מלמעלה" הראוי למיטב המסורות של ברית המועצות לשעבר. וכמה מדינה מודרנית אחרת המתייחסת עדיין למודלים של עבר אנכרוניסטי ונכחש להיסטוריה.
שאלה ראשונה לכן. אנו עומדים בפני מחסור במידע או ליתר דיוק השמטה של מידע שנוסח על היבטים חשובים כגון חוק שלפחות ככל הידוע לנו - ישפיע על חיסכון של מיליוני איטלקים. אנשים שבמהלך חיי עבודה עבדו קשה כדי להבטיח אבות קטנים / גדולים המבוססים על קורבנות וניהול זהיר של תקציבם.
לכן, כמה פרטים כדי להבין טוב יותר. תחילה אירופה ואחר כך איטליה החליטו להבטיח משאבים מסוימים לבנקים במצוקה פיננסית גם אם הם נגזרים מניהול ספקולטיבי. ראשית, הבחירה להשתמש בכספי ECB המוענקים בריבית אפסית ואינם משמשים לטובת תהליך הייצור הלאומי אלא להרוויח באמצעות השקעות בנגזרים ולא על איגרות חוב ממשלתיות שהונפקו על ידי מדינות בסיכון לחדלות פירעון כמו יוון. אולי אחד הבנקים הגדולים שעלולים למצוא את עצמם במצב זה במקרה של קריסה ביוון הוא בנק דויטש הגרמני מלווה בבנקים איטלקיים שכבר מוצפים בהפסדים משמעותיים בגין השקעות ב"נגזרים ".
כל ההשערות הן לגיטימיות בהעדר מידע לאומי וניתן להפריך אותן רק על ידי מידע מסוים ובוודאי לא על ידי שתיקה מוסדית. השקט, למעשה, אינו משלם אלא משאיר את הדלתות פתוחות להערכות המגוונות ביותר, אשר בהחלט בזמן של מצוקה כלכלית, כגון הנוכחי לא לגרום אמון במשפחות האיטלקית לטובת ההתאוששות הכלכלית.
קשה לקבל ספקות על ידי קריאת יולי 3 "L"לשכת הלשכה אישרה באופן סופי את המשלחת האירופית חוק 2014 אשר משלבת 58 הוראות אירופיות, מתאים את החקיקה הלאומית תקנות 6 האיחוד האירופי ומיישמת החלטות מסגרת 10. כן היו 270, 113 אני לא, 22 נמנעים, כמפורט בקישור http://www.gazzettadellasera.com/la-grande-rapina-e-servita-il-pd-fa-approvare-alla-camera-in-via-definitiva-il-prelievo-forzoso-dei-soldi-dai-cc/#sthash.EMlXMeEo.dpuf.
כמו כן, חידשה החדשות גם את הבלוג של גרילו ואת הצהרותיו של "ג'נצ'יה מלוני", כבודו של ג'ורגייה מלוני, בפייסבוק: "רנזי ממשיך לשלם את התחרה ללוביסטים שהניחו אותה בפלאצו צ'יגי: היום בבית ה 'והרוב מצביעים הנסיגה בכפייה על חשבונות עו"ש גבוה יותר מאשר 2 אלף יורו כדי להציל את הבנקים מחדל. מגונה ושערורייה (http://www.ecplanet.com/node/4694).
הכל התממש ב -2 ביולי מיד לאחר פגישת ראש הממשלה שלנו עם מרקל בגרמניה ב -1 ביולי. יָד הַמִקרֶה? מקרה? אין וודאות אלא מה שבטוח שהתמרים מובילים להשערה זאת ועוד.
שוב בהיעדר הבהרות או הכחשות רשמיות אפשריות, מתווספות ספקות אחרים. ראשית, אחד מובל לחשוב שמה שאושר הוא מהלך כלכלי אסטרטגי שהוסכם בין המפלגות הפוליטיות שעזרו לאשר את החוק לבין הבנקאים והלובי של מימד בינלאומי הקשורים למבנים כמו בילדרברג והטרילטרלי או שהשתתפו אלה שב -2 ביוני 1992 הם נפגשו על סיפונה של היאכטה בריטניה כדי לנהל משא ומתן על ניהול המשאבים הכלכליים העולמיים באופן חסוי לחלוטין.
לפיכך אנו עומדים בפני שתיקה מוסדית המלווה בהסכמת התקשורת שהפכה להתנהגות מקובלת ורווחת במקרה זה ולאירועים חשובים אחרים עבור איטליה. אחד לכולם, סיפורם של שני הנחתים החל יותר מ 1200 יום בהם לא מובהר דבר או מעט מאוד. אפילו לאחרונה הבלבול הטוטאלי ביותר לרגל ההכרזה על הפנייה לבוררות בינלאומית שנקבעה באמנת הים של UNCLOS. סוכנויות עיתונות דלילות מלוות בכמה שורות בעיתונים הלאומיים מבלי לציין היבטים מהותיים הנוגעים לצורת הבוררות עצמה. פרט בעל חשיבות לא קטנה ולו מכיוון שאם נבחרה דרך הבוררות בהסכמה, שני החיילים ימשיכו להיות בני ערובה להודו ולא הופקדו במקום זאת על מדינה שלישית אם ייבחר הטופס החובה.
כך עברו העובדות הרלוונטיות מבחינה חוקתית. חוק שיסמיך את הבנקים להחזיר את האסונות הכספיים בכספי האזרחים ואת מסירתם של שני חיילים איטלקים לשיקול דעת מופרך של מדינה שלישית, שבזכותם היא חוזה את עונש המוות, כפי שקרה עם 22 מרץ XNXX עבור שני הנחתים .
חוסר הבהרה שהתקבלה בכלי עין על ידי התקשורת הלאומית הגדולה שאינה מכבדת עם כמו איטליה, השומר על דמוקרטיה שנכבשה על ידי הקרבת אזרחיה וכעת הפוליטיקה מנסה לטשטש על ידי שימוש במבנים "מפלגתית אחת", אולם לא בחירה אלא מוטלת.
פרננדו טרמיני
(צילום: bundeskanzlerin.de)